עיריית באר שבע מנסה לשפר את פני העיר - אבל רק את מה שרואים כלפי חוץ, על חשבון התושבים פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי אכפת משכונה ד׳ שתפו: קריאת השכמה 22 בספטמבר 2022 למי אכפת משכונה ד׳ קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 454 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

קריאה במסמך מדיניות של ממשלת לפיד-בנט על קידוש הרווחים של בעלי ההון פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם לאן הם מובילים? | שיחה 9 שתפו: מה לעשות עכשיו 30 בספטמבר 2021 לאן הם מובילים? | שיחה 9 מה לעשות עכשיו 00:00 / 01:04 ! מה לעשות עכשיו 9 פרק מספר איך אפשר להתקדם לחברה צודקת, שוויונית וסולידרית בעולם שנראה צועד לכיוון ההפוך? שיחות על אקטואליה, תיאוריה פוליטית ומאבקים. למנויים בלבד מה לעשות עכשיו עם הממשלה? למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

שוחחנו עם המוחים נגד הפקרת החטופים ועם המסרבים לשרת במלחמה על התקווה לשינוי. "להמשיך להלחם ולהרוס - אני לא מצליח להבין את זה" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם לא בשמם - שלב חדש במאבק נגד המלחמה שוחחנו עם המוחים נגד הפקרת החטופים ועם המסרבים לשרת במלחמה על התקווה לשינוי. "להמשיך להלחם ולהרוס - אני לא מצליח להבין את זה" שתפו: שני פייס 6 באפריל 2025 לא בשמם - שלב חדש במאבק נגד המלחמה שני פייס 00:00 / 01:04 לפני קרוב לחודש, בלילה שבין שני לשלישי, 18-17 במרץ, פוצצה ישראל את הפסקת האש בעזה. בהתקפה של אותו לילה נהרגו 436 בני אדם, בהם 183 ילדים, 94 נשים ו-34 מבוגרים מעל גיל 65. חידוש הלחימה הוא התפתחות מחרידה גם למשפחות החטופים, שאיבדו את תקוותם בממשלת ישראל ובלחץ האמריקני, ובציבור הולכת ומופנמת ההבנה שרק מחאה אפקטיבית תוכל להביא לעצירת המלחמה בעסקה שגם תשיב הביתה את החטופים. ואכן, המאבק הציבורי עולה דרגה. סתו סלומון, קצין במילואים שמסרב להמשיך לשרת במלחמה בעזה, סיפר לנו על הדגל השחור שמתנוסס מעל המלחמה, ועל התמיכה לה הוא זוכה בעקבות ההחלטה שקיבל. לצד הסרבנות נמשכות בהתמדה גם ההפגנות. מה אפשר ללמוד מהפעילים על מצב המחאה וסיכויי ההצלחה? הציבור מתנגד למלחמה חידוש המלחמה בעזה משרת את ממשלת נתניהו, את מדיניות מלחמת הנצח שלה ואת האינטרסים הצרים שלה להישרדות בשלטון ולהסטת תשומת הלב מפרשיות השחיתות. אבל רוב הציבור סבור בעקביות שחידוש המלחמה בעזה מנוגד לאינטרס הישראלי. בסקר "אקורד" שבוצע בשני חלקים, בינואר ובפברואר השנה, בקרב 550 משיבים, עלה כי רוב הציבור (68%) סבור שסיום המלחמה בעזה בהסכם, הכולל את שחרורם של כל החטופים, משרת את האינטרסים של מדינת ישראל. 78% מבעלי העמדה בסקר הביעו תמיכה בהשלמת השלב השני של העסקה לשחרור החטופים במלואו, כולל נסיגה מלאה של כוחות ישראליים מרצועת עזה והפסקת הלחימה. מנכ"ל "אקורד", רון גרליץ, מסביר את הנתונים: "אנחנו רואים שיש תמיכה ציבורית מאוד מאוד רחבה בעסקת החטופים כולל השלב השני. זו עלייה עקבית ודרמטית בחודשיים האחרונים. בקרב המחנה הדמוקרטי-ליברלי יש קונצנזוס להשבת החטופים ולהפסקת המלחמה. גם בקרב מצביעי הקואליציה, 38% בעד הפסקת הלחימה ורק 38% נגד. רוב המתנגדים בקרב תומכי הקואליציה הם מצביעי מפלגות הימין הקיצוני, בן גביר וסמוטריץ'. המשמעות היא שאצל נתניהו בבית, בליכוד, הרוב רוצים את סיום המלחמה. גם הסקרים של נתניהו בטוח מראים לו את זה. המלחמה היא מהלך שמנוגד לתפיסה של רוב הציבור ושל רוב המצביעים שלו". תוצאות הסקר הפתיעו אותך? גרליץ: "הן לא מפתיעות לאור השיח הציבורי המתרחב בחודשיים האחרונים, מצד פרשנים, פוליטיקאים ומובילי דעה, נגד המלחמה ובעד השלמת עסקת החטופים. מה שמעט מפתיע זה שהציבור סבור שהעסקה תפגע במצב הבטחוני של המדינה ובכל זאת תומך בה בשיעור גבוה מאוד. זה מצב מאוד מאוד חריג בכלל בישראל ובטח בתקופה הזו, כי ביטחון הוא המניע המרכזי של רוב הציבור בישראל, וזה מפתיע שהם תומכים במהלך שלתפיסתם פוגע בביטחון. ההסבר לזה הוא הדאגה לחטופים. יכול להיות שיש עוד הסבר: אנשים לא סומכים על הממשלה הזו, שתמשיך את המלחמה". מתוך סקר אקורד . התמיכה בעסקה מורגשת בשטח יעל נבון ו רוני ריינר , אקטיביסטיות לשחרור החטופים, מרגישות באופן ישיר את העלייה בתמיכה בעסקת חטופים וסיום המלחמה ככל שהזמן חולף. נבון וריינר פעילות במאבק בדרכים שונות, ואחת הדרכים שהן מובילות, הפגנה קבועה מדי בוקר, בין 8:00 ל-9:00, בצומת כיכר מילאנו בתל אביב, הולכת ותופסת תאוצה. "לקח לי זמן להכיר בכך שהפקרת החטופים היא מדיניות הממשלה ושטרפוד העסקאות הוא מכוון, אבל עם טרפוד העסקה במאי 2024 לא נשאר מקום לספק. בהתחלה עמדנו בצומת שלוש פעילות. בסביבה הקרובה שלי צחקו עליי, חשבו שאין לזה שום משמעות, ובצומת היו תגובות מגוונות, חלקן מאוד לא נעימות. היו תגובות של זעם, אמירות כמו 'שוב ביבי אשם?' ו'כמה כסף משלמים לכם?' וגם התנגדות מעודנת יותר, כמו בקשות של שכנים שלא נפריע. אבל לאט לאט גרעין הליבה של המפגינים גדל והצטרפו עוד ועוד מפגינים שמגיעים כשהם יכולים. כבר שמונה חודשים יש הפגנה בצומת מדי בוקר, ואנחנו מרגישות איך המעגלים מתרחבים, התמיכה הספונטנית – מצפצופי תמיכה ועד הצטרפות להפגנה – מתרחבת, וההתנגדות הישירה אלינו פוחתת". ריינר: "זה לא קל להיות מחויבת למחאה. אנחנו אימהות ואבות ואנשים עובדים, וקורים עכשיו הרבה דברים קשים בבת אחת, דברים שהיו מוציאים אותי באוטומט לרחובות. אבל אני מרגישה שהמחויבות להצלת חיים עומדת מעל הכול. כמעט הכול הפיך, אפילו חוקים והפיכה משטרית אפשר לשנות, אבל חיים שלא הצלת זו אבידה לנצח". החזרה למלחמה לא מרפה את ידיכן? "ההודעה על החזרה ללחימה, עד כמה שהייתה צפויה, תפסה אותי לא מוכנה, הרגשתי כאילו מישהו נתן לי אגרוף לבטן", אומר רוני ריינר, יוצרת דוקומנטרית ואימא, ממובילות ההפגנה. "זו הייתה שעת בוקר מוקדמת ולא יכולתי להפסיק לבכות. חשבתי על האימהות שילדיהם מוחזקים בתנאים המחרידים ביותר, והן עכשיו גם יודעות מה עבר עליהם, לבטח התחושה קשה יותר. וכמובן שהסיפורים של שורדי השבי, שמספרים לנו מה עבר עליהם כל פעם שהמשא ומתן כשל. אני מביטה בפליאה על מה שקורה בפוליטיקה, על המראות בחדשות, כאילו השבעה באוקטובר לא קרה, כאילו אין 59 חטופים מופקרים בשבי. אסור לנרמל את זה. פשוט אסור. אני נושאת איתי את מילותיה של יוכבד ליפשיץ הגיבורה שעמדה על קברו של בעלה שהופקר ואמרה ׳אין בי ייאוש׳. היא ההשראה שלי, כל בוקר בצומת אני חושבת על מילותיה, אין בי ייאוש". נבון: "אין ספק שהמצב מייאש. התחושה היא שהבית חרב מכל כך הרבה כיוונים, אבל בלעדיהם הלך הבית זו לא קלישאה. אז קשה להגיד שזה לא מייאש, אבל אין לנו את הזכות לעזוב. להפך. ככל שזה פחות מובן מאליו שהחזרתם היא החובה הראשונה, החובה שלנו לעמוד גדולה יותר. המחשבה על הפינה שלנו ריקה, בלי תמונות שלהם ובלי שאנחנו קוראים בשמותיהם, כשהם עדיין שם, מצמררת. כל עוד אפשר, אנחנו נעמוד. ככל שרע יותר הם זקוקים לנו יותר, המשפחות שלהם זקוקות לנו יותר, וגם הרחוב זקוק לנו יותר. "אני חושבת שכולנו זקוקים לתזכורת על המחירים של הפוליטיקה, של היעדר החמלה. כולנו זקוקים לתזכורת שהמטרה הזו היא אנושית ומשותפת לרוב עצום, וכולנו זקוקים לתזכורת שנותרה חמלה ואנושיות כדי לקום בבוקר. אנחנו לא חסרי אונים עדיין. יש לנו את הכוח לבחור מי אנחנו ויש לנו את הכוח לדבר, להתקומם, לרדוף צדק". דב חנין: "המחאה הוכיחה את עצמה ויכולה לנצח" דב חנין, פעיל ציבורי מנוסה וחבר הנהגה בתנועת "עומדים ביחד" הפעילה בהובלת המחאה נגד המלחמה ולשחרור החטופים, מחזק את תחושת התוחלת של המפגינות. "אני מציע למי שחושב שהמאבק לא הצליח להסתכל על דעת הקהל הישראלית. הנתונים מלמדים שגם בתוך הבייס של נתניהו יש תמיכה מאוד משמעותית לסיום המלחמה תמורת החטופים. נתניהו מכור לסקרים ולכן רואה את התמונה". לדבריו של חנין, "צריך להבין את הנתונים הפוליטיים הבסיסיים והמוכרים. נתניהו לא מעוניין בעסקת חטופים, מכל מיני סיבות. ראשית, מסיבה פוליטית ואידיאולוגית. הוא רוצה לסיים את המלחמה בתמונת ניצחון מאוד חזקה ומשכנעת, ומבחינתו תמונת הניצחון הזו עוברת דרך חורבן עזה ותחושה שישראל ניצחה במלחמה. עסקת חטופים באופן עמוק המשמעות שלה היא עצירה ואולי הפסקה של המלחמה. והסיבה השנייה היא קואליציונית. יש בקואליציה שלו שני מרכיבים, סמוטריץ' ובן גביר, שהבהירו שיפרשו מהקואליציה אם המלחמה תופסק. "אז נתניהו לא מעוניין בעסקה. הגורמים הבין-לאומיים היו מאוד לא אפקטיביים וחלשים. ממשל ביידן נתן לנתניהו אור ירוק לעשות כל דבר, השמיעו קולות ביקורת אבל לא שמו ברקס. טראמפ - ממשל פחות חלש ופחות חסר אפקטיביות, אבל גם טראמפ מוכן לתת לנתניהו אור ירוק לעשות כרצונו בעזה והוא אומר את זה, לא פעם ולא פעמיים. "הטענה שלי היא שהלחץ הפנימי בחברה הישראלית הוא מה שייצר את העסקאות עד עכשיו. יש לעסקה רוב בציבור הישראלי, כולל סיום המלחמה. בסופו של דבר לחץ ציבורי זה דבר שעובד. זה עובד גם אם זה לא משפיע באופן ישיר על הרוב בכנסת. כולנו חלק מאותה חברה. הבוקר ראיתי ידיעה שאפילו איציק זרקא התייצב בכיכר החטופים ואמר שיתייצב שם כל הזמן, שהוא תומך בעסקה שתחזיר את כולם. הלחץ מגיע לבייס של נתניהו. גם שם אנשים קשובים לכאב ולדאגה הגדולה, ונתניהו רגיש מאוד לביייס שלו. כלומר, אותם שיקולים שגורמים לנתניהו להתנגד לעסקה, מתוך אותו עולם תוכן, נוצר הלחץ כן להגיע לעסקה, גם אם חלקית ונקודתית. כמו שההתנגדות נועדה לשמור על הבייס, על הקואליציה, על כוח פוליטי, גם הנכונות ללכת לעסקאות חלקיות נועדה לייצר תמרונים שיישמרו על הכוח הפוליטי. להמשך המאבק דרוש התמדה. מי שהנשימה שלו יותר ארוכה בסוף מצליח. השחיקה קורית גם בצד של המפגינים שמתייצבים שבוע אחרי שבוע, אבל גם בצד השני של ההתנגדות יש שחיקה". מהתנגדות לסירוב: דגל שחור מתנוסס הסימן הברור ביותר להתנגדות הציבורית הנרחבת למלחמה הוא המעבר מהפגנות לסירוב אקטיבי לשרת. קצינים ומפקדי מילואים מדווחים על ירידה של 30% בהתייצבות מאז חידוש המלחמה בחודש שעבר. סתו סלומון , סטודנט חיפאי בן 26, הוא אחד הסרבנים החדשים. סלומון שירת בצבא שבע שנים והשתחרר ביולי 2024, כך שאת המלחמה הוא החל בזמן שירותו בקבע. במשך תשעה חודשי מלחמה סלומון היה קצין אגם בגדוד שריון, ולאחר מכן קצין מבצעים בחטיבה. "השתתפתי ממש בכל התמרון. החטיבה שלי הייתה בחוד החנית בשיפא, חאן יונס, ג'באליה, מבצעי שחרור חטופים, ממש בכל מקום. השתחררתי ביולי ומאז הייתי בדילמות מה אעשה כשיקראו לי לחזור. זה גם שחיקה, הפגיעה בזוגיות והרצון לחיות חיים נורמליים של אדם בן 26. וגם מה שקורה שם - השימוש במגנים אנושיים, השמדת התשתיות חסרת האבחנה. "בהתחלה הסירוב לא בא בחשבון. כשהעסקה השנייה יצאה לפועל וראינו חטופים שמתחילים לחזור ואת מפגני הכוח של חמאס, האוויר מהראות יצא החוצה. כל החרא שאכלתי היה לשווא. אם חותמים על הסכם, אז יופי, בשביל זה באתי. אבל איפשהו כבר בדצמבר 23, בחאן יונס, הבנתי שצהל מייצר לחץ צבאי ועומד במטרותיו ולא קורה שום מהלך מדיני, שזה הצד השני של החוזה. עושים מהלך צבאי כדי שהמנהיגים יעשו שלום. הייאוש והתסכול הלכו וגדלו ככל שהבנתי שחמאס עדיין נוכח ואף אחד לא עושה כלום כדי להוציא אותו. החטופים חוזרים במצב נורא ובן גביר ממשיך לומר את הבולשיט שלו - שנחזור להילחם, שהעסקה מופקרת ושזו תקופה של נס. "החלטתי שאני לא יכול לשתוק ואני חייב להיות אקטיבי. זה לא מספיק להפגין, צריך להפעיל כמה שיותר לחץ כדי להראות שהעם דוחף לזה. חתמתי על מכתב הסרבנות, התלבטתי מאוד אם לעשות את זה בראשי תיבות או בשם מלא. חשבתי שיותר משמעותי לעשות את זה בשם מלא. מאז העסקה בוטלה והמחאות התלקחו מחדש. אני מרגיש מחויב לעשות כל דבר שאני יכול כדי ללחוץ עוד על הממשלה ולהראות לה שאין לה לגיטימציה לחזור לתמרון ולהמשיך את החטופים. זו גם מחויבות פיקודית שלי לנמרוד כהן שחטוף עדיין, שהיה פקוד שלי. והוא הרי יישאר אחרון. עד שנגיע להסכם מלא הוא יישאר בשבי ולכן לא מספיקה לי עסקה מוגבלת של מעט חטופים". אילו תגובות אתה מקבל? "התראיינתי לחדשות וזה היה לא ממש מתוכנן, לא תכננתי להיחשף עד כדי כך, אבל הרגשתי שזה צו השעה והזדמנות שאני חייב לקבל על עצמי כדי להיות נאמן למה שאני מאמין בו. החשיפה שלי גבוהה והתגובות הן בין חיוביות לאדישות. אני כמעט לא מקבל אמירות שאני בוגד או אפס, לעומת תגובות תמיכה מאוד רחבות, וגם הרבה אדישות. אנשים מהצבא, חברים, שותקים, למרות שאני בטוח שהם ראו. הם בוחרים לא להגיב. מהמעגלים הקרובים לי אף אחד לא התנגד. אולי פעם אחת נתקלתי במישהו שקילל אותי. זה מפתיע ומעודד, מחזק ונותן תחושה של צדקת דרך. נראה שמשהו בחברה הישראלי זז. "מה שקורה בעזה זה מרכיב משמעותי מאוד בהחלטת הסירוב. אני מסרב לשרת בעזה, כי המצב שם הוא תקדימי. המדיניות שהממשלה מקדמת היא בלתי חוקית בעליל - כל מה שלמדנו על מדיניות דגל שחור, זה מה שקורה בעזה בעיניי, וזה שזה בחסות החוק זה מבלבל. "התחנכנו על לירות ולבכות, על נשק ביד אחת ויד לשלום בשנייה. מצחיק לדבר על דברים כאלה לעומת מה שקורה בעזה. זה כל כך רחוק ונאיבי לעומת המצב עכשיו. בעיניי זה שבר מסוים אל מול רוח צה"ל והחובות שלו, וחייבים להשמיע קול של התנגדות. ברור שזה מפרק את הצבא ותקדים מסוכן, אבל מרגיש שזה לא סתם חוסר הסכמה או פקודה בלתי חוקית אלא דגל שחור בלתי חוקי שמתנוסס. להמשיך להילחם ולהרוס אחרי שהרסנו כל כך הרבה - לא יודע מה זה יכול לקדם או לתת לנו. ההרס הוא טוטאלי. כשנכנסו בפעם השלישית לשג'עייה לא מצאנו בית להיות בו בהגנה, כי הכול היה הרוס. אני לא מצליח להבין את זה. והחטופים הם שיא הדבר הזה, כי ברור שלחץ צבאי לא מחזיר אותם." ד"ר שני פייס היא חברת מערכת "רוזה מדיה". עריכה: מעין גלילי שני פייס 72 פרק מספר ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה ומנהלת שותפה בתוכנית לימוד משותף של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

אסף יקיר וארנון פלג יורדים לעומקה של הדיפ סטייט הישראלית ומנסים להבין למה היא מונעת מאיתנו לנצח? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פיקוד העומק שתפו: קריאת השכמה 5 ביולי 2024 פיקוד העומק קריאת השכמה 00:00 / 01:04 אסף יקיר וארנון פלג יורדים לעומקה של הדיפ סטייט הישראלית ומנסים להבין למה היא מונעת מאיתנו לנצח? קריאת השכמה 638 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 136- אחריי המבול من بعدي الطوفان שתפו: 29 בנובמבר 2020 136- אחריי המבול من بعدي الطوفان קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 136 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

הסוציאל-דמוקרטים ששלטו בווינה לפני כמאה שנים שינו את פני העיר לנצח. סיור במתחם הדיור הציבורי שהפך לסמל פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם "וינה האדומה": מסע לפרויקט הדגל של בירת הדיור הציבורי הסוציאל-דמוקרטים ששלטו בווינה לפני כמאה שנים שינו את פני העיר לנצח. סיור במתחם הדיור הציבורי שהפך לסמל שתפו: אילון טוהר 26 בספטמבר 2023 "וינה האדומה": מסע לפרויקט הדגל של בירת הדיור הציבורי אילון טוהר 00:00 / 01:04 חזון נועז שהתגשם. מתחם "קרל מרקס-הוף" בווינה (צילום: אילון טוהר) ממש מחוץ לכניסה לתחנת הייליגנשטאדט בווינה ניצב מבנה מרשים, דמוי מבצר מעוטר בקשתות, הנושא את הכיתוב "Karl Marx-Hof". מתחם הבניינים האדמדם נפרס לאורך של כקילומטר ורצוף לכל אורכו בכניסות לעשרות חצרות פנימיות, המציעות כרי דשא, עצים וספסלים. על אחד מהם יושב אדם מבוגר, אך בסביבות השעה 9:00 בבוקר האווירה שוממת למדי. אלמלא שמו של מרקס המתנוסס על החזית המרכזית, קשה היה להאמין שמדובר במבנה בעל חשיבות היסטורית. התזכורת היחידה היא תלמידה שפונה אליי ושואלת בגרמנית: "?Sprechen Sie Deutsch". אני, התייר, משיב: "?No. English". לא משנה, היא אומרת. כשאני שואל אותה מה העניין, היא מספרת שהיא מחפשת אחר מרואיינים לסרט שהיא וחבריה מצלמים על המקום. "הייתה תקופה שהמפלגה הקומוניסטית הייתה בשלטון", היא מוסיפה. למעשה, היא טועה. המפלגה המקושרת אל ההיסטוריה של מתחם הדיור הציבורי קרל מרקס-הוף היא דווקא מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית, לימים מפלגת המרכז-שמאל הגדולה במדינה - SPÖ . בשנים 1919-1934, הייתה המפלגה אחראית לניסוי סוציאליסטי מלהיב שקרל מרקס-הוף שימש לו כסמל, ולפרקים אף כמבצר במלוא מובן המילה. תקופה זו, הידועה כ"ווינה האדומה", יכולה ללמד אותנו היום על האפשרות ליישום רפורמות חברתיות רדיקליות, אך מעשיות, בזירה העירונית ובכלל. המתחם משלב בין דירות מגורים לשירותים לרווחת הדיירים (צילום: אילון טוהר) סיפור ניצחון סיפורה של "וינה האדומה" ושל מתחם קרל מרקס-הוף מתחיל בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה . המלחמה הותירה את האוסטרים בעוני כבד, באבטלה נרחבת ובמצוקת דיור, שהייתה חמורה במיוחד בערים הגדולות. תנאי המחיה הקשים הובילו להתעוררות תנועות עובדים שתבעו שינוי חברתי משמעותי. בבחירות החופשיות הראשונות שנערכו בווינה ב-1919, הצליחו הסוציאל-דמוקרטים לזכות ברוב מוחלט ולקבל את השליטה בעיר. מאז ועד סילוקם על ידי הפשיסטים בשנת 1934, הם שמרו על שלטונם והצליחו לקדם צדק חברתי מבניין העירייה. הם עשו זאת מול לא מעט מתנגדים – כמו בעלי ההון, הכנסייה והשלטון המרכזי באוסטריה, שהיה נתון רוב השנים בידי המפלגות היריבות. נאמנים לעקרונות מפלגתם הרפורמיסטית, מנהיגי השלטון הסוציאל-דמוקרטי בווינה נאבקו באתגרים החברתיים שעמדו לפתחם באמצעות רפורמות מקיפות בכל תחומי החיים. עם הפיכת וינה למחוז פדרלי עצמאי החל משנת 1922, העירייה קיבלה לידיה סמכויות נרחבות יותר שאפשרו לה להטיל מסים מקומיים על העשירים ביותר, בהם מס רכוש ומסים חדשים על מותרות, כמו מרוצי סוסים ומכוניות. הודות למדיניות המיסוי הפרוגרסיבית, הצליחו הסוציאל-דמוקרטים לממן תוכניות חברתיות שאפתניות שהרחיבו את שירותי החינוך, הבריאות והטיפול בילדים. בתוך כמה שנים, הוקמו ברחבי וינה גני ילדים, מרפאות וספריות ציבוריות, כמו גם מרחצאות שעמדו לרשות הכלל במטרה להעלות את רמת ההיגיינה של התושבים. ההשקעה בפרויקטים אלה תרמה גם ליצירת מקומות עבודה ולמודרניזציה של התשתיות בעיר. "וינה האדומה" הייתה גם בית לאינטלקטואלים כמו זיגמונד פרויד, לודוויג ויטגנשטיין וקרל פולני, מחבר "התמורה הגדלה", שתיאר את השלטון הסוציאל-דמוקרטי בעיר בתור "אחד הניצחונות התרבותיים המרהיבים ביותר בתולדות המערב". אבל החותם המשמעותי ביותר שהותירה "וינה האדומה" היה בתחום הדיור. כשהסוציאל-דמוקרטים קיבלו לידיהם את השלטון ב-1919, רבים מתושבי העיר היו מחוסרי דיור ורבים אחרים חיו בבתים צפופים ולא ראויים למגורים, כשחלקם אף נאלצים לחלוק חדרים ואף מיטות עם אחרים. העירייה נקטה יוזמה: היא השתמשה בכספי המסים שגבתה בשביל לקנות קרקעות ועד מהרה הפכה לבעלת הנכסים הגדולה ביותר בעיר. וחשוב מכך, היא לא חיכתה ליזמי הנדל"ן – אלא בנתה בעצמה מעל 60 אלף דירות. "הדיור החברתי" מילא תפקיד מפתח במענה על מצוקת הדיור של הווינאים. הדירות חולקו לפי שיטת ניקוד ששיכנה את התושבים על פי צורך ומצב המגורים והתעסוקה הנוכחי שלהם, והעניקה עדיפות לפצועי מלחמה ולתושבים המקוריים של העיר. עד 1934, אחד מכל עשרה וינאים חי בדיור חברתי. פרויקט הדגל של מדיניות זו היה מתחם המגורים קרל מרקס-הוף, שנחנך ב-12 באוקטובר 1930 תחת שם שלא הותיר ספק לגבי האב הרוחני של האידיאליסטיים בראשות העיר. 93 שנים מאוחר יותר, אני מגיע לפתחו של קרל מרקס-הוף כדי לחזות בעצמי בחזון הסוציאל-דמוקרטי האמיץ שהתגשם בבטון. "עדיין נהנים מהתקופה הזו" קרל מרקס-הוף אינו בדיוק שכונה ואינו בדיוק בניין יחיד, אלא מעין סופר-בלוק של בניינים מחוברים זה לזה, שבמרכז כל אחד מהם ניצבת גינה ציבורית לרווחת הכלל. עד היום הוא משמש לדיור ציבורי, ואכן ניכר שמדובר במקום מגורים לכל דבר ועניין: כשאני חולף על פני שדרת הקשתות והחצרות הפנימיות, אפשר לשמוע מוזיקה בוקעת מאחת הדירות. בכניסה לדירה אחרת, דיירת מרוקנת דלי מים של ספונג'ה. מחלק מהחלונות תלויה כביסה על חבלים. בשבילי המתחם מסתובבים הורים אחדים עם עגלת התינוק שלהם, ובחור נוסף שמוליך את הכלב שלו. אחד מהדיירים במקום הוא ג'וליאן קרוייר בן ה-26, סטודנט ללימודי אפריקה באוניברסיטת וינה, שגר בקרל מרקס-הוף משנת 2017. בעברו השתתף קרוייר בפעילות פוליטית ב"ארגון הצעירים הסוציאליסטים של אוסטריה", המקושר למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ומדי פעם הוא ממשיך לכתוב למגזין Zukunft (בגרמנית: "עתיד"). "אני חושב שהדיור החברתי הוא משהו שאנחנו בווינה גאים בו, מכיוון שהוא ייחודי לנו מאוד. אנחנו די גאים בפרויקטים שיש לנו כאן", הוא משתף. "גאים בדיור החברתי שלנו". ג'וליאן קרוייר, דייר במתחם קרל מרקס אתה מרוצה מהדירה שלך? "היא ממש טובה אם אתה משווה את הגודל של הדירה למחיר שלה. יש לי 60 מטרים רבועים משלי ואני משלם מתחת למחיר הממוצע. הדירה הייתה ריקה כשנכנסתי אליה והייתי צריך לשפץ שני חדרים מכיוון שהבניין ישן, אבל אני מאוד, מאוד מרוצה מהחיים כאן. חוץ מהיופי של הבניין, יש לי רכבת תחתית ממש מולי שמאפשרת לי להגיע במהירות לכל מקום בווינה". החזון של הסוציאל-דמוקרטים הווינאים לא היה לשכן את הדיירים בשיכוני פועלים מוזנחים, אלא לבנות מבנים אסתטיים שממשיכים למשוך את תשומת ליבם של חובבי אדריכלות עד היום. הבניינים נבנו תוך שילוב בין דירות מגורים לבין שירותים קהילתיים שנועדו לספק את כלל צרכי הדיירים. הם כללו בין היתר מכבסות, מגרשי ספורט, בתי ספר, מרפאות ואפילו מטבחים מרכזיים ומרחצאות ציבוריות. עד היום, מתחם המגורים כולל מבני ציבור שונים המשרתים את הדיירים כמו גני ילדים, מגרש סקווש, ובריכה שקרוייר מתאר בתור "אחד ממתחמי השחייה הכי יפים בווינה". "העירייה עשתה בימים ההם הרבה בשביל לתמוך בעובדים, לא רק מבחינת המגורים, אלא גם בשירותים אחרים שהם צריכים", הוא מוסיף. באחד ממבני הציבור הישנים של המתחם, חדר מכבסה מס' 2, מוצגת כיום תערוכה בשם ההולם "וינה האדומה בחדר המכבסה", המציגה את ההיסטוריה, הדמויות המרכזיות וחיי היומיום בווינה האדומה. מלבד התערוכה (שפתוחה למבקרים למשך שעות בודדות בימי ראשון וחמישי בלבד), והשלטים שמוצבים במקומות אחדים, כמעט לא נותר זכר לחשיבותו ההיסטורית של קרל מרקס-הוף. פה ושם, אפשר למצוא פוסטרים בעלי מסרים פוליטיים רדיקליים שנתלו בחלקם על ידי המפלגה הקומוניסטית האוסטרית ( KPÖ ). על אחד מלוחות המודעות אפשר למצוא קריאה לסולידריות מעמדית בדמות אגרופים מונפים באוויר והסיסמה "הרבה צבעים – מעמד אחד!". במקומות אחרים ברחבי המתחם תלויות מדבקות הנושאות סיסמאות כמו "מהפכה למען שחרור הנשים" או "מלחמת המעמדות" (במחווה לסרט "מלחמת הכוכבים"). רוב האנשים שכחו את ההיסטוריה. תערוכת וינה האדומה בחדר המכבסה (צילום: אילון טוהר) אני שואל את קרוייר האם שכניו בקרל מרקס-הוף מודעים להיסטוריה של המקום. לדבריו, "אני אישית מכיר את ההיסטוריה, אבל ל-99% מהאנשים אין מושג מה היה פה בשנות ה-20 וה-30. הם אפילו לא יודעים מדוע הבניינים האלה נמצאים כאן. חלקם דור הרביעי או חמישי למגורים בדיור חברתי בווינה. אנשים שוכחים לעתים קרובות מדוע כל זה קיים". הניסוי הסוציאליסטי של וינה הגיע לסיומו עם עליית האוסטרו-פשיזם בראשית שנות ה-30, שסימן את הסוציאל-דמוקרטים כאיום ואף הוציא אותם מחוץ לחוק. צורתו דמוית המבצר של קרל מרקס-הוף הפכה אותו לסמל מאיים בעיני המשטר – וגם למעוז של התנגדות. הוא הפך לאחד ממוקדי מלחמת האזרחים האוסטרית לאחר שהצבא נשלח אל המתחם כדי להכניע את הסוציאליסטים. העיר השיבה מלחמה, אך נחלה תבוסה שעלתה בחייהם של מאות בני אדם. מחוץ לתערוכה בחדר המכבסה, תלוי היום השלט המספר על מאבקם הנואש של הפועלים נגד עליית הפשיזם: "בפברואר 1934, אלפי פועלים מ'Republikanischer Schutzbund' (ארגון צבאי למחצה של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית, א"ט) התקוממו כדי להגן על הדמוקרטיה מפני הדיקטטורה הפשיסטית. למרות הסיטואציה חסרת התקווה, הם נלחמו כדי לקחת בחזרה את הרפובליקה הדמוקרטית שבה הם זכו 16 שנים מוקדם יותר. קרל מרקס-הוף היה אחד מאתרי הלחימה. בד בבד, הוא גם סמל להישגים של וינה האדומה". לאחר הוצאת מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית מחוץ לחוק, נציג הממשלה הפשיסטית החדשה מונה לעמוד בראשות העיר והביא את תקופת "וינה האדומה" אל סיומה הקודר. השלטון החדש ביטל את המסים הפרוגרסיביים שהטילו הסוציאל-דמוקרטים, וכן את תכניות הרווחה והתשתיות שלהם. בתוך כמה שנים, אוסטריה כולה סופחה לגרמניה במסגרת ה"אנשלוס" של 1938. שלט במתחם קרל מרקס בווינה המתאר את עמידת תושבי המתחם נגד המתקפה הפשיסטית ב-1934 (צילום: אילון טוהר) גן עדן לשוכרים "וינה האדומה" איננה עוד, אך מורשתה ממשיכה לשמש מצפן עבור ממשיכי דרכה. אפשר לטעון שרבים מההישגים שלה מנחים עד היום את מדיניות הדיור של העירייה, שידועה כעיר מובילה בשיעורי הדיור החברתי והציבורי שלה. לפי מחקר של ירון הופמן-דישון ממרכז אדווה , 66% מתושבי וינה חיים בדיור חברתי ממודלים שונים, הכוללים בין היתר דיור ציבורי עירוני בבעלות העירייה וכן דירות השייכות לאגודות דיור ללא מטרות רווח. במילים אחרות – רוב תושבי העיר גרים בדירות שמחירן נמוך ממחיר השוק. למעשה, אוסטריה כולה מככבת במקום גבוה ברשימת המדינות המובילות בדיור חברתי, המכסה 23% מכלל הדירות במדינה (לעומת כ-2.5% מהדירות בישראל, שבאופן לא מפתיע מדשדשת בתחתית מדדי ה-OECD ונחשבת בעלת כמות נמוכה במיוחד של דיור ציבורי). כמו כן, על הדיור המוצע להשכרה בשוק הפרטי באוסטריה מוטל פיקוח להגנת הדיירים. לאחרונה קבעה כותרת של הניו-יורק טיימס: "דמיינו אוטופיה לשוכרי דירות. היא עשויה להיראות כמו וינה". אפשר להבין מדוע וינה נתפסת בתור העיר האידיאלית לשוכרי הדירות לאור הקריטריונים הנרחבים לקבלת דיור חברתי, שנתפס כמעט כברירת מחדל עבור שכבות נרחבות באוכלוסייה. זאת בניגוד לישראל, שבה הדיור הציבורי מיועד רק עבור קבוצות מוחלשות במיוחד העומדות בקריטריונים נוקשים של נזקקות. קרוייר היה זכאי לקבל את הדירה מעצם היותו צעיר שחי בווינה במשך כל חייו. "אילו הייתי מגיע לווינה מעיר אחרת באוסטריה, היה עליי להמתין מספר שנים כדי להיכנס לתור", הוא מציין. מלבד זאת, צעירים מתחת לגיל 30, שאין להם בית משלהם, יכולים לקבל שובר בשם Jungwiener ("הצעירים של וינה") המקנה להם זכאות לקבלת הצעה לדיור בעלות מסובסדת. "אם חיית פה כל חייך, זה לא משנה מה הרקע הכלכלי או החברתי שיש לך. אתה פשוט מקבל את זה", מוסיף קרוייר, שגדל בעצמו בדיור חברתי עם משפחתו. "אתה צריך למלא טופס דרך חברה שנקראת Wiener Wohnen. אתה יכול לבחור באיזה אחד מהמחוזות אתה רוצה לגור, או בכל אחד מ-23 המחוזות. ואז אתה צריך לחכות עד שאתה מקבל הצעה לדירה, שאותה אתה יכול לקבל או לדחות. במקרה שאתה דוחה את ההצעה, אתה חוזר לרשימת ההמתנה. אני בר-מזל למדי שקיבלתי הצעה לגור בקרל מרקס-הוף". זה משהו שכל הצעירים בווינה עושים כשהם מגיעים לגיל מסוים? "בקרב צעירים שיודעים שזה אפשרי, כולם עושים את זה. לחלק מהאנשים יש מספיק כסף לדירה משלהם. אבל אצל כל השאר הרוב נרשמים. חיכיתי שנתיים וחצי, אבל רק משום שרציתי להמשיך לגור במחוז שבו גדלתי, אז זה לקח יותר זמן מהרגיל. אם אתה נרשם לדיור חברתי בכל 23 המחוזות בעיר – זה לא לוקח כל כך הרבה זמן. הייתי בן 16 או 17 כשנרשמתי ועדיין גרתי עם המשפחה שלי, אז לא הפריע לי". יש הגבלת זמן על הזמן שאתה יכול להמשיך לגור בדירה? "לא, אני יכול באופן עקרוני להמשיך לגור פה לנצח. כרגע קשה לי לדמיין את עצמי עובר מכאן. אולי הגודל של הדירה כבר לא יספיק אם ארצה להקים משפחה יום אחד. במקרה כזה, אפשר להחליף דירות עם אנשים אחרים שגרים בדיור חברתי. לדוגמה, אם תהיה משפחה עם שני ילדים ששניהם יעזבו את הבית, וההורים ירצו לעבור לדירה קטנה יותר ולשלם פחות – הם יוכלו להתחלף איתי. זה דבר אפשרי". איך דיור חברתי נתפס בעיני הווינאים? הוא מלווה באיזושהי סטיגמה? "לא. לא ממש. מכיוון שמשהו כמו 60% מהבתים בווינה הם דיור חברתי מסוג כלשהו, כך שכל מיני אנשים מסוגים שונים חיים בבתים האלה". התפיסה של דיור חברתי בתור אופציה מקובלת ולגיטימית, ולא בתור דיור נחות "לעניים בלבד", באה לידי ביטוי גם במראה החיצוני של מבנים אלה. "יש לנו הרבה פסלים על בנייני הדיור החברתי שלנו", מציין קרוייר. "גם זה משהו ייחודי לדעתי. כשאני אומר לאנשים משהו על דיור חברתי, הם לרוב חושבים על בלוקים אפורים וחשוכים. אבל פה זה נראה אומנותי לדעתי. אני חושב שזה די אדיר". "אנשים חושבים על בלוקים אפורים". מעבר מעוטר בפסל במתחם קרל מרקס (צילום: אילון טוהר) לחשוב כמו אוסטרים במרוצת השנים, המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות ברוב העולם המערבי אימצו גרסה מרוככת של ניאו-ליברליזם, אך הסיפור של "וינה האדומה" מאפשר לנו לשוב ולבחון את הפילוסופיה הפוליטית שהנחתה את הווינאים בתקופה זו. ההשראה למדיניות העירונית בווינה נבעה מעקרונות האוסטרו-מרקסיזם , כינוי לזרם האידיאולוגי שאפיין חלק מההוגים והמדינאים ממפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית בראשית המאה ה-20. לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה, הסוציאל-דמוקרטים האוסטרים ניסו למצוא דרך מתונה ודמוקרטית יותר מזו של הבולשביקים, אך רדיקלית יותר מזו של חלק מהרפורמיסטים במדינות אירופה. בניגוד לרפורמיסטים המתונים, שהיו מוכנים "להתפשר" עם הקפיטליזם, האוסטרו-מרקסיסטים ראו את עצמם – כשמם כן הם – כמרקסיסטים, הפועלים להגשמת תורתו של קרל מרקס. אבל בניגוד לבולשביקים, הם האמינו שמהפכה אלימה בדמות המהפכה הרוסית אינה מתאימה למדינות דמוקרטיות מפותחות. לדעתם, הדרך לקדם טרנספורמציה סוציאליסטית של החברה עוברת בכיבוש השלטון על ידי השגת רוב בפרלמנט. אחד האוסטרו-מרקסיסטים הבולטים, אוטו באואר (Bauer), תיאר את המשימה שלהם כהתקדמות "צעד אחר צעד" לעבר בניית חברה סוציאליסטית. למעשה, זה בדיוק מה שהתחיל לעשות השלטון הסוציאל-דמוקרטי בתקופת "וינה האדומה". כיום, הגישה האוסטרו-מרקסיסטית, שניסתה ליישב בין הרפורמיזם המתון מימין לבין הבולשביזם המהפכני משמאל, יכולה להיות רלוונטית במיוחד למענה על השאלות שבפניהן אנחנו ניצבים לאחר נפילת ברית המועצות וקריסת המודל הסובייטי. היא יכולה להתוות דרך גם עבור הסוציאל-דמוקרטים של ימינו, שזנחו את האדיקות האידיאולוגית של אבותיהם, וגם עבור המפלגות הקומוניסטיות, הנדרשות להתאים את עצמן לכללי המשחק הדמוקרטיים. זכר לרוח הרדיקלית של וינה האדומה. סטיקרים על אחד הקירות במתחם (צילום: אילון טוהר) וינה האדומה לא רק משמשת מודל ליישום רפורמות סוציאליסטיות כמו דיור חברתי באופן כללי, אלא גם מהווה דוגמה לסוציאליזם מוניציפלי המתרכז בזירה העירונית. מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית שמרה בהצלחה על שלטונה בווינה עד 1934, וזאת אף על פי שהיא סבלה מחולשה ברמה הלאומית ולא לקחה חלק באף ממשלה ברפובליקה האוסטרית מ-1920 ואילך. לקראת הבחירות המוניציפליות הקרובות בישראל, שצפויות להתקיים ב-31 באוקטובר, שווה ללמוד מ"ווינה האדומה" כיצד ערים יכולות לשמש מעוזי כוח של השמאל, גם כשהוא נמצא בחולשה פוליטית ברמה הלאומית וגם כשהשלטון המרכזי נמצא בידי הימין. כמו כן, ניתן ללמוד מסיפורה כיצד יכולות הערים להיות אמצעי משמעותי להשגת צדק חברתי במרחבים שבהם אנחנו חיים, ואף חממות ליישום מדיניות סוציאליסטית שאפתנית. וינה נמצאת גם היום בשליטת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אך קרוייר אומר שהוא היה רוצה לראות יוזמה רבה יותר מצדה. עם זאת, הוא אומר לזכותה: "אם אני משווה לערים כמו לונדון או ברלין, אני חושב שווינה היא העיר הכי טובה מבחינת דיור ותשתיות". עבור קרוייר, חוויית המגורים בקרל מרקס-הוף ספציפית מיוחדת במיוחד לאור השקפתו הפוליטית. "אישית, זו חלק מהמסורת ומההיסטוריה שלי. בשנות ה-20, כשהסוציאליסטים עלו לשלטון בווינה, זה היה תור הזהב שלנו. אנחנו עדיין נהנים מהתוצאות של התקופה הזו. הן עדיין משפרות את החיים שלנו עד היום". אילון טוהר הוא סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, לשעבר עורך ב"וואלה" וכותב תוכן. פעיל בתנועת עומדים ביחד וחבר במערכת מגזין רוזה. עריכה: סתו גרסטל אילון טוהר 22 פרק מספר סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, לשעבר עורך ב"וואלה" וכותב תוכן. פעיל בתנועת עומדים ביחד וחבר במערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

طحينة الارز، منصور عباس ومساهمتهم بخلق مساحة لمجتمع الميم في المجتمع العربي. وشو دور مجتمع الميم؟ حلقة خاصة مع خضر ابو سيف. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם مجتمع الميم بين المجتمع العربي والكنيست שתפו: ع نار 22 באוקטובר 2021 مجتمع الميم بين المجتمع العربي والكنيست ع نار 00:00 / 01:04 Khader Abu Seif ! ع نار 15 פרק מספר פודקאסט שבועי, שדן בנושאים "החמים" בחברה הערבית וכן נדבר בשפה המדוברת הפלסטינית בדיאלקטים שונים ובשפה הספרותית, מזוויות שונות ומרובות, ולפעמים גם נארח אורחים לדיון משותף. הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ארנון פלג וסתו גרסטל צוללים למעמקי האינטרנט כדי להבין למה דווקא כשאנחנו הכי מחוברים שאפשר - אנחנו בודדים מאי פעם? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם בדידות והרשת החברתית שתפו: קריאת השכמה 7 במרץ 2023 בדידות והרשת החברתית קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ארנון פלג וסתו גרסטל צוללים למעמקי האינטרנט כדי להבין למה דווקא כשאנחנו הכי מחוברים שאפשר - אנחנו בודדים מאי פעם? קריאת השכמה 513 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מי הוא המושך בחוטים האמיתי של מדינת ישראל? אסף יקיר ואופיר זעירא יצאו לגלות. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם האויב שבפנים שתפו: קריאת השכמה 8 באפריל 2025 האויב שבפנים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 אלכס קולומויסקי מי הוא המושך בחוטים האמיתי של מדינת ישראל? אסף יקיר ואופיר זעירא יצאו לגלות. קריאת השכמה 717 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

אסף יקיר וארנון פלג מגלים לראשונה מה שבעצם היה ברור כל הזמן לגבי מלחמת 'חרבות ברזל'. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מלחמת ששת השנים שתפו: קריאת השכמה 21 בדצמבר 2023 מלחמת ששת השנים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 אסף יקיר וארנון פלג מגלים לראשונה מה שבעצם היה ברור כל הזמן לגבי מלחמת 'חרבות ברזל'. קריאת השכמה 588 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

וכעת נעבור אל כתבינו בתוך הקו הירוק, להבין איך היחס כלפי המלחמה בתקשורת, וגם כלפי האנשים שהיה להם האומץ להיאבק נגד המלחמה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם עונה 1 פרק 5 - כל זאת ועוד שתפו: ניהול וסכסוך 16 באוגוסט 2021 עונה 1 פרק 5 - כל זאת ועוד ניהול וסכסוך 00:00 / 01:04 ! ניהול וסכסוך 1.5 פרק מספר סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. למנויים בלבד מה הרווחנו מהמערכה שבין המלחמות? למנויים בלבד נסתפק בתיקו מול חיזבאללה למנויים בלבד למנויים בלבד שקט, יורים הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

השבוע יוגרלו מעל עשרת אלפים דירות לברי המזל שבינינו, האם זה יפתור את משבר הדיור? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מחיר מטרה שתפו: קריאת השכמה 27 במרץ 2022 מחיר מטרה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 383 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו