חיפוש באתר

ראיון עם תושב הכפר ואלג'ה, איברהים אל עארג', ועם אמיר עדן, פעיל בהתארגנות ידידי וואלג'ה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מה קורה בכפר וולג'ה | עם איברהים אל-עארג' ואמיר עדן שתפו: מה לעשות עכשיו 2 בדצמבר 2021 מה קורה בכפר וולג'ה | עם איברהים אל-עארג' ואמיר עדן מה לעשות עכשיו 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 16 פרק מספר מה לעשות עכשיו איך אפשר להתקדם לחברה צודקת, שוויונית וסולידרית בעולם שנראה צועד לכיוון ההפוך? שיחות על אקטואליה, תיאוריה פוליטית ומאבקים. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

אסף יקיר ומעין גלילי על הניצחון האחרון של ויקטור אורבן בבחירות בהונגריה, ומה אפשר ללמוד מהן על הפוליטיקה שלנו פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו אגדה אורבנית שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 15 באפריל 2022 אגדה אורבנית קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 395 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

איך זה להיות מקום קדוש אסלאמי (מקאם) שנתקע בתוך ההתנחלות הכי הארדקור בגדה? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו פרק 3 - מקומות שבויים שתפו: סגולה 25 בספטמבר 2025 פרק 3 - מקומות שבויים סגולה 00:00 / 01:04 איך זה להיות מקום קדוש אסלאמי (מקאם) שנתקע בתוך ההתנחלות הכי הארדקור בגדה? פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. הפודקאסט הוא חלק ממערך התקשורת ״רוזה מדיה״. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 3 פרק מספר סגולה פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

איך המצב הקשה של שוק הדיור בניו יורק הביא את זוהרן ממדאני כפסע מראשות העירייה? התשובה בסרטים ובסדרות שאנחנו אוהבים על העיר פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו סיינפלד גר כאן פעם איך המצב הקשה של שוק הדיור בניו יורק הביא את זוהרן ממדאני כפסע מראשות העירייה? התשובה בסרטים ובסדרות שאנחנו אוהבים על העיר שתפו: טלי גולדרינג 20 ביולי 2025 סיינפלד גר כאן פעם טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 ביוני 2025 נבחר זוהרן מאמדאני, פעיל סוציאליסט צעיר שמזוהה עם מאבקי דיירים, להיות מועמד המפלגה הדמוקרטית לראשות עיריית ניו יורק. התקשורת הישראלית עסקה רבות בעמדותיו של ממדאני בנוגע לישראל ולעזה, בעוד קולות מהשמאל הבליטו את הקמפיין המרשים שלו, שארגן והפעיל עשרות אלפי מתנדבים. לצד היבטים אלה, ההתייחסות הישירה של ממדאני למצוקות הממשיות של הניו-יורקים הוא אולי הסיבה החשובה ביותר לניצחונו. למרות זאת היא עברה מתחת לרדאר בשיח הישראלי במידה מסויימת. ניצחונו סימן תפנית חדה בנוף הפוליטי של העיר – לא עוד דיבורים על "שוק חופשי אחראי", אלא הצהרה שהעיר שייכת לתושביה, לא למשקיעים. מבין המצוקות בהן עסק ממדני, בולטת במיוחד מצוקת הדיור. אף סיטקום לא הכין אותנו למאמדאני ניו יורק שמשתקפת לנו ממסך הטלווזיה והקולנוע לא חושפת זעם על מחירי הדיור או המכולות. נראה שהאהבה לעיר היא ללא תנאים. ניו יורק היא העיר ש"תאכל אותך חי" אבל "לא תרצה אותה בשום דרך אחרת". גם כשדיירי הרחוב מצטופפים והאלימות והפשע גואים, לא נראה שזה מפריע לדמויות היפות על המסך. העלילות יתמקדו במעדניה האהובה, העבודה במשרד עורכי הדין היוקרתי, המרקייה המצחיקה, הפלרטוט על מדרגות החירום. ככל שהעיר השתנתה והתפתחה הנוסטלגיה הקולנועית מצאה דרכים להתאים את עצמה למציאות ולטשטש את קורבנות הפיננסיאליזציה . בין הדימויים על המסך למציאות היום יומית נוצר פער. כשעל המסך נשים צעירות גרו בדירות שותפים ועבדו במערכת העיתון, במציאות הדירות האלה הפכו לנדל"ן להשקעה שעומדות ריקות, והמערכת נסגרה מזמן, הפער הזה הלך והתרחב ונדמה שהוא עומד להתפוצץ לארה"ב של טראמפ בפרצוף. איך הכל התחיל? "כנופיות ניו יורק" ו7 אנשים בדירה ללא חלון בסוף המאה ה־19 ניו יורק הוצפה באלפי עניים ואיכרים. הם היו בעיקר אירים, שחורים, איטלקים ויהודים, והם חיפשו דיור זול. לצורך זה נבנו בשכונות כמו סוהו והארלם תחתון שיכונים (tenements), שאכלסו משפחות עובדות ממעמדות נמוכים. אלה היו בניינים בגובה 4–6 קומות, עם מסדרון ארוך ואפל, ושירותים משותפים בחצר. בכל דירה של חדר או שניים הייתה משפחה אחת. ללא מים זורמים, ללא אוורור, לעיתים ללא חלון. ב-1890 פרסם העיתונאי Jacob Riis את הספר "How the Other Half Lives" , עם תצלומים נוקבים של חיי העוני בשיכונים . כתוצאה מכך, ניו יורק חוקקה ב־1901 את חוק השיכונים החדש – שאסר על בנייה של דירות ללא שירותים פנימיים ואור טבעי, וחייב חצרות, מדרגות אש ואוורור. זוהי התקופה שניבטת מהסרט "כנופיות ניו יורק". אלימות בין מעמדות, אלימות בין מהגרים לוותיקים, שלטון מושחת. המנצחים הגדולים הם העשירים שבכלל לא נמצאים בסרט. אלה, במציאות, המשיכו להתעשר ככל שהתעשייה הלכה והתפתחה. עוד מהגרים ממזרח אירופה ויהודים הגיעו ועבדו במפעלי הטקסטיל ובנמלים. השיכונים הפכו לרבי קומות שמשקיעים רכשו והשכירו. שנות ה30: מהפך סוציאליסטי נשכח ואז, בשנות ה־30, הגיע השפל הגדול. בבת אחת קרסו שווקים, מפעלים נסגרו, ואחוז האבטלה בעיר זינק לשיעורים חסרי תקדים. המשקיעים הקטנים התרסקו, הבנקים עצרו אשראי, ושוק השכירות הפך לזירה של מצוקה ופינויים. שווה לציין שזהו אחד המקרים הנדירים בהיסטוריה המודרנית שבו קריסת שוק נדל"ן הובילה להעמקה של פתרון ציבורי – ולא להפרטה או לצמצום אחריות המדינה. בשונה ממשברים שאנחנו מכירים מהשנים האחרונות, בהם ההצלה כוונה בעיקר למוסדות הפיננסיים ולבנקים, בשנות ה־30 ניו יורק בחרה, דווקא מתוך מצוקה, להרחיב את אחריותה כלפי האזרחים. שתי דמויות מפתח בתהליך היו כמובן הנשיא רוזוולט ורוח הניו דיל שהביא איתו, וראש העירו פיורלו לה גווארדיה, ביחד הם פתחו את הרעיון הדיור הציבורי של ניו יורק. לא צדקה, זכות דיור. בשכונת האיסט וילג’ הוקם פרויקט “הבתים הראשונים” (First Houses), מבנים שהוסבו מחדש ממבנים ישנים, אך בניהול עירוני. במהלך מלחמת העולם השנייה קיבלו השלטונות הפדרליים סמכות להטיל פיקוח מחירים כולל – כולל על שכר הדירה – כדי למנוע סחרור כלכלי בזמן חירום. ההגבלות הללו אומצו במדינת ניו יורק והורחבו לאזורים נוספים במדינה כרגולציה קבועה שהקפיאה בפועל את שכר הדירה למשך עשרות שנים. באמצע המאה ה־20, כמעט כל דירה מושכרת בעיר הייתה תחת פיקוח. גם משפחות ממעמד הביניים נהנו מההסדרים – בזכות תוכניות כמו "מיטשל־למה" (Mitchell-Lama) משנת 1955, שהציעה עשרות אלפי דירות להשכרה או לרכישה משותפת (co-op) במחיר נמוך. העשורים הללו – מהשנים שלאחר המלחמה ועד סוף שנות ה־60 – סימנו תקופה נדירה של ביטחון דיורי רחב: רשת סוציאלית שהעניקה קורת גג הוגנת למיליוני תושבים, לא רק לעניים אלא גם למעמד העובד. מה שמעניין הוא שאין כמעט סרטים שעוסקים במהפך הדיור, מלבד סרטים דוקומנטריים או סרטים שצולמו באותן שנים. ניו יורק מספקת לנו ים נוסטלגיה אבל על הרפורמה הזו הנוסטלגיה דילגה. אולי בגלל שדיור הוגן לא מספק דרמה; אולי גם בגלל שדיור הוגן לא מספר לנו סיפור ניצחון קפיטליסטי, כמו למשל מצעד סרטי הסינדלה של ניו יורק, מ"נערה עובדת" ו"ארוחת בוקר בטיפאני" ועד "מייד אין מנהטן" בכיכובה של ג'ניפר לופז. מה שכן השתקף מהתקופה על מסכי הקולנוע, זה מגוון דמויות שפשוט לא היו יכולות להתקיים בניו יורק של היום. אבא של וודי אלן ב"ימי רדיו" התקיים כנהג מונית וגר בקווינס; שוטרים, פועלים פשוטים, עובדי נקיון, חיו בניו יורק ממשכורתם בסרטים כמו "אנני" או "היו זמנים באמריקה". הדי התקופה הזו הוסיפו להשמע בשנות ה90, כשהסבים והסבתות שהחזיקו דירות עוד מאז גוייסו כדי להמשיך ליצור טלוויזיה וקולנוע בניו יורק. מוניקה ורייצ'ל גרו בדירת סבתא שלהן שנהנתה מזכויות של דיור ציבורי, ב"מלך השכונה" גרים מזכירה ושליח בקווינס- בבית של אביה של קארי, אבי מ"ברוד סיטי" גרה בדירה מהמשפחה ומייבל מ"רק רוצחים בבניין" גרה בדירה של דודה שלה באופן זמני כשהיא מתחברת עם השכנים- שני גברים בגיל העמידה. הסבים והסבתות שמאפשרים את הדיור עבור הצעירים הם אולי העדות היחידה שנותרה בטלוויזיה ובקולנוע מאותה מהפכת דיור נפלאה. שנות ה־70: "ניו־יורק תמותי״ במהלך שנות ה־70, תחת מיתון מתמשך, אינפלציה גבוהה ועלייה חדה בריבית, צומצמה משמעותית התמיכה הפדרלית בעיריות – במיוחד בערים גדולות עם אוכלוסיות עניות כמו ניו יורק. ברבעון הראשון של 1975 הבנקים סירבו להמשיך להלוות לעיר כספים. העיתון "ניו יורק דיילי ניוז" תמצת את הלך הרוח בכותרת שהפכה לסמל – FORD TO CITY: DROP DEAD – אחרי שהנשיא פורד סירב לסייע לעיר. הסיוע הפדרלי שהגיע בדצמבר ניתן רק לאחר התחייבות לקיצוצים חריפים: צמצום דרסטי בשירותים, פיטורי עובדים ציבוריים, ופגיעה באיגודים. התוצאה הייתה קריסה חברתית ממשית: שכונות עניות כמו הברונקס נזנחו, אלפי דירות התרוקנו, גל שריפות שטף את האזור, והדיור הציבורי הידרדר להזנחה. בתוך המשבר הזה, קמו גם התנגדויות: דיירים התארגנו לשביתות שכר דירה, תנועות שכונתיות פעלו להחזיר מבנים לשימוש קהילתי, והחל פרק חדש של מאבק עממי על הזכות לדיור – כמו במבצע “Operation Move-In” שבו פעילים פלשו לדירות ריקות והכניסו אליהן משפחות מחוסרות דיור. את ניו יורק הקורסת של שנות ה־70 אפשר לראות דרך דמויות שחיות על הקצה בקולנוע : ב־ נהג מונית (1976) העיר נראית דרך עיניו של טראוויס הבודד, שמדרדר לאלימות בתוך רחובות מוזנחים. "אחר הצהריים של פורענות" (1975) מציג שוד בנק שהופך לזעקה חברתית, הלוחמים (1979) מתאר מסע הישרדות בעיר שאיבדה שליטה, ו"חוזר לברונקס" של 1977 מתקיים תחת הפסקות חשמל, פחד ופשיעה. כל אחד מהם משקף את ניו יורק של אז – עיר שעמדה על סף התפרקות. שנות ה־80 וה־90: ממשבר להזדמנות – עבור מי שידע לקנות בזול אחרי העשור האבוד של שנות ה־70, ראשי עיר דמוקרטים כמו אד קוץ' ודיוויד דינקינס דווקא קידמו יוזמות לשיקום שכונות, שדרוג תשתיות ותמיכה מסוימת באוכלוסיות מוחלשות. למעשה, מאחורי התמריצים נרקמה תפנית עמוקה במדיניות הדיור של העיר: תוך זמן קצר, מושג "השוק החופשי" הפך לעיקרון מכונן גם בתחום הדיור. במקום השקעה ציבורית רחבת היקף, הממשלה הפדרלית קיצצה בתקציבי רווחה, עודדה הפרטה, והשאירה את העיר להתמודד לבדה עם הצורך בדיור בר השגה. יותר ויותר נכסים ציבוריים – כולל קרקעות, מבנים ודירות – נמכרו לגופים פרטיים. במקומם צצו גורדי שחקים יוקרתיים באפר איסט סייד, במערב מנהטן ובקרבת סנטרל פארק. יחידות דיור רבות נבנו כדי להימכר במחירים גבוהים במיוחד,לאו דווקא כדי לענות על צרכי הדיור של התושבים, אלא כדי לשרת משקיעים, קבלנים וקרנות נדל"ן. גם שוק השכירות עבר מהפכה שקטה אך עמוקה. עד שנות ה־80, כמעט כל הדירות להשכרה בעיר היו תחת פיקוח מחירים – מה שאיפשר גם למשפחות קשות יום לגור במנהטן. כעת נכנסה לתוקף מדיניות של "דֶּרֶגוּלָצְיָה" : החוק קבע שברגע ששכר הדירה עובר רף מסוים (למשל 2,500 דולר לחודש), הדירה מאבדת את ההגנות – ומרגע זה בעל הבית רשאי לגבות כל סכום, ולפנות שוכרים כרצונו. בעלי הדירות החלו לשפץ יחידות ישנות, להעלות מחירים בהדרגה, ולדחוק החוצה דיירים ותיקים. תוך פחות משלושה עשורים, שיעור הדירות המפוקחות צנח מכמעט 100% בשנות ה־50 לפחות מ־45% ב־2019. מאות אלפי משפחות איבדו את ההגנות הבסיסיות, ושוק השכירות הפך פראי ובלתי צפוי. במקביל, תהליכי ג’נטריפיקציה החלו לעצב מחדש את המפה העירונית. שכונות שבעבר נחשבו מוזנחות – כמו וויליאמסבורג, סאות’ ברונקס ופארק סלופ – הפכו למוקדי משיכה לבעלי הון, אמנים ומתווכים. ברגע שהדירות החלו להתרוקן מדיירים ותיקים, העיר קידמה "התחדשות" דרך פרויקטים של שיפור תשתיות, שיווק נדל"ן ועידוד השקעות. תהליכים כמו “rezoning” – שינוי ייעוד קרקע למגורים יוקרתיים – והסבה של מבנים תעשייתיים למגורי יוקרה, הפכו לכלי עיקרי של העירייה. על פי מחקרים, המדיניות הזו הביאה לעקירה של אלפי משפחות, בעיקר קהילות שחורות והיספניות, והעמיקה את הפערים המעמדיים והגזעיים בין שכונות ניו יורק. בניגוד למהפכת הדיור, מהפכת ההפרטה של שנות ה־80 וה־90 זכתה לייצוג עשיר בקולנוע ובטלוויזיה. זו ניו יורק המגניבה, המוארת בגורדי שחקים, שמופיעה שוב ושוב בצילום הפותח של קומדיות רומנטיות. משפחת קוסבי מציגה משפחה שחורה מהמעמד הבינוני ששרדה את הג’נטריפיקציה בברוקלין; חברים ו- סיינפלד משרטטות עולם של בתי קפה, שכר דירה מיתולוגי ושגרה של בידור; סקס והעיר הגדולה הופכת את העיר לבירת אופנה, צרכנות וחירות אישית. הדמויות מתחרות על מקומן – אבל תמיד מצליחות. לאל אלה מצטרפות קומדיות רומנטיות כמו כשהארי פגש את סאלי , יש לך הודעה ו- נדודי שינה בסיאטל , שמציגות את ניו יורק כעיר בטוחה, רכה ואינטימית – מקום שבו מתאהבים דרך חנויות ספרים ובתי קפה. ב- המכשפה הטובה מכולם מזכירה צעירה פורצת לעולם הפיננסים בזכות תושייה. גם סרטים כמו השטן לובשת פראדה או Morning Glory מציגים את ניו יורק כזירת הישרדות זוהרת. המאה ה־21: ניו יורק יקרה מדי לסרטים העשורים הראשונים של המאה ה־21 העמיקו את הפערים בניו יורק עד לשיאים שלא נראו מאז ימי השפל הגדול. כחלק מהתאוששות מהירה ממשבר 2008 התרחשה דחיפה של שוק ההון לתוך שוק הדיור - בנקים, קרנות השקעה ואגידים נכנסו לשוק במקום אנשים שחיפשו לקנות דירה ולהתגורר בה. על רקע זה נבנו במנהטן מגדלים יוקרתיים בקצב מואץ, והשוק התמלא דירות שמחירן מגיע לעשרות ומאות מיליוני דולרים, חלקן עומדות ריקות חודשים ארוכים, בבעלות חברות־קש או משקיעים מחו"ל. לפי מחקר של The Week, כ־30% מדירות היוקרה שנבנו בעשור האחרון בעיר נרכשו על ידי תאגידים זרים, ואינן משמשות למגורים בפועל. במקביל, היצע הדיור בר ההשגה הלך והצטמצם. לא נבנו מספיק דירות חדשות תחת רגולציה, וסובסידיות פדרליות וציבוריות צומצמו בעקביות. עד 2024 רק כ־45% מהדירות להשכרה בעיר נותרו תחת פיקוח שכר דירה, ורק אחוז קטן מתוכן שייך לדור הישן של הפיקוח החמור. רבות מהדירות הללו עומדות בסכנת יציאה מהפיקוח – בין אם בעקבות שיפוץ, מכירה, או מנגנוני פטור שמאפשרים לבעלים להסיר את ההגבלות. למעלה מ־40% מהשוכרים משלמים יותר משליש מהכנסתם על שכר דירה, וכרבע מהשוכרים מוציאים מעל מחצית מהכנסתם – שיעור שמעיד על עוני דיורי מובהק (אבל עדיין טוב מתל אביב). בעשור שבין 2009 ל־2019 נרשמה נסיונות לחיזוק ההגנה על שוכרים בניו יורק: עשרות אלפי יחידות דיור נבנו תחת תמריצים ל"דיור בר השגה", וב־2019 חוקק חוק השכירות המקיף Housing Stability and Tenant Protection Act, שהגביל העלאות שכר דירה וצמצם פינויי דיירים. אלא שגם רפורמות אלה כוונו לרוב למעמד הביניים, ולא לשכבות החלשות. שינויי ייעוד בשכונות כמו איסט ניו־יורק וויליאמסבורג האיצו את הג'נטריפיקציה, ועקירות המוניות של משפחות שחורות והיספניות הוגדרו כ"פינוי סמוי". ב־2024, בשיא משבר הקורונה, נרשם שיא במספר מחוסרי הדיור – כ־135 אלף איש לנו במקלטים בכל לילה. באותו זמן משקיעים זרים רכשו אלפי דירות יוקרה בעיר – לעיתים דרך חברות־קש – והותירו אותן ריקות. לפי מחקר עיתון The Week , בשנת 2024 כ־30% מהדירות בשכונות יוקרה עמדו ריקות רוב השנה. לצד התפוררות שוק השכירות, גם המסך עזב את העיר. בעוד שבעשורים הקודמים ניו יורק הייתה הבמה הקולנועית של החלום האמריקאי – מ- סיינפלד ועד סקנדל – בעשור האחרון הפכה העיר לבלתי נגישה גם עבור תעשיית הבידור. יוקר המחיה, זינוק במחירי השכירות והיעלמות המעמד היצירתי דחפו הפקות לעבור לערים זולות יותר כמו אטלנטה, ניו מקסיקו וטורונטו. עם מגפת הקורונה, 42% מהמשרות בתחום הקולנוע והטלוויזיה בניו יורק נעלמו, עלויות ההפקה זינקו ב־30%, ורק 75% מתעשיית ההפקה שבה לתפקוד עד 2024 – הרבה מתחת לרמות העבר. אפילו כשכן מצלמים בניו יורק, היא לעיתים מוצגת כערים אחרות. היא חדלה מלהיות גיבורת הסיפור, והפכה לתפאורה גנרית. מה שהתחיל כנטישה של תושבים בגלל מחירי שכר דירה, נמשך גם בקרב התעשייה: כשהצוותים לא יכולים להרשות לעצמם לגור בעיר – גם המצלמה אורזת ועוברת הלאה. ואז הגיע ממדאני? בפברואר, בשיאו של הקמפיין, ממדאני פרסם את תוכנית הדיור השאפתנית שלו, Housing By and For New York, עם יעד תקציבי של כ־100 מיליארד דולר לעשור הקרוב. התוכנית כוללת הקמה של 200 אלף יחידות דיור חדשות – רובן בשיתוף פעולה עם איגודים מקצועיים ובתקצוב עירוני ישיר, הרחבת מלאי הדיור הציבורי ושיקום נכסי דיור ציבורי של רשות הדיור של ניו יורק(NYCHA) בשווי של קרוב ל־80 מיליארד דולר. בנוסף היא כוללת שימוש נרחב בקרקעות עירוניות להוזלת עלויות, הנפקת אג”ח עירוניות לצורכי מגורים, והאצה של פרויקטים בסובסידיה עמוקה. הרוח המובילה: פחות תלות ביזמים, יותר שליטה בידי הציבור. התגובות לא איחרו לבוא. גופי מדיה שמרניים כמו Daily News ומכוני מחקר ימניים תקפו את ממדאני על "סכנה לפעילות הכלכלית" בעיר. מהצד השני, תנועות דיירים, כלכלנים פרוגרסיביים ועיתונים כמו The Nation בירכו על הניסיון להשיב את הדיור הציבורי למרכז הבמה. גם מי שתומך ברוח התוכנית של ממדאני מזהיר מהקשיים: מערכת התכנון בניו יורק מורכבת, רוויה התנגדויות ציבוריות, ולעיתים גם לחצים מתאגידי נדל"ן. שיקום NYCHA דורש תקציבים שטרם הובטחו ושינויים בחקיקה – כולל ביטול חוקי הפחתת פיקוח והרחבת סמכויות העיר בפיקוח שכר דירה. כבר עם פרסום התוכנית נרשמה תגובת נגד – מניות נדל"ן צנחו, ויזמים איימו למשוך השקעות. המאבק מול ההון כבר בעיצומו. כמו במאבקי דיור אחרים, גם במאבק הדיור הניו יורקי המלכודת היא הפער החמקמק שבין ההבטחות לבין המציאות: משנות ה-70 כמעט כל רפורמה שהיטיבה עם בעלי ההון – מהפרטות ועד דרגולציה – הוגשה לציבור כפתרון שייטיב עם הדיירים. הבטיחו להגדיל את ההיצע, למשוך יזמים, להזרים כסף לקופת העיר ממסי נדל”ן – וכשמחירי הדיור זינקו עוד, הבטיחו שוב את אותם הפתרונות. כך נוצרה מעין לולאה: ציבור ששוב ושוב מאמין שהפעם זה יעבוד. לכן השאלה האמיתית איננה רק האם מאמדאני יעמוד בלחצים וישמור על עקרונותיו – אלא האם הוא יצליח לפרוץ את המעגל המוכר שבו הציבור שוב מתפתה להבטחות השוק. האם יצליח לשכנע שדיור הוא לא מוצר, אלא זכות; שעיר לא אמורה לייצר רווחים, אלא קורת גג, ביטחון, חיים. ואם אכן יתחולל מהפך – כזה שיחזיר את ניו יורק לתושביה – הוא כנראה לא יככב בסרטים, לא יהפוך לפסקול מוכר, לא יספק ציטוטים קולנועיים עשורים אחר כך. זה לא רע בכלל. הגיע הזמן שניו יורק תפסיק לשחק את עצמה – ותתחיל פשוט להיות עיר. לא סמל, לא מיתוס – פשוט עיר אמיתית, שקיימת למען האנשים שחיים בה. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: מעין גלילי להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 98 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

השריפות בהרי ירושלים זיעזעו את כולנו והפכו את משבר האקלים לדבר מוחשי בארץ. אז למה ממשיכים לכרות עצים, אחד הגורמים המשמעותיים בצמצום המשבר? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו העץ הנדיב שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 22 באוגוסט 2021 העץ הנדיב קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 271 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

והפעם: דברים שלא ידעת שהטסלה שלך יכולה לעשות, ואילו עוד מהפכות בתחבורה מכין לנו אילון מאסק. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו טסלה חלק ב' שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 23 במאי 2023 טסלה חלק ב' קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 והפעם: דברים שלא ידעת שהטסלה שלך יכולה לעשות, ואילו עוד מהפכות בתחבורה מכין לנו אילון מאסק. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 534 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

עדות אישית מהרעב וההפצצות בעזה במרץ 2025, ומהחיים במחנה העקורים. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו בחודש הרמדאן הקדוש צדנו מזון כדי להישאר בחיים עדות אישית מהרעב וההפצצות בעזה במרץ 2025, ומהחיים במחנה העקורים. שתפו: מרי (שם בדוי) 19 במאי 2025 בחודש הרמדאן הקדוש צדנו מזון כדי להישאר בחיים מרי (שם בדוי) 00:00 / 01:04 תמונה: אנס מוחמד, שאטרסטוק. אין לתמונה קשר לכותבת או לעדות עדות זו נכתבה על ידי מרי (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה. השמות האמיתיים שמורים במערכת), בת 27, סופרת ובת-אנוש. במקור מצפון עזה אך כעת עקורה בדרום עזה. האם אי-פעם בלעת את המרירות שלך? מחשבות רבות צצו בראשי כאשר הרמדאן הגיח. זכרונות הרעב הם דיירים קבועים בראשי, ומקועקעים לנצח בליבי. 16 חודשים בהם התחננו על חיינו, בהם אכלנו רק ארוחה סבירה אחת בשבוע, כאילו היינו מכורים למזון. עכשיו, כשהפסקת האש הגיעה, הכול אמור להיות בסדר, לא? הרמדאן זה בדיוק מה שאני צריכה כדי להחלים נפשית ורוחנית. כל-כך התרגשתי לקבל בברכה את הרמדאן השנה: יש לי אוכל טוב יותר, נגמרו ההפצצות ונגמר האובדן, וחשוב מכל - אני חיה בדירה שכורה ולא באוהל. חשבתי שהחיים שלי סוף-סוף מתחילים לחזור למסלול. אני יודעת שלעולם לא אהיה אותו אדם שוב, אבל אני עושה הכול כדי להתמודד עם השדים הפנימיים שלי. אולי אוכל לחזור לצפון עזה בימים הקרובים. אחרי יום הצום הראשון של הרמדאן, אמא שלי הכינה לי את המנה הפלסטינית האהובה עליי - מקלובה. הייתי בעננים. אבל החיים הולכים לקרוע אותי לגזרים תוך רגע. ישראל עצרה את הכניסה של סיוע הומניטרי לתוך רצועת עזה ביום השני של הרמדאן (2.3). הרעב מכה שנית. יום הדין הגיע. כולם רצים לשוק לקנות ולאגור אוכל. אבל האוכל נגמר לפני שאנשים הספיקו לקנות משהו. האם המוכרים העלו מחירים או שבאמת נגמר האוכל ברצועת עזה כולה? ב-16 הימים הבאים, בחודש הקדוש של הרמדאן, צדנו מזון על מנת להישאר בחיים. ב-18 למרץ, ב2 לפנות בוקר, חיכיתי לארוחת הסוחור - הארוחה המקדימה לצום בכל יום. צפיתי באנימה האהובה עליי Black Butler כדי להרוג את הזמן. ופתאום - פיצוצים. מתקפה? אנחנו לא בהפסקת אש? נראה שישראל החליטה להמשיך את רצח העם בעזה בכל הכוח הפעם, והיא מפרה את הסכם הפסקת האש פעם נוספת. הפצצות נפלו עלינו כמו גשם. והפיצוצים רועמים ומפרים את השקט. משפחתי ואני הפכנו לעקורים ב-10 לאוקטובר 2023, שבועיים אחרי שהבית שלנו בצפון עזה נהרס. נאלצנו לברוח דרומה, לחפש מקלט בבית סבתי באל-מוע'ראקה (עיירה במרכז רצועת עזה). שם היינו במשך 23 ימים. ואז, תחת איומי רובים, עזבנו ומצאנו מקלט בבית דודתי במחנה פליטים אל-מע'אזי. את מחנה הפליטים נאלצנו לעזוב, ועברנו לרפיח לחיות באוהלים. למרות מצבם הרעוע הם שימשו לנו מקלט ומחסה. הפצצות באותו הלילה היו כל-כך עוצמתיות שדלתות הבית התפרקו. הרעש הקרוב התמזג עם פיצוצים רחוקים, שהזכירו לנו שאין שום מקום בטוח בעזה. בחוץ, ברפיח, מקבץ אוהלים נפגע ישירות. זה היה מקום מחסה מאולתר של פליטים שכבר איבדו הכול. אנשים נשרפו בחיים, גופותיהם נאכלו על-ידי הלהבות שלא השאירו דבר מלבד עפר ואפר, וזיכרון. את הזוועה הזו מילים בקושי יכולות לתפוס. לראות חיים של אנשים הופכים לשאריות רמוסות. לדעת שאלה היו משפחות שבדיוק כמונו, ברחו מצפון עזה לחפש מקלט. עם שחר, קיבלנו בשורה על אובדן קרוב. שני בני דודים שנשארו בהריסות ביתם באל-מוע'ארקה נהרגו במתקפה של כלי טיס בלתי מאויש (קוודקופטר). חוסאם(24) ועדנאן (18) היו הצעירים מבין 6 אחים. עדנאן נולד כשאביו היה בכלא הישראלי. הוא היה האיש הכי צבעוני בעולם; ממש רוח חופשית. כולם אהבו אותו בזכות הנשמה הטהורה שלו. חוסאם היה מבוגר לגילו. הוא לא הצליח להגיע לאוניברסיטה, אבל אמונתו ומחשבותיו היו יוצאות מגדר הרגיל. חוסאם מת שלושה ימים לפני יום ההולדת שלו. חוסאם ועדנאן הלכו לאל-מוע'ראקה יחד עם שני אחיהם. כשהפצצה נפלה, כולם נסו על חייהם בחשיכת הלילה. עדנאן נפגע ישירות מהפצצה וגופתו נקרעה לגזרים במקום. חוסאם רץ חזרה לנסות להציל את אחיו. יתר האחים ניסו לעצור אותו, אבל הוא בחר לחזור לאחיו הקטן. הוא נורה 4 פעמים בחזה על-ידי אותו רוצח שלקח את חיי אחיו. אילולא הנאמנות שלו למשפחה שלו, חוסאם היה חי היום. וזה לבדו הופך גם אותו לגיבור של עזה. לא כל הגיבורים לובשים גלימות. אבל עדנאן אכן לבש את גלימת האנושיות. בני הדודים שלי לא יחזרו. והאוהלים שבהם היו גרו עומדים היום כסימנים שרופים של האובדן. אבל עזה מחזיקה מעמד. אנחנו מחזיקים מעמד. אפילו כשהשלום נשבר ותקווה נראית בלתי אפשרית, אנחנו שורדים. כל פעם שאני חושבת עליהם, אני בולעת את המרירות שלי. בכל פעם שאני אוכלת ארוחת איפטר מקופסאות שימורים, אני בולעת את המרירות שלי. בכל פעם שאני נזכרת שכל העולם עוצם עיניים מול ההרג הסיטונאי בעזה, אני בולעת את המרירות שלי. מרירות הפכה למזלג בגרון שלי. הקוץ בבטן שלי. היתד בלב שלי. מי ייתן ואללה יעניק לבני הדודים שלי נחת ומנוחת עולמים. ומי ייתן ואללה יעניק לנו את הכוח להחזיק מעמד בתוך המעגל הבלתי נגמר הזה של אלימות ואובדן. תרגום ועריכה: תום אלפיה להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 84 פרק מספר מרי (שם בדוי) מרי(שם בדוי), במקור מצפון עזה, עקורה כעת בדרום. בת 27. מתארת את עצמה כבת אנוש וככותבת אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

פודקאסט אופטימי המכוון גם לפסימיסטים. דב חנין ודני פילק בשיחה על יוזמות ומאבקים לצדק, שוויון וסולידריות בארץ ובעולם, בשילוב דיון ביקורתי על תיאוריות שינוי מובילות. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו אמצעים לשינוי שתפו: 19 ביולי 2021 אמצעים לשינוי מה לעשות עכשיו 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 8a פרק מספר מה לעשות עכשיו איך אפשר להתקדם לחברה צודקת, שוויונית וסולידרית בעולם שנראה צועד לכיוון ההפוך? שיחות על אקטואליה, תיאוריה פוליטית ומאבקים. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

דני גיגי הוא מנכ"ל פורום הדיור הציבורי, ארגון-גג של קבוצות אזרחיות הפועלות לשיקום הדיור הציבורי ככלי מרכזי בצמצום העוני הרב-דורי. דני גיגי

אסף יקיר וארנון פלג מבררים מה עשתה הממשלה לאחרונה כדי לקדם את המשילות בישראל, ואיך הולך לה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו הבטחת משילות לשבת שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 14 ביולי 2023 הבטחת משילות לשבת קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 אסף יקיר וארנון פלג מבררים מה עשתה הממשלה לאחרונה כדי לקדם את המשילות בישראל, ואיך הולך לה. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 548 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

כששוק הנדל"ן פוגש את המילואימניקים, האינטרסים מתלכדים. בזמן שהשוק מחפש מוצא מהקיפאון, המערכת הפוליטית והקבלנים רותמים את ההטבות והנחות הקרקע כדי לייצר רושם של שוק נדל"ן תוסס. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו חיילי מילואים בשירות בועת הנדל"ן כששוק הנדל"ן פוגש את המילואימניקים, האינטרסים מתלכדים. בזמן שהשוק מחפש מוצא מהקיפאון, המערכת הפוליטית והקבלנים רותמים את ההטבות והנחות הקרקע כדי לייצר רושם של שוק נדל"ן תוסס. שתפו: טלי גולדרינג 26 בינואר 2026 חיילי מילואים בשירות בועת הנדל"ן טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 קרדיט תמונה: ArieStudio, שאטרסטוק ב-4 בינואר, הכריז נפתלי בנט במסיבת עיתונאים על הכוונה שלו להעניק מיליון שקל לרכישת דירה למשרתי המילואים, תכנית שזכתה ללא מעט ביקורת בגופי התקשורת. באתר כיפה אלאורי וייס התלונן על כך שבנט "מנרמל מציאות שבה אזרחים צריכים מדים כדי להתקיים". שאול אמסטרדמסקי הסביר בכלכליסט שמדובר בתוכנית שעולה 16 מיליארד ₪ לשנה, כל שנה, כך שמדובר ב הבטחה מופרכת ובלתי אפשרית. אבל האם מדובר באמת בבשורה כל כך דרמטית או יקרה? מבט על השוק מרמז שהתשובה שלילית. חברת אביב מלירסון, למשל, מציעה הטבת שכר דירה של 6,000 ש"ח למשך ארבע שנים, מה שמהווה הנחה של 288,000 ש"ח מהמחיר הרשמי עוד לפני תחילת המשא ומתן. דוגמה שממחישה את הטענות של גלית בן נאים, סגנית ראשית לכלכלן הראשי במשרד האוצר, שעליות המחירים המדווחות על ידי הלמ"ס משקפות תמונה מעוותת של השוק, משום שהן מתעלמות ממבצעים אגרסיביים שמסתירים ירידת מחירים בפועל. בן נאים גם דיברה על היצע הדירות שלא נמכרו, שהגיע כבר לשיא של 84,000 אחרי שספג עליה של 50% מאז העלאת הריבית, כלומר, הקבלנים מתקשים מאד למכור דירות. למה זה קשור להצעה של בנט? כי קל לדמיין תרחיש בו המדינה לא באמת צריכה להוציא מיליארדים מקופת המדינה. היא יכולה פשוט לקבוע במכרזי הקרקעות שהקבלן ימכור את הדירות למילואימניקים במיליון שקל פחות מ"מחיר השוק", ובתמורה המדינה תוותר על חלק מהתשלום שהיא גובה על הקרקע. מכיוון שגם מחירי הקרקע כיום מבוססים על הערכות שווי מנופחות ודמיוניות, המדינה לא תפסיד כסף קיים אלא פשוט תוותר על רווח תיאורטי. בתרחיש כזה הקבלנים שומרים על יציבות מול הבנקים, הפוליטיקאים וחברות הבניה מקבלות קרדיט על מתנה ענקית למילואימניקים, והעלות האמיתית לתקציב נמוכה משמעותית מהפחדות התקשורת. והכי חשוב - כך ניתן להוריד מחירים בלי שמחיר השוק ירד רשמית ובלי להסתכן בפיצוץ של בועת הנדל"ן. הרי גם אמסטדמסקי מבין שפיצוץ בועת הנדל"ן לאור יום מסוכן לקופת המדינה יותר מכל מתנה למילואימניקים. למעשה תכנית כזאת לא תהיה הפעם הראשונה שבה המדינה, לכאורה, משתמשת במילואימניקים כדי לחלץ את שוק הנדל"ן. האם המילואימניקים הם חבל הצלה של מכרזים כושלים? בימיה הראשונים של המלחמה, בדימונה, רשות מקרקעי ישראל מפרסמת מכרז בשכונת "יוני נתניהו" להקמת 30 בתים צמודי קרקע. מחיר המינימום במכרז נמוך במיוחד, במטרה למשוך יזמים, כ-100 אלף ש"ח למגרש. בכל זאת, בינואר 2024 המכרז נסגר ללא מציעים . הפלא ופלא שנה וחצי לאחר מכן, דימונה נכללת ברשימת יישובים בהם משווקים מגרשים בשיטת "בנה ביתך" והמיועדים בלעדית למילואימניקים. גם בטבריה, מתחם "מול ארבל" נותר מיותם מהצעות בדצמבר 2023 וגם שם דירות רבות מצאו עצמן מתגלגלות להגרלה של עד 67 יחידות דיור למשרתי מילואים פעילים. הסיפור חוזר על עצמו בנוף הגליל, מכרזי שכונת "הר יונה" שבוטלו בזה אחר זה בגלל חוסר עניין של קבלנים הומרו להקצאת עד 279 דירות למילואימנקים. בעכו, כישלון השיווק של השכונות המזרחיות הוביל לשריון של עד 89 דירות למילואימניקים. כך, שוב ושוב קורה שלאחר שמכרז נכשל, דירות מועברות להגרלות למשרתי מילואים. סביר שמה שהרתיע את הקבלנים באותם מכרזים כושלים הן "הוצאות הפיתוח". העלויות שמסביב כמו סלילת כבישים ופיתוח תשתיות. המדינה, שנתקעה עם קרקע שאף אחד לא רוצה, עקפה את הקבלנים: היא מציעה למילואימניק את הקרקע כמעט בחינם (90% הנחה) ומוסיפה לו סכום של כ-100 אלף ש"ח כדי שיבנה בעצמו. זו נראית כמו מתנה ולפעמים זאת יכולה להיות מתנה משמעותית, כמו במקרה שבו שני בני הזוג משרתים במילואים, אז כל אחד מהם זכאי למלוא ההנחה על יחידת דיור אחת. כלומר, תקרת ההנחה עולה ל-200,000 ₪. אבל במקרים רבים מדובר בגלגול סיכון משמעותי. המדינה נותנת מענק קטן ולמעשה מצפה מאנשי המילואים לקחת על עצמם את תפקיד היזם. ההטבה מגיעה עם איסור מכירה למשך 5 שנים מתום הבנייה. רוכש שנקלע לקושי כלכלי, פיטורין או גירושין, מוצא את עצמו כבול לנכס באזור שבו שוק השכירות חלש. המילואימניקים גם לא נהנים מהגנת חוק המכר: בניגוד לרכישת דירה מקבלן, בשיטת "בנה ביתך" הרוכש עובד מול קבלני ביצוע קטנים. אם הקבלן פושט רגל באמצע העבודה, מה שקורה לא מעט, אין ערבויות בנקאיות שמגינות על הכסף. החייל נשאר עם שלד בטון וחובות לבנק. אם נבחן לעומק את "הוצאות הפיתוח" נגלה שמעבר לסיכון, ההנחה לעיתים לנעלמת לחלוטין. ניקח לדוגמה את שכונת רננים בערד: חייל מילואים ישלם על הקרקע עצמה סכום נמוך ומפתה שנע בין 27,000 ל-37,000 שקלים בלבד, אך יידרש להוסיף לכך תשלום חובה עבור הוצאות פיתוח בגובה מוערך של כ- 600,000 שקלים . כך מחיר המגרש הסופי מזנק לכ-630,000 שקלים, וכשמוסיפים לכך עלויות בנייה של כמיליון וחצי שקלים לבית צמוד קרקע סטנדרטי, מגיעים להשקעה כוללת של כ-2.15 מיליון שקלים. אם משווים את הנתון הזה למחירי הדירות בעיר, שעומדים על כ-10,000 שקלים למ"ר, או לשוק יד השנייה שבו נמכרים בתים מוכנים במחירים דומים או אף נמוכים יותר, מתברר שההטבה הכלכלית מאבדת כל משמעות. מעניין לציין שביישובים שנפגעו קשה בשביעי באוקטובר (כמו בארי, ניר עוז, וכפר עזה), השתתפות משרת המילואים בהוצאות הפיתוח הוגבלה ל50,000 ₪ בלבד. ביישובי קו שני, ההשתתפות עומדת על 80,000 ₪. כאן העלות הסופית נמוכה ואטרקטיבית באמת למגרש (כ-300-400 אלף ש"ח הכל כולל הכל), כך שאפשר לראות שהמדינה יודעת לתת הטבה ריאלית כשהיא רוצה. העובדה שהגבלת הוצאות הפיתוח לא מתקיימת באזורים אחרים מרמזת שמטרתם היא חילוץ כלכלי של קרקעות תקועות ולאו דווקא סיוע למשרתים. וכמובן שאפשר להשתמש במשרתי המילואים לא רק כדי לחלץ מכרזים. הטבות הנדל"ן למשרתי המילואים מתגלות ככלי מרכזי למימוש אג'נדות פוליטיות ודמוגרפיות, תוך ניצול הקונצנזוס הציבורי סביב צה"ל. דוגמה לכך היא הקמת היישוב חירן על אדמות הכפר הבדואי אום אל-חיראן. בשנת 2015 המדינה החליטה לפנות את תושבי הכפר הבלתי מוכר לטובת הקמת יישוב יהודי על אותן אדמות, מהלך שהוביל למאבק משפטי ממושך ובסופו להחלטה על פינוי כפוי. בליל הפינוי בינואר 2017, נורה למוות המורה יעקוב אבו אל-קיעאן בידי שוטרים ונהרג השוטר ארז עמדי לוי מדריסה. למרות שבמשך שנים התעקשו המפכ"ל רוני אלשיך והשר גלעד ארדן שמדובר בפיגוע של מחבל דאעש, ראש הממשלה נתניהו, בעת שהיה שרוי תחת חקירות, חשף שהמשטרה והפרקליטות ידעו בזמן אמת שמדובר בתאונה. היה אפשר לצפות אחרי האירוע למדיניות מפויסת יותר כלפי תושבי הכפר ואולי להכרה כלשהיא, גם אם חלקית, בזכויותיהם על אדמתם, אבל במקום זאת המדינה השתמשה בהטבות נדל"ן למשרתי מילואים כתירוץ להמשך הנישול. רשות מקרקעי ישראל ייעדה כ-100 מגרשים ביישוב החדש "חירן" לשיווק בלעדי למשרתי מילואים. המהלך הזה רותם את הקונצנזוס סביב הלוחמים כדי להעניק ליישוב "חסינות מוסרית". כך אפשר לקבע את מחיקת הכפר הבדואי ולסכל כל אפשרות להסדר עתידי באזור. מצד שני הפרקטיקה הזאת, חלוקת קרקעות למשרתי מילואים על אדמתם של כפרים לא מוכרים, הפכה את הגיוס לצה"ל לדרך נפוצה שדרכה מיעוטים, כמו בדואים בישראל, יכולים לזכות בפיסת קרקע באזור מגוריהם. בדרך כלל הדרך היחידה להגיע לאותה קרקע. האם לזה התכוון אלאורי וויס ב"כיפה" כשאמר שבנט מנרמל מציאות שבה זקוקים למדים כדי להתקיים? כנראה שלא, אבל אין דוגמה מובהקת יותר. פסטיבל הצרכנות והפתיינות הפיננסית לא רק המדינה, גם השוק הפרטי הציע למילואימניקים הטבות נדל"ן מרהיבות: חברת אאורה, למשל, יצאה במבצע "דירה בהצדעה" הכולל הנחות של עד 350,000 ש"ח בפרויקטים יוקרתיים באזור המרכז. פרשקובסקי הציעה הנחה משמעותית של 200,000 ש"ח בהרצליה, בנקים כמו מזרחי-טפחות מציעים הלוואות של עד 100,000 ש"ח ללא ריבית בתוך תמהיל המשכנתא, והרשימה עוד ארוכה. אבל האם ההטבות האלה, שבאמת מציעות הנחות שלא ניתנות לציבור הכללי, עוזרות למילואימניק או לוכדות אותו? לאחרונה דווח בתקשורת הכלכלית (ינואר 2026) על "מבול" של ביטולי עסקאות: נתוני הכלכלן הראשי באוצר חשפו זינוק של 620% בשיעור הביטולים בתוך שנתיים – מ-0.5% מהעסקאות ב-2021 ל-3.6% ב-2023, כאשר במוקדי ביקוש כמו באר שבע אחת מכל 15 עסקאות בוטלה והמכנה המשותף לרוב הביטולים הוא "קושי כלכלי להשלמת העסקה", כלומר הבנק מסרב להעניק את המשכנתא המיוחלת במועד המסירה, לאחר שגובה הריבית או מצבו הפיננסי של הלווה השתנו לרעה. הסיבה לביטולים כנראה נעוצה בעסקאות 20-80, עסקאות פריסייל בהן ניתן לרכוש את הדירה בתחילת הבנייה בסכום נמוך, 20% מהעיסקה ואף פחות, ולשלם את שאר הסכום במועד האיכלוס. גם המפקח על הבנקים החליט להגביל את ההלוואות בגלל הסיכון הגלום בהן. אם העסקאות האלה מצליחות לפתות את הציבור הכללי, הפיתוי הוא בוודאי גדול יותר בקרב משרתי מילואים, שבנוסף לתנאי המימון יקבלו גם מטבח חינם, 6% הנחה, וסכום מסוים מהמשכנתא ללא ריבית. בסופו של דבר, אם במועד האכלוס המילואימניק לא יצליח לגייס את הסכום, הוא יאלץ להיפרד מסכום של 10% מהדירה, כ230,000 לדירה ממוצעת, וכל ההטבות מהן נהנה איבדו כל משמעות. כך, דווקא משרת המילואים, מועד יותר להתפתות לעסקאות שמפילות אותו. ולא רק מבצעי נדל"ן מציפים את משרתי המילואים, בקבוצת טלגרם גדולה שמרכזת הנחות והטבות למילואימניקים נערמות מודעות לפתיחת חשבונות מסחר, וובינרים להשקעה בנדל"ן בדובאי, קורסים “חינמיים” בשוק ההון, כולם עטופים באותה שפה מוכרת של הוקרה, דאגה וסיוע למילואימניקים. כמעט כל בית השקעות שתוכלו לחשוב עליו נמצא שם. מיטב, טרייד, אקסנלס טרייד, אטלטשולר שחם, IBI, ועוד. כולם מציעים הטבות מפתות בפתיחת חשבונות מסחר: פטור מדמי טיפול ועמלות, 100 דולר כבר בחשבון או קורס חינם בשוק ההון. לפעמים הפיתוי בכלל לא פנה למי שמתעניין בהשקעה פיננסית: אחד מבתי ההשקעות פנה לאהבת הכדורגל של המילואימניקים: "אוהדי הפועל? זו ההטבה שחיכיתם לה! פותחים חשבון מסחר – ומקבלים מנוי לשער 7/8". פלטפורמת הלוואות הציעה לחברי הקבוצה הלוואה של עד חצי מיליון ש"ח, מסגרת אשראי גמישה, "עד 500,000 ₪ - בדיוק כשאתם צריכים". כך נוצר לו "פומו פיננסי על מדים". המילואימניקים, מוצפים באימוג'ים של הכרת תודה, עשויים לבלבל בין מתווים של הקלות והטבות שקיבלו מהמדינה לפיתויים פיננסיים של גופים פרטיים. גופים שמזמינים אותם לקחת על עצמם סיכונים כמו תנודתיות או מינוף בשוק ההון והלוואות ענק שעשויות לסבך אותם מבלי שהם מבינים את הסיכון או מוכנים אליו. המילואימניק הוא ה"ליד", ובקבוצות השונות מודעות שיווק פיננסי מוצגות לצד הסברים על זכויות של משרתי מילואים במקום העבודה. ובכל זאת, צריך לומר שההצעות יכולות להיות משתלמות מאד, חיילי המילואים עשויים להרוויח משוק ההון ואפילו ממבצעי הנדל"ן ולהנות מהנחות ששאר הציבור לא חשוף אליהן. אבל כשההצעות הללו מגיעות עטופות באותה שפה של הוקרה לאומית קשה להבחין בין סיוע לבין מכירה אגרסיבית. כך, מילואימניקים יכולים למצוא את עצמם לוקחים סיכון פיננסי גדול מהממוצע כשהם משוכנעים שהסיכון הזה הוא בעצם הטבה חד פעמית שאסור לפספס, כזאת שמקבלים בגלל חיבוק זמני של הכרת תודה ולכן חובה לחטוף מיד. נפתלי בנט יודע שהציבור הישראלי אוהב את חיילי המילואים שלו, הציבור כועס כשהוא שומע על כך שהסיוע הנפשי להם דל בזמן שעוד ועוד חיילים שמים קץ לחייהם. הוא כועס כשהוא שומע על הפגיעה הכלכלית של העצמאים מביניהם ועל הפצועים והנכים שלא מצליחים לקבל מענה מהמדינה. ובכל זאת, בנט לא בחר להציע יותר סיוע נפשי או גידול בתקציב לנכי צה"ל. הוא בחר להציע הנחה לדירה, בחירה שמשקפת את תפיסת עולמו הכלכלית אבל גם כזאת שמצליחה ללכוד את הלך רוח ישראלי. ישראל של 2026 היא מדינה מוכת מלחמות ויוקר מחיה, מקוטבת ומתפוררת מבחינות רבות. אבל ישראל נתפסת גם כמירוץ פיננסי זוהר, כזה שיש לו מנצחים, שבו אפשר "להסתדר". במציאות כזאת הדבר הטוב ביותר שניתן לתת למילואימניקים הוא יתרון באותו המירוץ. הסיכונים שמגיעים עם היתרון הזה? הם בכלל לא בדיון, למרות שמיום ליום מצטברות העדויות על כך שהם רק גדלים. כך, חיילי המילואים מגויסים שוב. מגויסים לתדלק את שוק הנדל"ן ואת החגיגה בבורסה הישראלית; מגויסים לשמש כזרוע ההתיישבות של ממשלת הימין, תוך נטילת ערימה של סיכונים שהם אמורים לאמץ בשמחה. ממש כמו את הזימון לסבב המילואים הבא. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה עריכה: תום אלפיה להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 147 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

יש לנו זכות לעיר ששווה לחיות בה. אורי וולטמן מסביר איך נשיג אותה עד 2030 פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו יש לנו זכות לעיר שראוי לחיות בה יש לנו זכות לעיר ששווה לחיות בה. אורי וולטמן מסביר איך נשיג אותה עד 2030 שתפו: אורי וולטמן 31 במאי 2023 יש לנו זכות לעיר שראוי לחיות בה אורי וולטמן 00:00 / 01:04 בספרו "Rebel Cities", מספר הגיאוגרף הפוליטי והוגה-הדעות המרקסיסט דיוויד הארווי על פוסטר שנתקל בו בשנות השבעים, שיצא בהוצאת קבוצת פעילות שכונתית סביבתית-רדיקלית, שתיאר חזון אלטרנטיבי עבור העיר: "היה זה דימוי בהיר ויפהפה של פאריס הישנה, שהחיים השכונתיים הפיחו בה רוח חדשה. על המרפסות לבלבו פרחים, הכיכרות היו מלאות באנשים ובילדים, שפעו בבתי-קפה, ואילו חנויות קטנות ובתי-מלאכה של אמנים פתחו את דלתותיהם אל העולם. המזרקות הבריקו בשמש, מטיילים נהנו בשפת הנהר, ופה ושם ניתן היה למצוא גינות קהילתיות (ייתכן ופרט זה בפוסטר בדיתי מדמיוני). תושבי העיר נהנו משפע של זמן פנוי לשקוע בשיחות קולחות איש עם רעהו, או לעשן מקטרת (הרגל שבאותה תקופה לא הסתכלו עליו בעין רעה, כפי שגיליתי כשנקלעתי לאחת מהפגישות השכונתיות של אותה קבוצת פעילות, שהתקיימה בחדר אפוף עשן). אהבתי את הפוסטר הזה, אולם במרוצת השנים הוא הפך כה מרופט ומהוה, עד שנאלצתי, למרבה הצער, להשליך אותו לפח. הלוואי והיה לי אותו שוב! מישהו צריך להדפיס אותו מחדש". שנת 2007 הייתה השנה הראשונה שבה מרבית אוכלוסיית העולם גרה בערים. המאה ה-21 הפכה - לראשונה בתולדות האנושות - למאה העירונית. מגמה זו תלך ותגבר: לפי תחזיות של האו"ם, בשנת 2050 יהוו תושבי הערים כשני-שלישים מכלל האנושות. ואצלנו בישראל? 91% מאוכלוסיית המדינה חיה בערים, ושיעור זה צפוי רק לגדול בעתיד. לכן, שאלת צורתן, דמותן והתפתחותן של הערים היא אחת השאלות החברתיות המרכזיות שיעצבו את אופן החיים של רובנו. אם נבקש לשאול איך תיראה השאלה העירונית בישראל של שנת 2030, נצטרך לבקר בשתי תחנות חשובות בדרך: הבחירות המוניציפליות של שנת 2028, והבחירות המוניציפליות שיתקיימו השנה, ב-31 באוקטובר 2023. בעוד חודשים ספורים יתייצבו תושביהן של 257 רשויות מקומיות ויצביעו עבור מועמדים לתפקיד ראש הרשות, ועבור רשימות שיתמודדו למועצת הרשות. המועמדים השונים והרשימות השונות אמורים להציג תפיסות שונות ומתחרות לגבי עתיד העיר, כיוון ההתפתחות שלה, והאופן בו יחולקו המשאבים בה. אולם בפועל, רבות מהמערכות המוניציפליות ניטשות בין מועמדים ורשימות שחולקים אותן הנחות-יסוד ואותן גישות ביחס לעירוניות, לתכנון, ולמקומם של התושבים בחיי העיר. רבים מהם נתמכים, בצורה כספית או אחרת, בידי קבלנים ואנשי-עסקים המתעשרים מנדל"ן, וכן בידי בעלי אינטרסים שונים שמעוניינים לרכוש השפעה, באמצעות פוליטיקאי המקורב אליהם, במסדרונות העירייה ובחדרים בהן מתקבלות החלטות בעלות משמעויות כלכליות: האם תוקצה קרקע לבניית מגדל מגורים? האם תאושר הקמת חניון בתשלום לרכבים פרטיים? מי יזכו במכרזים לאספקת שירותים? לכן, תמונת הניצחון בזירה המוניציפלית עוברת דרך העמדת חלופות השונות באופן יסודי מהגישה שכיום שולטת בעיריות. במקום להסתכל על הערים כעל מגרש המשחקים של ההון, ועל העירייה כעל מכשיר להתעשרות של קומץ - ניצחון יעבור דרך אימוץ מדיניות המבטיחה לכל תושב את הזכות לעיר. מהי "הזכות לעיר"? מושג זה, אותו טבע הפילוסוף המרקסיסט אנרי לפבר, הוא המכלול של הזכויות הנקנות באמצעות מגורים בעיר והמאפשרות השתתפות דמוקרטית בחיים העירוניים. הזכות לעיר כוללת את הזכות לניכוס: זכותם של תושבים, במרוצת חייהם היומיומיים, לעשות שימוש שלם במרחב העירוני ולהחליט איך לשנות אותו על מנת לחיות בו, לעבוד בו, לטייל בו, ולקיים בו חיי פנאי. לדוגמא, להחליט להסיר את הגדרות המקיפות שטח פתוח, כדי להפוך אותו לפארק לשימוש התושבים. הזכות לעיר כרוכה גם בזכות להשתתפות: הזכות להיות בעל קול ביחס לקבלת ההחלטות בדבר המרחב העירוני והתהליכים המתבצעים בו. האם נשכיל לעשות שימוש בבחירות המקומיות של 2023 ו-2028 כדי לערוך שינויים בשלטון המקומי, שיקדמו את התושבים לקראת מימוש הזכות לעיר? האם נצליח לאסוף אנשים וקהילות ולארגן תנועות עירוניות, אשר יציגו פרויקט פוליטי מתחרה לזה שמכוון כיום את פעולתן של העיריות? זה אתגר גדול שמונח לפתחנו. הפוסטר הישן ההוא של פאריס, שהיה תלוי אצל דיוויד הארווי, כבר הפך מזמן לבלוי ומסמורטט. אבל בפעולה נכונה, נוכל בשנת 2030 להדפיס פוסטרים חדשים עבור תל-אביב-יפו וירושלים, עבור חיפה ולוד, עבור רהט ובאר-שבע, עבור עשרות ערים ויישובים בארץ, ולתרגם לשפת המציאות את החזון של עיר שראוי לחיות בה. אורי דמיין את ישראל של 2030 במסגרת פרויקט "תמונת נצחון". עריכה: סתו גרסטל להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 12 פרק מספר אורי וולטמן אורגנייזר ארצי וחבר מזכירות תנועת עומדים ביחד אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון