דביר ורשבסקי מהשמאל האמוני בטור מיוחד לקראת כיפור, על הדילמות והצמיחה של השמאל הדתי, ועל תשובה בצל מלחמה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם ידי יעקב לכך נוצרו דביר ורשבסקי מהשמאל האמוני בטור מיוחד לקראת כיפור, על הדילמות והצמיחה של השמאל הדתי, ועל תשובה בצל מלחמה שתפו: דביר ורשבסקי 11 באוקטובר 2024 ידי יעקב לכך נוצרו דביר ורשבסקי 00:00 / 01:04 קרדיט: דניאל כוורי במוצאי ראש השנה התפרסם סרטון של חייל עם כיפה שחורה לראשו נח בכסאו, ומקריא לקהל שלו סוגיה מהגמרא בניגון ישיבתי. הקהל הורכב משלושה בני אדם כפותים המוטלים על הקרקע, משל היו שק תפוחי אדמה. התמונה הגרוטסקית הזו היא דוגמה לסוג התופעות שגורמות ליותר ויותר אנשים מקהילות דתיות לחוש ניכור ביחס לחברה אליה הם משתייכים וצורך באלטרנטיבה. כל אחד והקש ששבר את גבו – עבור אמי האירוע המכונן היה רצח משפחת דוואבשה; עבורי היה זה ריקוד הדגלים הגזעני והאלים ברובע המוסלמי בו נכחתי בכיתה י"א; עבור החברותא שלי הייתה זו הלגיטימציה שניתנה למפלגת עוצמה יהודית על ידי מפלגת הבית היהודי. כל אחד מהאירועים הללו היה עבורנו תמרור אזהרה שבישר כי הימין הדתי בישראל כבר מזמן שכח מה זה להיות יהודי, וכי עקרונות היסוד היהודיים של עמידה לצד המהגר, העני והנרדף הפכו עבורו לחסרי פשר. חשוב להבהיר – היחס הסלחני והאוהד לגילויי אלימות גזענית ולפשעי מלחמה אינו נחלתו הבלעדית של הימין הדתי. גזענות, כיבוש ודיכוי מקודמים על ידי אנשים ממגוון רחב של קהלים ומופיע במגוון צורות, חלקן סמויות או מנורמלות לחלוטין; אחרי השנה האחרונה, אף אחד לא יכול לפטור את עצמו ואת הקהילה שלו מחשבון נפש נוקב. ובכל זאת, קשה להתעלם ממקומה הנכבד של החברה הדתית בישראל בקידומו של סדר יום מדיר ודכאני. כפי שהרב פרומן היה נוהג לומר בחצי קריצה, ההוכחה הכי טובה שיש אלוהים היא שאנשים ממשיכים להאמין בו למרות שדתיים נראים כמו שהם נראים ומתנהגים כמו שהם מתנהגים. את התחושות הקשות כלפי החברה הדתית חשוב להציב בקונטקסט היסטורי רחב יותר: המציאות של כוח יהודי וריבונות יהודית לא התחילה אתמול, וכך גם מעשי הנישול המלווים אותה. המצוקה שמעוררת המציאות הזו מלווה את הקיום היהודי שנים רבות, עוד הרבה לפני 1967 או 1948. מרגע שנוצרה מציאות של כוח יהודי והתפתחה רטוריקה המקדשת אותו, נוצרו בחברה הדתית-אמונית אופוזיציות נחושות שהתנגדו למגמות הללו והציבו להן אלטרנטיבה ברורה. אלו היו קולות שונים שהסתייגו מפולחן הכוח ומהגאווה הלאומית, מתוך מחויבות מוסרית ודתית גם יחד. הדומיננטיות של הקולות הללו השתנתה מתקופה לתקופה, אבל הם מעולם לא פסקו, גם כשהיה נדמה שכבר אין מי שיקשיב. כך למשל, יהושע רדלר פלדמן – מאנשי הציונות הדתית – מתח בשנות העשרים ביקורת חריפה על הצהרת בלפות ועל הסתמכות התנועה הציונית על הקולוניאליזם הבריטי; במקביל אליו רב נוסף מרבני הציונות הדתית – הרב ישעיהו שפירא (האדמו"ר החלוץ) קרא מעל במות העיתונות הארצית שלא להקים כוח צבאי על בסיס לאומי, וזאת אף שספג ביקורת חריפה מכל קצוות הקשת הפוליטית. שני עשורים מאוחר יותר, ההוגה האמוני שמעון ראבידוביץ הציג את זכות השיבה של פליטי הנכבה הפלסטינים בתור תנאי הכרחי לחיים יהודיים בארץ ישראל. גירוש אנשים מבתיהם, כך התעקש, מנוגדת לרוח היהדות. "ידי יעקב" – כך קרא – "לא לכך נוצרו". תחת צילו של הפשיזם היהיר והרצחני של השנים האחרונות, תנועות השמאל הדתי-אמוני זכו לתנופה מחודשת. בתקופה זו צמחו מגוון ארגונים ותנועות השואפות, כל אחת בדרכה, להנכיח עמדות ברורות שדוגלות בשוויון ובשלום ומתבססות על המסורת היהודית. כך למשל, קמו לתחייה מספר ארגונים ותיקים כמו ארגון 'מעגלי צדק' המתמקדת בצדק מעמדי וחברתי, תנועת 'עוז ושלום' שהוקמה כתגובה לתנועת גוש אמונים, וקבוצת הפעולה הדתית-חרדית 'בני אברהם' הפועלת בסולידריות עם קהילות פלסטיניות בגדה המערבית. לצד כל אלו, הוקמה תנועת השמאל האמוני השואפת לבסס זרם דתי-פוליטי חי ויוצר היונק את מקור חיותו מהמסורת ארוכת השנים של השמאל הדתי, ומהמסורת היהודית בכלל. ברוח ימי התשובה והתיקון של חודש תשרי, אפשר לומר שהתנועות הללו הן תנועות ששמות את כל יהבן על רעיון החזרה בתשובה; "תשובה" היא עיקרון יהודי עתיק יומין, לפיו רוע אנושי אף פעם אינו מהותי. לפי העיקרון הזה כל אדם יכול להיטיב את מעשיו, ולא משנה כמה נוראים הם יהיו; כל קהילה או חברה יכולה לתקן את תחלואיה, אם רק תסכים להסתכל על עצמה במראה ולשנות את דרכיה הרעים. תשובה לא קורית מכוח האינרציה או באופן ניסי. היא אפשרות שתמיד מונחת על השולחן, התובעת פעולה של שינוי רדיקלי. האמונה בכוחה של התשובה רלוונטית במיוחד כאשר אין שום סיבה נראית לעין לאופטימיות. כולנו מביטים בעיניים כלות בתחלואי החברה בה אנו חיים, כולנו מביטים בהשתאות בתנופת ההרס העצמי חסרת התקדים של מנהיגיה, ותוהים לעצמנו מאיפה בכלל להתחיל. ברגעי שפל כאלה, רעיון התשובה מזכיר לנו שהמציאות החברתית היא דבר גמיש, שניתן להשפיע על אמונות, תפיסות ודפוסי התנהגות ולשנותן, וכי ניתן להיזכר בלא מעט נקודות מפנה היסטוריות בהם שינויים כאלו אכן תיקנו תחלואים חברתיים. ידי יעקב לכך נוצרו. דביר ורשבסקי 56 פרק מספר דביר ורשבסקי הוא פעיל חברתי ופוליטי, בין היתר בקבוצת 'בני אברהם' הפעילה בחברון, ובשמאל האמוני למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

הראיון המלא עם ארי פולמן, במאי "ואלס עם באשיר", כחלק מעונה 3 של "ניהול וסכסוך" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם ניהול וסכסוך - ישראל בלבנון. הראיון המלא עם ארי פולמן הראיון המלא עם ארי פולמן, במאי "ואלס עם באשיר", כחלק מעונה 3 של הסדרה "ניהול וסכסוך" על המעורבות הישראלית בלבנון. על הסרט כחלק מהזכרון ההיסטורי של מלחמת לבנון הראשונה שתפו: ניהול וסכסוך קריאת השכמה 11 באפריל 2025 ניהול וסכסוך - ישראל בלבנון. הראיון המלא עם ארי פולמן קריאת השכמה 00:00 / 01:04 קריאת השכמה 718 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ביטחון ישראלי מחייב: קודם כל - לעצור את המלחמה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מלחמה בעזה - מה עושים עכשיו? חלק א' ביטחון ישראלי מחייב: קודם כל - לעצור את המלחמה שתפו: תום אלפיה 5 בנובמבר 2023 מלחמה בעזה - מה עושים עכשיו? חלק א' תום אלפיה 00:00 / 01:04 התובנה שמנגנוני המדינה קרסו לחלוטין ביום הטבח הנורא חלחלה לכלל אזרחי ישראל מהר מאוד. עבור חלק, ההבנה שהמדינה קרסה משמעותה הייתה הצלת חיים של ממש: כאשר העיתונאי ניר גונטז' התקשר ליאיר גולן לבקש ממנו שיחלץ את הבן שלו מהמסיבה ברעים, הוא הבין שאם הוא רוצה לראות את הבן שלו בחיים, הוא צריך לדאוג לכך בעצמו ולא לחכות שמנגנון מדינתי יציל אותו. אותו דבר הבין יוסף אלזיאדנה , נהג מיניבוס בדואי מרהט שנסע תחת אש לאותה מסיבה וחילץ 30 אנשים מהאיזור. בהמשך, מאות אלפי אזרחים הבינו שאם הם לא יתארגנו לספק לחיילים אוכל וציוד צבאי, ולמפוני עוטף עזה תמיכה ועזרה, אף מנגנון רשמי לא יעשה את זה. התובנה שמנגנוני המדינה קרסו הניעה המונים לפעולה משותפת מעוררת השראה. הבנו, בעצם, שבזמן אמת אסור לנו פשוט לשבת בשקט ולסמוך על מישהו שם למעלה שיפעל למעננו – כי אין מישהו כזה. זו תובנה מפחידה אך אין מנוס אלא להישיר אליה מבט ולקבל אותה. אנחנו במלחמה עם מנגנונים מדינתיים שבורים, קורסים, ומיובשים, שבנייתם מחדש תיקח שנים ארוכות. נוסף על משרדי הממשלה והשירותים הציבוריים, הנהגת המדינה עושה הכול כדי להבהיר שאי אפשר לשבת בשקט בבית ולסמוך עליה. בהינתן שזה המצב, חובה עלינו האזרחים להיכנס לדיון ציבורי מבוסס עובדות על המלחמה. מטרותיה, אפשרויותיה, והשלכותיה על החיים שלנו כאן. המטרה של הטור הזה היא להתחיל דיון בשאלה הגדולה: "מה עושים עכשיו?" ובפרט בשאלה: "מה עלינו לעשות בטווח הזמן המיידי כדי להביא לישראלים ביטחון?". התשובה של הממשלה היא שבמלחמה בעזה אנחנו נביס את החמאס ובכך נשיג ביטחון. אך העובדות בשטח מצביעות על כך שהמטרה הזו אינה ניתנת להשגה. יציאה למערכה ארוכה עם מטרות לא אפשריות לא תביא לנו ביטחון, ולכן אנחנו חייבים להציע תשובות אחרות. אני מציע ארבע תשובות הקשורות אחת בשניה: הפסקת אש, עסקה להחזרת כל החטופים, החלפת הממשלה ע"י הכרזה על בחירות כלליות, וגיבוש אסטרטגיה ביטחונית מחודשת כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. קשה כרגע לתת תשובות פסקניות, אבל חובה עלינו להציע דרך חדשה להתבונן על המציאות ולפתוח דיון ציבורי. אין אף אחד שם למעלה שיעשה זאת במקומנו. מנקודת המבט של ביטחון ישראלי, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להפסיק את המתקפה הנוכחית על עזה, ולהחזיר את כל הלוחמים שבתוך הרצועה חזרה לתוך שטחי ישראל. הסיבה העיקרית לכך, היא שישנם ספקות משמעותיים לגבי היכולת של צה"ל להשיג את המטרה העיקרית של הלחימה: חיסול היכולות הצבאיות של חמאס בעזה. למטרה מוצדקת זו יש תמיכה ישראלית חוצת מחנות, והמערכות הפוליטית והצבאית מנופפות בה כסיסמה. אבל, למרות מה שאמרנו לעצמנו במשך הרבה שנים – ישראל איננה מעצמה. וצה"ל איננו כל יכול. כל ההערכות לגבי גודלה של מערכת המנהרות של חמאס בעזה קובעות שמדובר במאות קילומטרים של קומפלקס אדיר מימדים. הערכה אחת , שמיוחסת לגורמים בצה"ל, קובעת שמערכת המנהרות אורכת כ-480 ק"מ, ומגיעה לעומק של 45 מטר מתחת לפני האדמה. צה"ל טוען שבמהלך מבצע שומר החומות במאי 2021 הוא השמיד כ-100 ק"מ של מנהרות תת-קרקעיות, ולאחר המבצע יחיא סינוור, מנהיג חמאס בעזה, הוציא הודעה לעיתונות שאומרת "יש לנו ברצועת עזה מנהרות שחוצות את ה-500 ק"מ. גם אם הנרטיב שלהם (צה"ל) נכון, הם הרסו רק 20% מהמנהרות". ההערכות שמערכת המנהרות משתרעת על מאות קילומטרים תואמות גם את עדותה של החטופה יוכבד ליפשיץ ששוחררה, שהעידה כי היא וחטופים נוספים צעדו במשך שעות ולאורך קילומטרים ברשת מנהרות שצורתן הסבוכה תוארה בתור "קורי עכביש". אורכה של כל רצועת עזה הוא כ-40 ק"מ, ורוחבה, בנק' הרחבה ביותר, הוא כ-12.5 ק"מ. המנהרות באמת נמצאות בכל מקום. כדי למוטט את היכולות הצבאיות של חמאס אין מנוס מכניסה קרקעית לתוך המנהרות, טיהורן ממצבורי נשק, מיכולות התקשורת של הארגון, מהקנים לשיגור טילים ומחיילי חמאס, והריסה של חלק משמעותי מהמנהרות עצמן. באקונומיסט מתארים כיצד נראית לחימה בתוך מנהרות: הרעש שנוצר מכל ירי מוגבר מאוד בתוך החלל הסגור, ולא מאפשר תפקוד תקין של חיילים לאורך זמן. לכן לחימה במנהרות דורשת תחלופה גדולה של חיילים. בנוסף, החושך בתוך מנהרה הוא חושך מוחלט ובשונה מלחימה מעל פני השטח, משקפי ראיית-לילה לא עובדים. כל ירי בתוך מנהרה מפזר אבק, חול וחלקיקים שמתפזרים בחלל, דבר שמקטין עוד יותר את הראיה של חיילים, שנאלצים להשתמש בפנסים, ומאט מאוד את התקדמותם. המנהרות של חמאס גדולות מספיק למעבר של אדם אחד, וכך חייל חמאס בודד יכול לעצור את ההתקדמות של טור של חיילי צה"ל רבים. ניווט במנהרות קשה במיוחד : בתוך מבוך חשוך לחלוטין של פניות לכל הכיוונים ללא שום מיפוי של השטח, ובשל אבדן מוחלט של תחושת כיוון, קל ללכת לאיבוד. ההערכות הן שמנהרות רבות ממולכדות, וכניסה לתוכן יביאו להרג של חיילים או לפציעתם ולקיחתם בשבי. לצה"ל יש יחידה שמתמחה בלחימה במנהרות, יחידת יהלום, אך זו מונה רק כ-900 חיילים לפי דיווחים . דו"ח של מכון מחקר מטעם האקדמיה הצבאית האמריקאית ווסט פוינט , מונה רשימה של כוחות וטכנולוגיות שצה"ל אימן ופיתח בשנים האחרונות כדי להתמודד עם איום המנהרות. אך גם לאחר מניית כל ההישגים הללו, הכותב מסכם כי "האמת הקשה היא שהעומק וההיקף של מנהרות חמאס בעזה עולות בהרבה על היכולות של הכוחות המיוחדים (ללחימה במנהרות) של ישראל. ייתכן שבסופו של דבר, לוחמי חי"ר והנדסה יאלצו להתמודד עם המנהרות תוך כדי שהם מגלים אותן". לכן כולם אומרים שהמלחמה "תיקח זמן". כמה זמן? אלוף פיקוד העורף אומר שזו תיקח חודשים, ובכירים אחרים אומרים חודשים ואף שנה . ראש המל"ל לשעבר מעריך "לפחות חצי שנה" ולאחריה נצטרך "לשמור על חופש פעולה". מחוץ לישראל טווח הזמן שמדווח הוא אחר: באקונומיסט מעריכים שטיהור כמות מנהרות כזו תקח שנים, לא שבועות ולא חודשים, ו בניו יורקר פורסם שבכירים ישראלים מודים שהמלחמה יכולה לקחת "עד עשור". מי שמובילים את המלחמה הזו מצפים מאיתנו להתכונן לאפשרות שילדים ישראלים שעכשיו עולים לכיתה ב', בעוד עשור יתגייסו למלחמה שמטרתה עדיין תהיה למוטט את היכולות הצבאיות של חמאס בעזה. השאלה שהקורא וודאי שואל היא שאלת המחיר המוצדק: אז השגת חיסול היכולות הצבאיות של חמאס ייקח שנים רבות, וחיילים כנראה ימותו בהגנה על המולדת. אולי זה המחיר שעלינו לשלם כדי להסיר את האיום מעבר לגבול? אני חושב ששאלת המחיר היא לא השאלה הנכונה. העדויות שמצטברות מעידות על כך שבמצב הנוכחי לישראל אין אפשרות להשיג את מטרתה, לא משנה איזה מחיר היא מוכנה לשלם. לכן, אני גם שם בצד את שאלת "היום שאחרי" שמדינת ישראל מודה שאין לה תשובה לה . אין לה תשובה כי היא יודעת שהמלחמה לא תחסל את כלל היכולות של חמאס. המסקנה מהדיווחים השונים היא שגם אם כוחות צה"ל ייכנסו בכל הכוח לרצועה, במטרה להישאר שם אפילו עשור, כדי למוטט את היכולות הצבאיות של חמאס, שלושה גורמים ימנעו ממנו להשלים את המטרה, ובעוד כמה שבועות או חודשים הכוחות יאלצו לסגת כשהמטרה לא הושגה. שלושת הגורמים הם הזירה הצפונית, מעצמות העולם, וקריסת העורף האזרחי. ככל שנכנס עוד ועוד לרצועה, אנחנו מסתכנים בפתיחת חזית צבאית נוספת, מאיימת בהרבה מכל מה שאנחנו מכירים - מול חזבאללה בלבנון. לפי תרחיש שהוגדר "חמור-סביר", צה"ל מעריך שמלחמה מול חזבאללה תכלול כ-1500 פגיעות אפקטיביות של טילים בעורף בכל יום לחימה, זאת לאחר ניכוי יירוטים של כיפת ברזל ונפילות בשטחים פתוחים. לשם השוואה, במלחמה הנוכחית חמאס שיגר כ-7500 רקטות ב21 ימי הלחימה הראשונים, ומתוכן רק מיעוט קטן היווה פגיעה אפקטיבית. באותו תרחיש, צה"ל מעריך שחזבאללה יצליח לפגוע במתקנים אסטרטגיים בישראל (כמו הכור בדימונה, נתב"ג, נמלי ים, ואסדות הגז בים), שיכולות ייצור החשמל במדינה ותשתיות התקשורת הסלולרית ייפגעו משמעותית, ובנוסף ששרשרת אספקת המוצרים תיקטע באופן משמעותי, כלומר מוצרים בסיסיים ומזון לא יהיו זמינים באופן סדיר. בתרחיש האימים הזה צה"ל יסיט את מרבית הכוחות לזירה הצפונית והזירה בעזה תיזנח ממילא. כלומר, אם חזבאללה יחליט להיכנס למלחמה, המטרה "למוטט את היכולות הצבאיות של חמאס בעזה" לא תמומש. אחת הסיבות שבגללן חזבאללה לא נכנס ללחימה עד כה, היא כמות הכוחות האמריקאים שבאזור, שאמורים להרתיע את חזבאללה מכניסה למלחמה . אבל כוחות אלה עושים פעולה כפולה עבור האמריקאים – בו בזמן שהם מגינים על ישראל מפני תקיפה חיצונית, הם גם כופים על ישראל לפעול לפי אינטרס אמריקאי. והאינטרס הזה מנוגד לכניסה קרקעית מסיבית של חיילי צה"ל לרצועה, למשך שנים ארוכות, תוך כדי זריעת הרס שלא ניתן להימנע ממנו לתשתיות ואוכלוסיה אזרחית. תומאס פרידמן, פרשן שנחשב למקורב לביידן, כותב ב-29.10 כי "ישראל צריכה לדעת שהסבלנות האמריקאית להרג מאסיבי של אזרחים בעזה איננה חסרת-גבול. למעשה, ייתכן שבקרוב נתקרב לגבול הזה." ישראל לא יכולה לקיים מלחמה ללא תמיכה אמריקאית. ישראל מסתמכת על אספקת ציוד צבאי אמריקאי – הגנתי והתקפי, וכן סיוע כספי , ובנוסף זקוקה לסיוע אמריקאי במוסדות הבינ"ל . המחשבה שארה"ב פשוט תתן לישראל את כל התמיכה הזו, במשך שנים ארוכות של לחימה ברצועה, וללא שום תנאים, היא לא מציאותית. הסיבה השלישית שבגינה ישראל לא יכולה לנהל מלחמה של שנים מול חמאס, היא היכולת של העורף לעמוד בכך. מלחמה כזו דורשת, לפי אלוף פיקוד העורף , "לנהל 'שגרת חירום' בעורף האזרחי". קריסת המנגנונים המדינתיים מראים לנו בבירור שאין לעורף יכולת לנהל שגרת חירום במשך מספר שנים. "שגרת חירום" לזמן כל-כך ממושך כוללת לא רק חוסן נפשי של אינדיבידואלים, אלא גם היערכות משמעותית מצד המדינה לכך: היא דורשת סיוע מטעם פסיכולוגים ועו"סים למאות אלפים שנפגעו וייפגעו נפשית במלחמה, או שמוגדרים כפליטים, ולא ברור לאן יחזרו ומתי; היא דורשת מקום מגורים יציב לאותם מפונים; היא דורשת מערכת חינוך מתפקדת שניתן לשלוח אליה את ילדינו בביטחון; היא דורשת סיוע כספי לכל המפונים מבתיהם, ולכל מי שנפגע כלכלית במלחמה; היא דורשת סולידריות, או לכל הפחות יחסים לא אלימים, בין כל חלקי החברה – בין יהודים לערבים, בין ימנים ושמאלנים; היא דורשת מוסדות פוליטיים מתפקדים, שאנחנו יכולים לסמוך עליהם שפועלים למעננו בזמן שאנחנו נאבקים עם שגרת החירום. כל התנאים הללו לא מתקיימים כעת. במשך שנים של מלחמה, העורף שמאחורי הלוחמים לא יהיה במצב של "שגרת חירום". הוא פשוט יקרוס. המסקנה שלי מכלל הידיעות הללו היא שמלחמה לא יכולה להשיג את המטרה של חיסול היכולת הצבאית של חמאס בעזה. אם נכנס למערכה משמעותית ברצועה, סיכוי סביר שנאלץ לסגת תוך שבועות או חודשים בודדים – אם בגלל כניסה של חזבאללה למערכה ואם בגלל לחץ בין-לאומי מסיבי להפסקת אש. אמנם חמאס יפגע קשות, אבל, לא נצליח להשמיד את מערך המנהרות ואת כלל היכולות הצבאיות של הארגון. חמאס כארגון פוליטי-חברתי, שעוסק גם בארגון דתי, חברתי, תרבותי, וחינוכי של תושבי הרצועה יישאר כמובן, ויהיה לו חלק משמעותי בשיקום הרצועה שתישאר במצב קטסטרופלי לאחר הנסיגה הישראלית משם. הציפייה שאחרי שנעשה את כל זה מישהו בעולם ייקח אחריות על עזה היא פנטזיה שלא מהעולם הזה. מעבר לכך שלא נשיג את המטרה הצבאית, המשך הלחימה תביא בסבירות גבוהה למותם וחטיפתם של חיילים, להרג של החטופים הישראלים בעזה, לפגיעה קשה ביחסים בין יהודים וערבים בתוך גבולות ישראל וערעור ממשי של המרקם החברתי בישראל, לפגיעה ביחסים הדיפלומטיים עם ארה"ב ובעלות ברית ערביות ואירופאיות, ואולי אפילו תמיט עלינו אסון אזרחי גדול יותר אם חזבאללה יצטרף למלחמה. כלל ההשלכות הללו פוגעות באופן משמעותי וארוך טווח בביטחון של ישראלים. כעת יש לעצור את האש, ולהחזיר את הלוחמים שכבר נכנסו לרצועה חזרה לשטח ישראל. בתמורה להפסקת האש יש לחתור לעסקת חילופי שבויים ולהחזיר את החטופים הביתה. לאחר מכן, יש לקיים בחירות כלליות בהקדם האפשרי, לכונן ממשלה חדשה, ולתכנן אסטרטגיה ביטחונית חדשה לישראל. אפרט על כל אלה ב טור הבא . תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: סתו גרסטל. תום אלפיה 23 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 221- הפטנט של הקפיטליזם اختراع الرأسمالية שתפו: 5 במאי 2021 221- הפטנט של הקפיטליזם اختراع الرأسمالية קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 221 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

יואב הראבן חי, עובד, לומד ופעיל בירושלים. חבר הנהגת תנועת עומדים ביחד יואב הראבן

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 200- קריאת השכמה ואוצרות המוות صرخة توعية وكنوز الموت שתפו: 17 במרץ 2021 200- קריאת השכמה ואוצרות המוות صرخة توعية وكنوز الموت קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 200 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

הגנרל שהוביל את ההפיכה נעצר אחרי עימות דרמטי עם הנשיא; ברקע, מחלוקת בתוך השמאל וטענות לקונספירציה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מה עומד מאחורי ניסיון ההפיכה בבוליביה? הגנרל שהוביל את ההפיכה נעצר אחרי עימות דרמטי עם הנשיא; ברקע, תנועת השמאל הפופולרית שבשלטון מתמודדת עם משבר פנימי בין הנשיא הנוכחי לקודם שתפו: מעין גלילי 30 ביוני 2024 מה עומד מאחורי ניסיון ההפיכה בבוליביה? מעין גלילי 00:00 / 01:04 הכותרות בדבר ניסיון ההפיכה הכושל שנערך בבוליביה ביום רביעי האחרון יכלו להיראות מוכרות לכל מי שעוקב אחרי הפוליטיקה של בוליביה והאזור. ניסיונות הפיכה מסוג זה מהדהדים היסטוריה ארוכה של חוסר יציבות פוליטית במדינה, ובייחוד את ההפיכה המוצלחת יותר שנערכה בבוליביה לאחרונה, ב-2019. בשיח התקשורתי והציבורי בישראל נפוצה ההתייחסות לחוסר היציבות הפוליטי ולריבוי ההפיכות הצבאיות באמריקה הלטינית בתור מעין תופעה משעשעת, תוצר לוואי של עליבותן ונחשלותן של מדינות כמו בוליביה. התייחסות כזו אינה רק פשטנית ומזלזלת, אלא גם מסתירה את הניגודים והדיכויים החברתיים שמייצרים חוסר יציבות פוליטי במדינות אלה, ותורמים לנחשלות בהן. כך לעתים קרובות, האיום בהפיכה צבאית מהווה בלם על פעולתן של תנועות פופולריות המבקשות לתקן את הנחשלות ואי השוויון. המקרה הנוכחי בבוליביה מבטא תופעה דומה, אך גם קשור למתחים פנימיים קשים שעלו בתוך תנועה כזו - מפלגת השלטון, MAS(התנועה לעבר סוציאליזם). מאבק בעוני וחוקה פרוגרסיבית - וגם היאחזות בשלטון תנועת MAS, שמתפקדת כמפלגה וגם כקואליציה של תנועות חברתיות, חזרה לשלטון בבחירות שנערכו ב2020, לאחר שאיבדה אותו ב2019 בעקבות בחירות שנויות במחלוקת ו הפיכה בתמיכת הצבא שנערכה בעקבותן. באותה הפיכה, הודח הנשיא אוו מוראלס, שכיהן מאז 2006, אז נבחר לשלטון בתור נציג השמאל הראשון והנציג הילידי הראשון שמכהן כנשיא בוליביה. מוראלס צמח כמנהיג עובדים במאבקים נגד הפרטת המים והגז. כנשיא, הטא הוביל שורה של שינויים חברתיים משמעותיים, כולל הלאמה חלקית של שוק האנרגיה והובלת מספר תכניות לחלוקה מחדש של העושר שהובילו לצמצום משמעותי של העוני ואי השוויון בבוליביה. בנוסף, בתקופת שלטונו הותקנה חוקה חדשה, שנכנסה לתוקף ב2009 ונחשבת למתקדמת מבחינת הזכויות הסביבתיות והחברתיות שהיא מבטיחה. החוקה הבטיחה את אופייה של בוליביה כמדינה רב-תרבותית וחילונית, במקום כמדינה נוצרית - סוגיית מפתח עבור הרוב הילידי במדינה, שסבל מדיכוי מצד מיעוט לבן ונוצרי במשך עשורים רבים. מוראלס נבחר ברוב גדול ב-2006 ושמר על פופולריות רבה לכל אורך שנות כהונתו, למרות התנגדות מצד מוקדי כוח משמעותיים בבוליביה כמו בעלי הון גדולים, ויחסים קרים עם ארצות הברית. עם זאת, באמצע העשור הקודם התגלעו מתחים בקואליציה של MAS ומעמדו של מוראלס התערער במידה מסוימת. פגיעה באזורי מחייה של שבטים ילידיים מסוימים לצרכים תעשייתיים הביאה להפגנות נגד הממשלה מצד רבים מתומכיה הילידים המסורתיים של MAS. מחלוקת עלתה גם סביב הסוגייה של הגבלת כהונות לנשיא. בחוקה שמוראלס העביר ב-2009, קיימת מגבלה לשתי כהונות בלבד. למרות זאת, ב-2014 מוראלס רץ לכהונה שלישית וזכה בה, בטענה ש"ספירת" הכהונות שלו נכנסה לתוקף רק מהתקנת החוקה ב-2009. מאוחר יותר, כדי לרוץ לכהונה רביעית באופן חוקי, מוראלס ערך משאל עם על ביטול הגבלת הכהונות. לאחר שהפסיד במשאל העם, פנה לבית המשפט בו למפלגתו יש רוב, וזה ביטל את הגבלת הכהונות - צעד שזכה לביקורת רבה מצד יריביו הפוליטיים של מוראלס, מהימין והמרכז בבוליביה, וגם מחלק מתומכיו המסורתיים משמאל. הפיכה צבאית -הסיבוב הקודם המחלוקת סביב הגבלת הכהונות הפכה את הבחירות ב-2019 לטעונות במיוחד, ומתחים אלה התפרצו כאשר נראה שתוצאות הבחירות מבשרות על ניצחון של מוראלס. האופוזיציה טענה שהתוצאות זויפו. מוראלס הסכים לבדיקה עצמאית ולבחירות חוזרות אך כמה שעות לאחר שהסכים לכך, הצבא דרש את התפטרותו והוא נאלץ לברוח מהמדינה. הימין הבוליביאני ראה את תמיכת הצבא כהזדמנות להשתלט על המדינה, ופעילי ימין קיצוני, כולל הנשיאה לעתיד ג'נין אנייז נכנסו לארמון הנשיאות עם ספרי תנ"ך, בהבטחה "לסלק ממנו את האלילים הילידיים". לבסוף הנשיאות התגלגלה למפלגת ימין קטנה בהובלת אנייז, שהפכה לנשיאת בוליביה. הפגנות ענק שערכו תומכי MAS ברחבי המדינה דוכאו באלימות על ידי הצבא, שקיבל מהנשיאה חסינות מהעמדה לדין, ויותר מ-30 בני אדם נהרגו. לבסוף המצב התייצב - ההתנגדות מצד ארגוני העובדים וארגוני הילידים הרתיעו את הצבא והימין מלקחת את השלטון לעצמם לטווח הארוך, והוכרזו בחירות חדשות. אף שבזמן אמת בדיקה אחת אימתה את טענות האופוזיציה בדבר זיוף הבחירות ב-2019, בדיקות שנעשו מאוחר יותר איששו את טענת מוראלס ותומכיו שהוא נבחר באופן חוקי. מוראלס טען כי ארצות הברית עומדת מאחורי ההפיכה, טענה שהדהדה היסטוריה ארוכה של תמיכה אמריקאית בגורמי ימין בבוליביה ובאוזר. מוראלס קשר את האירועים לשאיפה אמריקאית להפריט את מכרות הליתיום הרבים בבוליביה. בעקבות טענה זו, המיליארדר אילון מאסק, שחברת טסלה בבעלותו זקוקה לליתיום רב עבור פעילותה, צייץ ש"נעשה הפיכה היכן שנרצה". בבחירות שנערכו בספטמבר 2020, MAS זכו לניצחון סוחף - הפעם בהובלת לואיס ארצ'ה, שהיה שר הכלכלה תחת מוראלס. מאז, ארצ'ה מכהן כנשיא בוליביה, אך מוראלס, שחזר למדינה בעקבות ניצחון MAS בבחירות, מוסיף להחזיק בכוח פוליטי משמעותי. מוראלס שואף לחזור לכס הנשיאות בבחירות הבאות ב-2025, ושאיפה זו שמה אותו במסלול התנגשות עם שותפו לשעבר, ארצ'ה. בינתיים בתי המשפט הפכו את החלטתם מ-2016, ופסקו מחדש הגבלת כהונות. מוראלס מחה נגד ההחלטה. הוא טען שארצ'ה, שמחנהו בתוך MAS אוחז בכוח רב יותר מבית המשפט, אחראי לה. בתגובה לכך, הגוש שתומך במוראלס בתוך MAS הוביל הדחה של ארצ'ה מהמפלגה. למרות שארצ'ה הודח מהמפלגה באופן רשמי, "ארצ'יסטים" עדיין מחזיקים בכוח רב בתוכה. MAS, על ארגוני העובדים, הארגונים הילידיים והסביבתיים ושאר התנועות החברתיות שמרכיבות אותה, נחצתה לשתיים, בין הנשיא לנשיא לשעבר. ניסיון הפיכה או קונספירציה? על רקע זה, וגם על רקע מצב כלכלי קשה בבוליביה בחודשים האחרונים, נערך ניסיון ההפיכה בשבוע שעבר. ערפל כבד עדיין אופף את האירועים הדרמטיים, שבשיאם יצא הנשיא ארצ'ה להתעמת עם הגנרל חואן חוסה ז'וניגה בארמון הנשיאות, שהוביל את ההפיכה ופרץ לארמון עם כוחותיו. ההפיכה הגיעה יום לאחר שז'וניגה שוחרר מתפקידו, בעקבות הכרזתו שצבא בוליביה יעצור את אוו מוראלס אם ינסה לרוץ לנשיאות פעם נוספת. ז'וניגה הכריז כי המצב במדינה לא יכול להמשיך והממשלה תוחלף, ולעומתו ארצ'ה ומוראלס קראו שניהם לעם לצאת לרחובות ולהתנגד לניסיונות ההפיכה, ואף קראו לשביתה כללית נגדה. רבים נענו לקריאה, כך שהתנגדות משמעותית נרשמה ברחבי המדינה לניסיון ההפיכה, ולמעשה במהלך הלילה התבהר כי הניסיון כשל וכוחות הצבא נסוגו. ארצ'ה הכריז כי הגנרל ז'וניגה מפוטר, והוא נכנס למעצר החל מיום חמישי. גם שאר המפקדים הבכירים בצבא הוחלפו. נראה כי ההפיכה חיזקה את מעמדו של ארצ'ה בתור מגן הדמוקרטיה הבוליביאנית. ההפיכה חיזקה אותו עד כדי כך, שעלו טענות מסוימות על כך שההפיכה הייתה מבוימת למטרה זו. ז'וניגה עצמו רמז כי פעל בתמיכת ארצ'ה, ושנפגש איתו טרם ההפיכה. מצד שני, עלו גם טענות המצביעות על מוראלס כמי שעומד מאחורי ההפיכה, כולל מצד וירג'יניה קולדורי, פוליטיקאית שכיהנה תחתיו בעבר כשרה. למרות טענות אלה, ההיסטוריה הארוכה של התנהלות הצבא הבוליביאני ככוח פוליטי עצמאי וימני מאוד, רומזת כי אין צורך בקונספירציה סביב מוראלס או ארצ'ה כדי להסביר את ניסיון ההפיכה. המחלוקת הפומבית ביניהם היא טרגית במיוחד, כי היא מפלגת את אחת מתנועות השמאל החשובות והמצליחות בעולם בעשורים האחרונים. אירועים אלה, יחד עם אירועי ההפיכה הקודמת ב-2019 מצביעים על האיום הישיר של מחלוקת זו על ההישגים הכלכליים הדמוקרטיים של MAS. יש לקוות שהם גם יאפשרו לצדדים החלוקים בה להתגבר על המחלוקת. מעין גלילי הוא סטודנט להיסטוריה וחבר מערכת "רוזה מדיה". עריכה: שני פייס מעין גלילי 40 פרק מספר מעין גלילי הוא סטודנט להיסטוריה וכלכלה, פעיל בתא הסטודנטים של עומדים ביחד באוניברסיטה העברית וחבר במערכת הפודקאסט קריאת השכמה. למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

דותן ברום לא צחק מהמערכון של ארץ נהדרת על אנטישמיית קולומביה - ולא רק כי הוא היה גרוע פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם את מי משרתת דמות ה"קוויר למען פלסטין"? תגובה לארץ נהדרת דותן ברום לא צחק מהמערכון של ארץ נהדרת על אנטישמיית קולומביה - ולא רק כי הוא היה גרוע שתפו: דותן ברום 8 בנובמבר 2023 את מי משרתת דמות ה"קוויר למען פלסטין"? תגובה לארץ נהדרת דותן ברום 00:00 / 01:04 נהרות של מילים נשפכו בשבועיים האחרונים על השמאל הפרוגרסיבי באוניברסיטאות העלית האמריקאיות, בטיקטוק וכיוצא באלה. זה היה רק עניין של זמן עד שהשטף הזה יגיע גם ל"ארץ נהדרת". גם על המערכון הזה כבר נכתב לא מעט. יש מי שהבחינו בעובדה הפשוטה אך החשובה ביותר - שהוא פשוט לא מצחיק. אחרים הצביעו על כך שהוא ממשיך את פוליטיקת הפינקוושינג הישראלית. והיו גם מי שאמרו שהוא מציג את הסטודנטים האמריקאים כמטומטמים, בעוד שהיה עליו להציג אותם כבלתי מוסריים. למרות האלרגיה להקשרים וקונטקסט שהציבור לקה בה לאחרונה (או לא לאחרונה), אני מציע להרחיב את המבט ולמקם את המערכון בקונטקסט של העבודה הפוליטית שעושה בו דמות ה"קוויר". הקהילה הגאה כנייר לקמוס לליברליזם הסדר העולמי שהחל להתגבש לאחר הפיגוע במגדלי התאומים והאיץ את התגבשותו לאחר המשבר הכלכלי העולמי מתחרז עם זה של המלחמה הקרה, שתמה רק עשור לפניו. גם בו, המערב מוצג כמעוז הליברליות והחופש, אבל את מקום הדיקטטורות הקומוניסטיות תופשים עתה ארגונים אסלאמיים פונדמנטליסטיים, תאוקרטיות אסלאמיות דוגמת איראן ודמוקרטיות־בקושי שמונהגות על ידי מנהיגים סמכותניים, כמו רוסיה של פוטין, תורכיה של ארדואן והונגריה של אורבן. הקהילה הגאה הפכה, שלא בטובתה, לנייר לקמוס להתמקמות בתוך הסדר העולמי החדש הזה. יש הרבה מה לכתוב סביב השאלה מדוע דווקא הקהילה הגאה הפכה לנייר לקמוס כזה, אבל נצטרך לדחות את הדיון הזה למועד אחר. איך נראה שימוש כזה בקהילה הגאה? רוסיה, פולין, הונגריה ותורכיה החלו להצר את צעדי הקהילות הגאות בארצן ואחר כך ממש לרדוף את מי שחורגים־ות מתפקידי המגדר והמין המסורתיים. האם הקהילה הגאה הציבה איום כה גדול לשלטונם של פוטין, מורבייצקי, אורבן וארדואן? אני סבור שלא. האם כל הנ"ל סתם מאוד הומופוביים ורק חיכו שיהיה בידם כח פוליטי כדי לממש את שנאתם העמוקה לגייז או לטרנסיות? יתכן, אבל גם זה לכל הפחות הסבר חלקי. הסבר שלם יותר הוא הפיכת הקהילה הגאה לסמל נוח לליברליות, כך שרדיפתה משדרת מסר פנימי לציבור באותה מדינה על עמדת המשטר ביחס לערכי הליברליזם, כמו גם מסר לעולם על התמקמות אותו משטר ביחס למדינות הנחשבות ליברליות, במיוחד אלה שהן גם מעצמות כלכליות, כמו ארה"ב וגרמניה. בגוש המדינות הליברלי, ככל שכבר ניתן לדבר על פוליטיקה גושית, הקהילה הגאה משמשת כתמונת הראי של אותו תפקיד בדיוק: פוליטיקה פרו־להט"בית הפכה לבון טון לאו דווקא מתוך אהבת מרדכי ממש, אלא כי תמיכה בקהילה הגאה היא דרך סמלית וקצרנית להביע תמיכה בערכי הליברליזם. כמובן שכל זה נכון לא רק לגבי מדינות. גם קהילות, חברות, בתי עסק וגופים פוליטיים משתמשים בקהילה הגאה כדרך להביע תמיכה או הסתייגות מהליברליזם. זאת הסיבה, או לפחות אחת הסיבות, לאובססיה של אבי מעוז עם הקהילה הגאה, ומהצד השני - לביטויי התמיכה האדירים בקהילה הגאה בקרב המפגינים במחאה נגד ההפיכה המשטרית, ובקרב הארגונים והחברות העסקיות שתמכו בה. לסיכום, דמות ה"קוויר" היא סמל לליברליזם, ותמיכה בקהילה הגאה או רדיפתה הן פעולות ממשיות מאוד, אבל גם פרפורמטיביות, שנועדו להצהיר על עמדת המבצעים אותן ביחס לליברליזם. דמות הקוויר והקונפליקט הפנימי של הליברליזם הישראלי מאז מתקפת החמאס בשבעה באוקטובר, סמלים מתרוקנים מתוכן ומתמלאים בתוכן אחר, מגרדים מעליהם שכבות של משמעות או מצמיחים שכבות חדשות. דגל ישראל, למשל, סימל למשך מספר חודשים, עד לאחרונה, את ההתנגדות להפיכה המשטרית, לממשלת הימין ולביבי נתניהו, וכמיהה לשוב לממלכתיות שפויה (היסטורית או מדומיינת). עתה, הדגל מסמל את איתנות העורף הישראלי, את ההתגייסות למאמץ המלחמתי, הבעת תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה, התפכחות מזהות מערבית גלובלית ושיבה לזהות היהודית המקומית או את הרצון לנצח במלחמה - מה שזה לא אומר. גם דגלי הגאווה עברו שינוי. בעולם שלפני הטבח, הם סימלו את השאיפה להיות עם נורמלי במשפחת המערב, כלומר את התמיכה בערכים ליברליים, כמוסבר לעיל. אבל עכשו המערב נחשק פחות. להוציא את הממשל האמריקאי, המערב נתפש על ידי מרבית הישראלים ומתואר בתקשורת הישראלית כאנטישמי (וחלקו ודאי כזה). הליברליזם ועוד יותר מכך השמאל העולמי נתפש כבוגד בערכים ההומניסטיים הטבעיים (וחלקו ודאי כזה). ובכלל, קשה ליישב ערכים ליברליים עם תמיכה במדיניות שמובילה ממשלת ישראל ועם הרדיפה המקארתיסטית כנגד אחר כל צל של בגידה בלאום. וזאת בעיה, כי מרבית הישראלים תופשים את עצמם כליברלים, ואני מניח שגם יוצרי "ארץ נהדרת" נמנים עם הקבוצה הזאת. איך פותרים את הקונפליקט הפנימי הזה? כאן נחלצת לטובתם הרטוריקה שעומדת בלב המערכון, שיש לה שני מהלכים, ושניהם קשורים בקהילה הגאה. המהלך הראשון הוא שימוש בדמויות בעלות נראות קווירית (שיער ורוד וסגול, פירסינג, שפת גוף אוחצ'ית) כדי לסמל את השמאל הפרוגרסיבי כולו ואולי בכלל את המערב הליברלי. ככל סמל, גם השימוש הזה הוא שימוש קצרני - הוא חוסך דיון מפורט יותר בזהותם ובעמדותיהם של מי שמבקרים את ישראל ומציג אותם בפשטות כצעירים־ות קוויריים־ות מאוניברסיטאות העלית האמריקאיות. למה דווקא הם? כמו שהראיתי, הסמל הזה לליברליזם מערבי כבר מושרש בתודעה מהגלגלולים הקודמים שלו. עכשו, אחרי שהמחנה שמבקר את ישראל צומצם לכדי חבורה של קוויריות, המערכון פנוי למהלך השני שלו: הגחכת הביקורת על ישראל והצגתה כצבועה. איך הוא עושה את זה? על ידי הצגת חמאס כארגון ששונא להט"בים (מה שנכון) ולכן המבקרים את מדיניות ממשלת ישראל בעזה ובגדה - שהמערכון כבר זיהה עם הקהילה הגאה - יכולים להיות מוצגים כמטומטמים שרצים בזרועות פתוחות אל מי שמבקש לרצוח אותם. המסקנה מובלעת ולא מוצגת, אבל היא גם לא צריכה להיות מוצגת, כיוון ששמענו אותה כבר אלפי פעמים במסגרת מסעי הסברה קודמים: בעוד השמאל העולמי מציג את עצמו כליברלי, זהו ליברליזם מהשפה ולחוץ. ישראל היא מעוז הליברליזם האמתי, ובה להט"בים באמת חופשיים לחיות את חייהם (אני לא נכנס לדיון על מידת תחולתה המצומצמת של ההצהרה הזאת). למעשה, ישראל היא היא מגינת הליברליזם, שכן היא מוצב קדמי של המערב במלחמתו נגד האסלאמיזם הפנטי, גם אם המערב לא מכיר בכך. כמו שאומר החמאסניק במערכון - קודם ישראל, אחר כך אמריקה. אולי בשלב הזה אתם חושבים: אבל הרי אלה לא רק סמלים, ראינו את הסרטונים של להט"בים תומכים בשחרור פלסטין. וזה נכון, אכן הרבה מאוד קווירים וקוויריות תומכים ותומכות בשחרור פלסטין (מטרה שאינה זהה לתמיכה בחמאס!). ונכון, האידאולוגיה הקווירית רואה בצורות השונות של הדיכוי קשורות זו בזו, ומבקשת לשחרר אותנו לא רק מהפטריארכיה ומהדיכוי המיני והמגדרי, אלא גם מדיכוי פוליטי ומכיבוש. אבל מבט נוסף מגלה שיש כאן בעצם בעיקר התמסרות לדמות הקוויר כסמל לשמאל הבינלאומי. רבבות בני אדם מפגינים בעשרות ערים ברחבי העולם במחאה על מדיניות המלחמה של ממשלת ישראל. מן הסתם, רובם סטרייטים. מן הסתם, יש בקרבם קבוצות רבות שמתנגדות למלחמה. קבוצה גדולה כזאת היא, למשל, ארגונים יהודיים שמתנגדים לה. ועם זאת, הייצוג התקשורתי והציבורי הישראלי הוא של קווירים. למה? כי נוח להשען על הסמל. אבל יש גם מחירים לסמל הזה. במציאות שבה מניות הליברליזם קורסות והחברה הישראלית עוברת תהליכי פשיזציה מואצים, מערכונים כמו זה של "ארץ נהדרת", ובכלל שימוש בנראות קווירית כסמל לשמאל הבינלאומי הבוגדני, מציבים סכנה אמתית לאנשים ונשים בעלי ובעלות נראות כזאת. עוד בעולם שלפני הטבח הקהילה הגאה החלה להיות מותקפת - גם באופן פיזי מאוד - על ידי חלק מתומכי ההפיכה המשטרית. זאת מגמה שעלולה להסלים. הולך ונהיה מסוכן לחיות פה כקוויר. "ארץ נהדרת" השתמשו בקהילה הגאה כדי לפנות אל המיינסטרים של החברה הישראלית, באופן שמותיר אנשים בעלי נראות קווירית מחוץ לגדר של החברה הזאת. אם היתה ליוצרי "ארץ נהדרת" טיפת אחריות ציבורית הם היו מוסרים מסר אחר לגמרי: החוסן שלנו כחברה תלוי בכך שנדע להכיל את מגוון האנשים שחיים כאן ואת מגוון חוויות החיים והעמדות שלהם. העמדות היחידות שיש להוציא מחוץ לגדר הן אלה המסיתות לאלימות ממש ואלה המבקשות לפגוע בממדים הדמוקרטיים של מדינת ישראל והחברה הישראלית. אם "ארץ נהדרת" רוצים להציג את ישראל כמגינת הליברליזם האמתית - בואו נתחיל מהמושכלות הראשונים האלה של הליברליזם. דותן ברום הוא דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בתולדות הקהילה הגאה בישראל. מרצה על היסטוריה ותרבות קווירית בארץ ובעולם ומגיש יחד עם ענת זלצברג את ההסכת "תולדות המיניות" שעוסק אף הוא בנושאים אלה. דותן ברום 24 פרק מספר דותן ברום הוא דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בתולדות הקהילה הגאה בישראל. מרצה על היסטוריה ותרבות קווירית בארץ ובעולם ומגיש יחד עם ענת זלצברג את ההסכת "תולדות המיניות" שעוסק אף הוא בנושאים אלה. למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ד"ר שולה מולא היא אשת חינוך ואקטיביסטית, מייסדת שותפה ופעילה ב"אמהות על המשמר" - התארגנות אמהות למאבק באלימות משטרתית כלפי בני נוער וצעירים אתיופים שולה מולא

אסף יקיר וארנון פלג סוקרים את תוצאות הבחירות ברחבי העולם ומסבירים למה זה מוכיח שארגון המורים צודק. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם עונת התחקירים שתפו: קריאת השכמה 10 ביולי 2024 עונת התחקירים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 אסף יקיר וארנון פלג סוקרים את תוצאות הבחירות ברחבי העולם ומסבירים למה זה מוכיח שארגון המורים צודק. קריאת השכמה 640 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

טראמפ מושבע לנשיאות ארה״ב, בפעם השנייה. אלי קוק מגיע לשוחח עם שיר נחמקין ולספר מה מצפה לנו. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם עלייתו של טראמפ 2.0 (עם אלי קוק) שתפו: קריאת השכמה 9 בינואר 2025 עלייתו של טראמפ 2.0 (עם אלי קוק) קריאת השכמה 00:00 / 01:04 טראמפ מושבע לנשיאות ארה״ב, בפעם השנייה. אלי קוק מגיע לשוחח עם שיר נחמקין ולספר מה מצפה לנו. קריאת השכמה 690 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם המשפט שתפו: קריאת השכמה 3 ביוני 2024 המשפט קריאת השכמה 00:00 / 01:04 אסף יקיר בראיון עם שמוליק לדרמן על בתי הדין בהאג, צביעות, אנטישמיות, הרעבה מכוונת, ופשעי מלחמה קריאת השכמה 629 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו