קבלני הענק שניצחו את הציבור בקרב על סגירת שדה התעופה בשדה דוב, נופלים. האם תל אביב תיפול איתם? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שדה דוב הוא הסיפור של הנדל"ן בישראל קבלני הענק שניצחו את הציבור בקרב על סגירת שדה התעופה בשדה דוב, נופלים. האם תל אביב תיפול איתם? שתפו: טלי גולדרינג 30 באפריל 2025 שדה דוב הוא הסיפור של הנדל"ן בישראל טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 קרדיט: סטאס אומנסקי CC BY-SA 3.0 במרץ האחרון נסגר מכרז גדול בשדה דב. 2800 יחידות דיור שווקו בהצלחה, אבל מחירי הקרקעות ירדו ב40% מהשיא של 2021. בזמן שקבלנים ממעיטים בחשיבות של המכרז, מנהל רשות מקרקעי ישראל טוען שמדובר ב גיים צ'יינג'ר שמעיד על גידול בהיצע של דירות בתל אביב ומבשר על ירידות מחירים קרבות. אבל הדרמות בשדה דב לא התחילו עם המכרז האחרון. שדה התעופה שפונה לטובת מה שנראה כמו חזון הנדל"ן הגדול בתולדות תל אביב, הפך לזירה שבה התנגשו כל המרכיבים הגדולים של שוק הנדל"ן הישראלי. על רקע ההתנגשות הזאת קרסה חברת "חנן מור", הרשות לניירות ערך התעוררה והתחילה לחקור את המספרים, והאמון במחירים ללא גבול בתל אביב היוקרתית התחיל להסדק. מפגן כוח של בעלי הון במשך עשרות שנים שדה דב היה החוליה המקשרת של העיר אילת למרכז הארץ - המקום שאִפשר לתושבי העיר הדרומית ביותר בישראל להישאר מחוברים לשירותים רפואיים מתקדמים, עסקים, תרבות ופנאי. מדי שנה, עשרות אלפי טיסות המריאו ונחתו בו. כשתושבי אילת הבינו שהתוכניות לפינוי השדה רציניות הם פתחו במאבק חסר פשרות שהגיע עד כדי איומים בשביתת רעב מצד ראש העיר דאז, מאיר יצחק הלוי. גם רון חולדאי, שהבין שהמשמעות של הפיכת שדה דב לשכונת מגורים היא איבוד מקור יציב של ארנונה עסקית, התנגד לפינוי. הלחץ הציבורי הביא את חברי הכנסת לדון בהצעות חוק לדחיית הפינוי פעם אחר פעם. גם בג"ץ נדרש להכריע בנושא בעקבות עתירות רבות, אך בסופו של דבר לא התערב בהחלטת הממשלה. הלחצים הציבוריים היו אדירים, אך מול הציבור עמדה קבוצה חזקה עוד יותר: בעלי הקרקע הפרטיים והיזמים הגדולים של ענף הנדל"ן, שראו בשטח זה הזדמנות היסטורית לרווח של מיליארדים. ברגע המכריע של המאבק, בשנת 2019, בתקופת בחירות, הכריע ראש הממשלה נתניהו כשהודיע: " שדה דב יסגר הלילה בחצות" . בעלי הון, בישראל ובכלל, תמיד נראים חזקים על הציבור. אבל באותה תקופה הניצחון בקרב שדה דב סיפק להם מפגן כוח אדיר. אולי היה זה הרגע שיצר את האמונה שאין גבול עליון למחיר דירה ליד הים בתל אביב, ובכלל למחירי הדירות. הרי תראו איזה כוחות אדירים פועלים כאן. ראש ממשלה בתקופת בחירות מוותר על עיר שלמה של מצביעים בשביל כמה בעלי הון והקרקעות שלהם. מי יכול עליהם? האופוריה הקרקעות, כאמור, נראו כאוצר. כ-1,300 דונם, תל אביב, מרחק נגיעה מחוף הים, קרובה לשכונות כמו רמת אביב והצפון הישן. ההערכות המוקדמות דיברו על 16,000 יחידות דיור, כאשר חלקן, לפי הפרסומים, יוקצו גם לדיור בר-השגה. במכרזים הראשונים שנערכו ב־2021, שווקו מגרשים במחיר של 2.8–3.2 מיליון ש"ח ליחידת קרקע – רמות שיא שמעולם לא נרשמו באזור. בין החברות שזכו נמנו חנן מור, שיכון ובינוי, ישראל קנדה, לוינשטיין, דמרי ועוד. מחירי הקרקע במכרזים הגדולים של 2021–2022 שברו שיאים, והגיעו במקרים מסוימים ל־2.5–3.3 מיליון שקל ליחידת דיור – כלומר, רק עבור הקרקע לדירה אחת. כשהוסיפו לזה את עלויות הבנייה, הריבית והציפייה לרווח יזמי, הדירות היו אמורות להימכר לציבור במחירים של 8 עד 10 מיליון שקל ליחידה. וזה לא היה מיזם בוטיק – התכנון דיבר על כ־16,000 דירות, מתוכן אלפים רבים היו אמורות להיות דירות יוקרה מהסוג הזה. מניות החברות הגדולות בתחום, כמו קנדה ישראל וחנן מור, זינקו בעשרות ואף מאות אחוזים באותה תקופה, והתחושה הרווחת הייתה שמדובר בהזדמנות נדירה בשוק הנדל"ן הישראלי. התחזיות כמעט שלא כללו תרחישים של ירידה בערך הקרקע או האטה בביקושים – למרות שבאותה תקופה כבר החלו להופיע רמזים: הפד החל להעלות ריבית בארה"ב, התחזיות לאינפלציה בישראל התעדכנו כלפי מעלה, והבנקים מימנו עסקאות נדל"ן רגישות במיוחד למצב ריבית הפריים - וכך לשינויי הריבית שמטיל בנק ישראל. מול הבנקים, גם הפילים הופכים לעכברים ואכן, לא עבר הרבה זמן עד שהקבלנים משדה דוב התחילו להסתבך. אחת החברות הבולטות היא חנן מור, שקרסה בסוף 2023 . מה שמעניין לראות בסיפור של חנן מור הוא עד כמה גם חברת נדל"ן ציבורית, שמגלגלת מיליארדים, יכולה להיתפס לאותו מלכוד שבו נלכדו אלפי לוקחי משכנתאות: ריבית הפריים . כשחנן מור רכשה את הקרקע בשדה דב בסכום של כ־1.5 מיליארד שקל, היא מימנה כמעט את כולה – כ־1.3 מיליארד – באמצעות הלוואה בריבית פריים +1%. כל עוד הפריים עמד סביב 1.6%–1.8%, העסקה נראתה משתלמת. אבל כשהריבית זינקה בתוך כשנה לרמות של 6.25%, הריבית על ההלוואה הגיעה ל־7.25% – ותשלומי הריבית לבדם התקרבו ל־100 מיליון שקל בשנה. בדיוק כמו לווה פרטי שלקח משכנתא זולה מדי ב־2021 ופתאום מוצא את עצמו שוקע, כך גם חנן מור מצאה את עצמה מתמודדת עם החזר חודשי שהיא כבר לא יכלה לשרת. כשהתזרים לא הספיק, הקרקע לא הוחזקה ישירות במאזני החברה אלא הועברה ל חברת־בת ייעודית בשם "מדף 5" . זהו תרגיל מוכר: חברת־בת היא ישות משפטית נפרדת — מאפשרת לרשום את החוב אצלה, ולנסות לדחות או למתן את הפגיעה בדוחות של החברה הציבורית. כל עוד לא היה "אירוע חיצוני ברור" שמחייב שיערוך – יכלו לטעון שהשווי נשמר. הסיבה להתנגדות הקבלנים למכרז: הבניינים גבוהים מדי במכרז שפורסם ביולי 2023 – רק ארבעה חודשים אחרי העלאת הריבית החדה בישראל – המחירים צנחו: 1.6–1.8 מיליון שקל ליחידת קרקע , לעומת 2.8–3.2 מיליון שנתיים קודם לכן. מדובר בצניחה של עד 45% במחיר הקרקע. פתאום כבר לא היה תור בכניסה, ויזמים גדולים נמנעו מלהגיש הצעות. התגובה בשוק הייתה מהירה – אבל השחקנים הגדולים ניסו לקנות זמן. במרץ 2024, הוגשה התנגדות משונה למכרז חדש של רמ"י על חלקים נוספים משטח שדה דב. חברות הבנייה חן ואיתי גינדי ורמי שבירו טענו כי הבנייה הצפויה תיצור "חומת מגדלים" שתגביר את משטר הרוחות באזור. זה נשמע כאילו לקוח מסדרה סאטירית, אבל זה באמת קרה: אותם קבלנים שבנו בעצמם מגדלים גבוהים בסמוך – פתאום נחרדו מהשפעה סביבתית של מגדלים דומים. ועדת הערר ציינה בנוסח שראוי להיכנס לספר ההיסטוריה של הביקורת התכנונית: " אין זו ציפייה סבירה מצד המבקשים שהבינוי הסמוך למקרקעין המפותחים יהיה נמוך משמעותית מהבינוי במקרקעין שלהם." יכול להיות שבאמת היה מדובר במודעות מתפרצת של קבלנים לתופעות השליליות של בניה לגובה, מצד שני, יכול גם להיות שהמטרה של ההתנגדות הייתה פשוט לעכב את המכרזים בתקווה שירידת המחירים לא תהפוך לנתון ציבורי רשמי. ככל שהשוק נמנע מלעגן מחיר חדש – כך הרי אפשר להחזיק את השומות הגבוהות על הקרקע שכבר נרכשה. שוק ההון מגיב לאיטו לקראת סוף 2023 ובמהלך 2024, שוק ההון החל להפנים את גודל הסיכון. חברת חנן מור כבר נקלעה לקשיי נזילות חמורים והמניה שלה צנחה בלמעלה מ-80% במהלך אותה שנה. בעקבות כך, הוגשה בקשה להסדר חוב, והקרקע עברה לידי גורמים אחרים.גם חברות נדל"ן נוספות נדרשו לבצע שיערוכים שליליים לקרקעות שרכשו בפרויקט: שיכון ובינוי רשמה הפחתות שווי של מאות מיליוני שקלים בגין ירידת ערך הקרקע בשדה דב, מה שהשפיע באופן מהותי על תוצאות הדוחות הכספיים שלה בשנים 2022–2024. לוינשטין נכסים, שהחזיקה גם היא בקרקע במתחם, דיווחה על הפחתות שווי של עשרות מיליוני שקלים. רשות ניירות ערך, שהגיבה באיחור יחסית, פתחה בבדיקה מול מספר חברות ציבוריות, בראשן קבוצת חנן מור, בחשד כי החברות לא עדכנו במועד את השווי הריאלי של הקרקעות בדוחות הכספיים, ובכך הטעו לכאורה את ציבור המשקיעים. הליקויים כללו אי-מתן גילוי על סימני אזהרה, טעויות בדיווח על הלוואות, ובעיות בבקרה הפנימית של החברה. במקביל, חברות דירוג האשראי כמו מעלות ומידרוג הפחיתו את תחזיות הדירוג למספר חברות נדל"ן שפועלות בשדה דב. כשקבלן לוקח "הלוואת קבלן" ואז נכנסה דמרי, שרכשה את הקרקע ב-1.1 מיליארד שקל בלבד מחנן מור (או בשמה החדש" צילו-בלו") ולצורך הרכישה קיבלה הלוואה שמזכירה את "הלוואות הקבלן" שמחולקות מהבנקים לציבור הרוכשים בימים אלו. 550 מיליון שקל מתוך הלוואה של 825 מיליון ניתנו ללא ריבית והצמדה לתקופה של שנתיים. באוצר טוענים שהלוואות הקבלן לרוכשי הדירות מסוות ירידת ערך של הדירות. האם על פי אותו הגיון הלוואות כאלה, שמוותרות על ריבית והצמדה בשווי של עשרות מיליונים, מסוות ירידה בערך הקרקע? בכל מקרה גם המצב בשוק היוקרה התל אביבי לא עוזר לשיווק השכונה החדשה. במהלך 2022 התחוללה דרמה בשוק דירות היוקרה בתל אביב: קצב העסקאות קרס בכ-48% לעומת 2021, והירידות הורגשו במיוחד בצפון העיר ובשכונות היוקרה. מחירי הדירות באזורים אלו רשמו ירידה מתונה של כ-5%–7%, עבור חברות נדל"ן שמתכננות למכור דירות במחירים של 8-10 מיליון, ואפילו 8-9, לא מדובר בחדשות טובות. ומה עם דיור בר-השגה? על פי מסמכי המכרז המקוריים של רמ"י, הייתה כוונה לשלב כ-1,100 יחידות דיור להשכרה ארוכת טווח, כשליש מהן ברות השגה. אלא שכמו שקורה פעמים רבות, בפועל רוב הקרקע שווקה בשיטה רגילה , והחברות שזכו לא מחויבות לבנייה להשכרה. לפי דו"ח מבקר המדינה (2024), חלק מהדירות שמוצגות כ"דיור בר השגה" הועברו תחת הגדרת "דירות קטנות" – שהן אולי קטנות, אבל לא בהכרח ברות השגה. ההגדרה עצמה אינה מבטיחה מחיר, אלא רק שטח. בינתיים, לפי אתר מדלן , נכון לרבעון הראשון של 2025 לא אוכלסה אף לא דירה אחת להשכרה במסגרת הפרויקט. פרסום של דירות כאלו – אפילו באתרי השכרה – טרם נראה. וזה לא רק עניין של אכזבה – אלא של אמון ציבורי. השוק מקבל מהמדינה קרקע ששוויה מוערך במיליארדים, עם ציפייה להחזר ציבורי. בפועל – הציבור מקבל דיונות, שיווק חלול, והון שמחליף ידיים בשיטות מימון עוקפות. והדירות להשכרה? הפכו לסעיף עקרוני בתחתית המצגת. כשהענקים נופלים – ותל אביב נחשפת בסופו של דבר, סיפור שדה דב חושף אמת פשוטה שהשוק העדיף לא לראות: גם ענקים נופלים. גם יזמים שנראו כאילו הממשלה והבנקים עומדים מאחוריהם, יכולים פתאום למצוא את עצמם בודדים, מתמודדים עם הסכמי חוב, עם רשות ניירות ערך, ועם בנקים שמתייחסים אליהם כמו לעוד לווה שלא עומד בתנאים. אבל שדה דב הוא לא רק משל על מניית נדל"ן שהתפוצצה. הוא גם מראה למצב הכללי של תל אביב – עיר שמובילה כרגע בכמות הדירות שלא נמכרו, עם 9,296 דירות לא מכורות, המהוות 12% מכלל המלאי הלא מכור בישראל. התשואה על שכירות בתל אביב היא מהנמוכות בארץ – פחות מ־2.5%, ובמקביל 47% מהדירות בעיר מוחזקות בידי משקיעים. במצב שבו המחירים תקועים, ועלויות המימון מרקיעות, מדובר בהפסד כלכלי הולך ומעמיק לכל משקיע. לתל אביב יש גם תלות חריגה בסוגי רוכשים שהשוק כבר לא יכול לספק: תושבי חוץ שממעטים לרכוש, משפרי דיור שנתקעים בדירות הקודמות כי שוק היד שנייה בקיפאון, ורוכשי יוקרה שבעבר הצדיקו את הדימוי של העיר כיעד ללא תקרה. כך פרויקטים שנתפסו כסמלים של כוח – כמו שדה דב, כמו שרונה, כמו פארק צפון – כבר לא נראים בלתי ניתנים לערעור. חלקם לא רק מפסיקים להרוויח, אלא הופכים לסיכון פיננסי שמכרסם ביציבות של החברות הכי גדולות בתחום. שדה דב לא קרס – הוא פשוט נחשף. והחשיפה הזו, כמו סדק בדופן של ספינה יוקרתית, מאירה לרגע את מה שניסו להסתיר: הקונספציה שהנדל"ן בתל אביב רק עולה (ואולי גם הנדלן בישראל) מתחילה להיסדק נגד עינינו. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: מעין גלילי טלי גולדרינג 77 פרק מספר טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 158- הפשוטע "هَبشوتاع" שתפו: 6 בינואר 2021 158- הפשוטע "هَبشوتاع" קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 158 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

האם גם אהבה הצליחה להתמחסר לחלוטין? יום האהבה אמנם בדיוק חלף, אבל כל יום הוא יום טוב לתקוף את חברות השוקולד ואת טינדר. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שק של סנטימנטים שתפו: קריאת השכמה 22 בפברואר 2022 שק של סנטימנטים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 370 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

בסרט 'המושל', הדור של סבא וסבתא שלנו מתחבט בשאלות שעלו אצלנו בעקבות המלחמה בעזה. עכשיו כמו אז, הכיבוש הוא היום שאחרי פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם ממלחמת העצמאות עד מלחמת עזה בסרט 'המושל', הדור של סבא וסבתא שלנו מתחבט בשאלות שעלו אצלנו בעקבות המלחמה בעזה. עכשיו כמו אז, הכיבוש הוא היום שאחרי שתפו: תום אלפיה 10 באפריל 2025 ממלחמת העצמאות עד מלחמת עזה תום אלפיה 00:00 / 01:04 המחלוקת החשובה ביותר בציבוריות הישראלית היום נובעת מהתשובות השונות שניתנות לשאלה: "מה המטרה של המלחמה בעזה?" התשובה ש-99% מהישראלים נתנו באוקטובר 2023 הייתה הגנה עצמית וביטחון. אמנם רבים עדיין מאמינים שזו מטרת הלחימה בעזה, אבל מחנה רק-לא-ביבי הישראלי משוכנע שדברים השתנו בשנה וחצי האחרונות, וכעת מטרתה היא לחלץ את נתניהו מהאשמה לטבח השבעה באוקטובר ומהמשפטים הפליליים הרבים שלו. תשובה נוספת לשאלה ניתנה מההתחלה על ידי הימין המתנחלי לפיה מטרת המלחמה היא לגרש את הפלסטינים מרצועת עזה או להשמיד אותם, על מנת להשתלט על רצועת עזה, "לחזור לאדמותינו", ולספח את השטח למדינת ישראל. בניגוד לאקסטזה המתנחלית-פשיסטית מהרעיון של טיהור עזה מפלסטינים, גם השמאל הקיצוני טען שזו הייתה מטרת המלחמה מתחילתה, רק במקום האופוריה, למימוש מטרות אלה התלוו תחושות של בעתה, אימה ובושה. אבל כשמציגים את המחנות השונים בציבוריות הישראלית לפי החלוקה הזו, קל לראות שהמחלוקת הזו כלל לא חדשה, והיא לא נוגעת רק למלחמה בעזה. לפני השבעה באוקטובר המחלוקת הזו העסיקה את הציבוריות הישראלית כלפי הכיבוש בגדה המערבית, והשאלה האם הכיבוש נועד לספק ביטחון, להמשיך את השלטון של נתניהו או להשתלט על אדמות הפלסטינים הייתה השאלה שהניעה את הפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים. עם המחלוקת הזו לנגד עינינו, הצפייה בסרט "המושל" של דנאל אל-פלג (2024) הופכת לחוויה שומטת לסת. מסתבר שאותה שאלה ואותה מחלוקת הייתה רלוונטית לא רק לעזה ב-2025, ולא רק לשטחים שנכבשו ב-1967, אלא גם לתקופה שבין 1949 ל-1966 בנוגע לנגב, לגליל ולמשולש שנכבשו במלחמת העצמאות. שכן, לאחר המלחמה ההיא נותרו בשטחי ישראל כ-130,000 פלסטינים שאמנם קיבלו אזרחות ישראלית אבל הפכו בין לילה לנתינים של ממשל צבאי. האם מטרת הממשל הצבאי הייתה לספק לישראלים ביטחון או שמטרתו הייתה להשתלט על אדמות הפלסטינים בתוך "הקו הירוק" היא אחת מהשאלות המובילות את הסרט, והתשובות השונות שניתנות לשאלה, מפי אנשים מהדור של סבא וסבתא שלי, הופכות למראה של החברה הישראלית היום. הממשל הצבאי צבי אל-פלג, גיבור הסרט, שהיה המושל הצבאי של אזור המשולש בשנים שלאחר קום מדינת ישראל, מסביר למה קם הממשל הצבאי מלכתחילה: "קמה המדינה ב-48, והמלחמה פרצה בין היהודים לערבים. האיבה שלהם נגד היהודים הייתה רבה מאוד. הייתה תחושה של אימה, פחד מהבלתי נודע. היה חשש שאנחנו נהיה שוב פעם פליטים. בסופו של דבר צה"ל ניצח. ועכשיו אנחנו מתמודדים פה עם בעיה. והבעיה היא מה אתה עושה עם אוכלוסייה לאחר כיבוש, לאחר שניצחת, לאחר שהכרעת בקרב, מה אתה עושה עם האוכלוסייה שהיא איננה האוכלוסייה שלך? ממש עד לפני ימים ספורים הם נלחמו בך, ועכשיו אתה נותן לו תעודת זהות והוא נהיה אזרח". הממשל הצבאי קם אחרי שהמלחמה נגמרה. מטרתו הייתה להתמודד עם הפחד והאימה של יהודים מפני הפלסטינים. מפני מה הם יעשו לנו עכשיו כשהם הפסידו במלחמה אבל ממשיכים לחיות יחד איתנו. הממשל הצבאי היה מנגנון שליטה על האוכלוסייה המפחידה הזו, בעזרת בירוקרטיה ואלימות. הוא דרש מכל נתין פלסטיני לאשר מול המושל כל דבר שהיה "חריג" – יציאה לתור לרופא שיניים, רישיון לרכישת גמל או טרקטור, הקמת מזנון בבית ספר, אישור לרכישת מלט וחומרי בניין, רישיונות דיג ועוד. המנגנון המפורסם ביותר של המשטר הצבאי היה העוצר, שקבע שלפלסטינים בתוך ישראל אסור לצאת מפתח ביתם משקיעת החמה ועד עלות השחר, כשהעונש הוא מעצר או מוות (כפי שאירע בטבח כפר קאסם). איך הממשל הצבאי אמור להתמודד עם הפחד של היהודים מפני הפלסטינים? אל-פלג מסביר: "אם אני שונא אותך ואת רוצה לנטרל את האיבה, את חייבת ליצור מצב שאני אהיה תלוי בך. כי צריכה להיות סיבה מדוע האיבה בפנים לא תעלה על פני השטח. אם אנחנו בממשל לא נהיה אלה שמחלקים רישיונות בנייה, ואלה שנותנים לאדם אישור לנסוע לחו"ל ולפתוח חנות וכך הלאה, אז אנחנו נהפוך להיות פה מטרה למטעני צד. אם אתה שולט הוא תלוי בך". ההצדקה לממשל הצבאי היא שאם לא נשלוט עליהם הם יהרגו אותנו. שאין ברירה אחרת, ואנחנו שולטים עליהם כהגנה עצמית. זו העמדה של המושל הצבאי אל-פלג, והיא כמובן העמדה הרשמית של מדינת ישראל לגבי כל שטח שהיא כובשת וכבשה לאורך השנים. אבל, כפי שהסרט מראה בבירור, לממשל הצבאי הייתה מטרה ברורה נוספת, והיא להשתלט על אדמות. המושל הצבאי של אזור הגליל, ישראל קרננסקי, היה אחראי על כיבוש הכפר איקרית ופינוי התושבים במלחמת 1948. התושבים מעידים כי הם התפנו מפני שנאמר להם שהם יורשו לחזור לבתיהם תוך שבועיים, והפינוי הוא לצורך הגנה על חייהם מפני הקרבות שמתחוללים באזור. עברו שבועיים ושלושה, והבקשות של תושבי הכפר מהמושל הצבאי לקבל רישיון לחזור לכפר נדחות שוב ושוב. עד שבשנת 1951 הרסו את הכפר, עקרו את כל עצי הפרי ונישלו את התושבים מאדמותיהם באופן רשמי. המנגנון של הממשל הצבאי, שנוצר רשמית מטעמי ביטחון, תמיד היה מעורבב עם השתלטות על קרקעות פלסטיניות. "תקנות הגנה לשעת חירום", אחת מהתקנות החשובות של הממשל הצבאי, קובעות שמותר למפקד צבאי להכריז על אזור כשטח צבאי ולאסור את הכניסה אליו. אם אדמות שהיו בבעלות פלסטינית הופכות לשטח צבאי סגור, כפי שקרה פעמים רבות באותה תקופה, נאסרת כניסתם של הפלסטינים לשטחם ובדרך לא דרך, האדמות עוברות לידי המדינה. לפי פרופ' גדי אלגזי, זה היה המנגנון שאפשר למדינת ישראל להשתלט על קרקעות המדינה אחרי מלחמת העצמאות – לפני המלחמה, הקרקע שהייתה בידי יהודים היוותה בערך 7-8% מסך האדמות שבתוך הקו הירוק. עד 1953, בתקופה של ארבע שנים, מדינת ישראל השתלטה על כ-93% מהאדמות, תוך הסתמכות רבה על תקנות הממשל הצבאי. הדואליות הזו של הממשל הצבאי – שליטה לצורך ביטחון והשתלטות על אדמות – מחזקת את עצמה במעגל קסמים. מנגנון בירוקרטי-צבאי ששולט על החיים של פלסטינים במשך שנים, אוסר עליהם גישה לכפרים ואדמות חקלאיות שלהם שעוברות לידיים של יהודים. כאשר הפלסטינים מתנגדים, עולה הצורך של המדינה לדכא את ההתנגדות, שרק מחזקת ומצדיקה את הצורך בממשל צבאי חזק יותר. אם מעגל הקסמים הזה נראה לכם מוכר, זה משום שמעולם לא נפרדנו ממנו. לא רק הדינמיקה של כיבוש אוכלוסייה אזרחית, שמוליד התנגדות, שמולידה צורך בדיכוי אכזרי יותר; אלא ממש הממשל עצמו מעולם לא באמת הסתיים. כפי שרואים בבירור בסרט, בדצמבר 1966 התבטל הממשל הצבאי במדינת ישראל, אבל כבר ביוני 1967, במלחמת ששת הימים, העתיקו את אותו המנגנון לשטחי הגדה המערבית ועזה שנכבשו במלחמה. המנגנון הוא אותו מנגנון, החוקים אותם חוקים, המנטליות אותה מנטליות, ואפילו האנשים שתפעלו את המנגנון בתוך תחומי "הקו הירוק" קיבלו הפסקה של חצי שנה עד שהועסקו מחדש לתחזק כיבוש על שטחים אחרים. אבל איך הממשל הצבאי בכלל רלוונטי ל-2025? השליטה היהודית על פלסטינים החלה עם קום המדינה ומעולם לא באמת פסקה. ההצדקות לשליטה הזו מאז ועד היום נקשרו בצורך של יהודים בביטחון, אבל במקביל, בשטח, השליטה הזו לוותה, תמיד, בנישול הפלסטינים מהאדמות שלהם והעברתם לבעלות יהודית. מה ניתן ללמוד מזה לגבי מצבנו היום, ב-2025? ראשית, אנחנו לומדים שהמלחמה הישראלית על עזה היא איננה מלחמת נתניהו. ברור שהוא שחקן עם כוח רב והוא מנווט את הספינה לפי האינטרסים המושחתים שלו. אבל הזרמים שעליהם הספינה שטה לא קשורים אליו, אלא הם עתיקים מאוד ונמצאים איתנו מאז הקמת המדינה. הפחד מהאיבה של הפלסטינים, והצורך לשלוט עליהם כהגנה עצמית, מובילים את המדיניות הביטחונית של מדינת היהודים מאז 1948. במובן הזה, המלחמה על עזה גם איננה מלחמת המשיחיות היהודית. נזכיר שבין 1949 ל-1966 לא רק שנתניהו לא היה דמות רלוונטית, אלא גם תנועת ההתנחלות, נאמני הר הבית, גוש אמונים ותנועת "כך" של כהנא – כל אלה עדיין לא נולדו כשמדינת ישראל הקימה מנגנון שליטה צבאית על פלסטינים. השליטה על הפלסטינים נעשתה מטעמים "ביטחוניים" שמהר מאוד השתלבו עם טיהור השטח והשתלטות על אדמות – לא כי פוליטיקאי מושחת עשה שימוש נלוז בפחדים של הציבור, ולא כי יהודים רצו "לשוב" לאדמות שמתוארות בתנ"ך כחלק מארץ ישראל "השלמה". הממשל הצבאי קדם לכל אלה. ניתן לשער שהמוסד שהיה אחראי על גירוש הפלסטינים מהמרחב באופן כה אפקטיבי ולמשך זמן רב כל כך (18 שנים!) היה חייב למצוא לעצמו הצדקות נוספות שייתנו משמעות לחיים במרחב הזה. אנחנו מתחזקים ממשל צבאי לא רק כי אנחנו רוצים לשרוד, אלא למען מטרה נעלה יותר. סביר להניח שהממשל הצבאי לאט לאט הפרה את הקרקע לצמיחה של הצדקות רוחניות, דתיות וזהותניות לשליטה יהודית על פלסטינים, עד שהגיעה מלחמת ששת הימים שאחריה צצו התנועות המשיחיות כמו פטריות אחרי הגשם. שנית, אנחנו לומדים שתאורית הכישלון במלחמת עזה לאור היעדר תכנון לגבי "היום שאחרי" היא קשקוש. התיאוריה הזו עיוורת לעובדה שכל מלחמה בפלסטינים וכל כיבוש של עמם, מאז 1948 ועד 2025, לא נעשו אך ורק ממניעים ביטחוניים, ותמיד לוו בהשתלטות אלימה וברוטלית על אדמותיהם. ומסתבר שהתאוריה הזו רלוונטית לא רק למלחמת עזה, אלא גם למלחמת העצמאות: הנה אל-פלג מציג את עמדת "היום שאחרי" לגבי מלחמת העצמאות ב-1948: "לקראת מלחמות, צבא של כל מדינה מכין את עצמו כדי לנצח במלחמה. זה דבר כמעט אוניברסלי שעמים, מדינות, ארגונים לאומיים וכו', מכינים את עצמם למלחמה ואין להם תשובה לשאלה מה הם יעשו ביום שלאחר הניצחון". לפי דעתו, הבעיה במלחמת העצמאות הייתה שלא חשבנו על היום שאחרי, ולכן מצאנו את עצמנו מקימים ממשל צבאי על האוכלוסייה שכבשנו. זהו תיאור מדויק של תאורית היום שאחרי שניתן להדביק גם למלחמת ששת הימים, למלחמת לבנון הראשונה, וכמובן למלחמת עזה של 2025. איכשהו, תמיד אנחנו היהודים מוצאים את עצמנו שולטים על העם הפלסטיני. והיות שזה המצב, לא יכול להיות שמדובר ברשלנות. העובדה הזו מצביעה על כך שיש כוחות חזקים שמביאים אותנו לעמדה הזו פעם אחר פעם. הבעיה שלנו היום איננה שיצאנו למלחמת הגנה עצמית אבל לא חשבנו מספיק על היום שאחרי המלחמה. הרי כבר באוקטובר 2023 שמענו שרים בממשלה וקצינים בצבא מצהירים שבכוונתם לגרש את העזתים ולהשתלט על רצועת עזה, ולא שמענו בציבוריות הישראלית שום אלטרנטיבה לפתרון הזה. למעשה, עד היום אנחנו מחכים לדמות ציבורית שתציע חלופה. הבעיה שלנו היום היא שיש לנו רק פתרון אחד ויחיד להתמודד עם הפחד שלנו מהפלסטינים: לשלוט עליהם צבאית ולספח כמה שיותר מאדמותיהם. לצערנו, זה הפתרון היחיד שאי פעם ניסינו. השאלה הגדולה שצריכה להישאל לגבי מצבנו היום היא אותה שאלה שהייתה צריכה להישאל עם קום המדינה, והיא: למה אנחנו היהודים רוצים לטהר את המרחב מפלסטינים? התשובה האוטומטית היא כי הפלסטינים הם איום, ואנחנו רק רוצים לחיות בביטחון, בלי שיאיימו עלינו. אבל התשובה הזו לא מספרת את כל הסיפור. הרי הממשל הצבאי יכול היה להיות תגובת חירום למצב חדש, שבתום שנה יתחלף במנגנונים של אינטגרציה של האוכלוסייה הפלסטינית. אבל הוא לא היה. הוא נמשך 18 שנים. ואותו דבר יכול היה להתרחש לגבי מנגנון הכיבוש של יהודה ושומרון. אבל גם הוא לא היה. והוא נמשך כבר 58 שנים. המנגנונים הללו לא מתחלפים במנגנונים אחרים מפני שהם מהווים כלי מרכזי של המדינה להשתלט על אדמות פלסטינים שלא היוו שום איום. מעבר לפחד מהפלסטינים ומהאיום הממשי שחלקם מהווים עבור יהודים, יש כאן משהו נוסף שמצדיק בעינינו את ההשתלטות על אדמותיהם והגירוש שלהם מהמרחב. לדעתי, מדובר בשאיפה "להיות עם ככל העמים", כלומר להקים מדינת לאום לעם היהודי בארץ ישראל. השאיפה לעצב את המרחב לפי מודל של מדינת לאום אירופאית, בלי להתחשב במציאות בשטח, רואה בבני אדם חומר שניתן לעצב מחדש, לפרק ולהרכיב לפי רצוננו. אנחנו עדיין חיים באותה מנטליות, מחזיקים באותן שאיפות, וממשיכים להתאכזב כאשר הן לא מתממשות. עדיין אנחנו מנסים לגרש את הבדואים מהכפר אום אל-חיראן בנגב ולבנות במקומו יישוב ליהודים בלבד; עדיין אנחנו פועלים לגרש את הקהילות של מסאפר יטא ולהשתלט על הקרקעות שלהם; ובעזה, עדיין אנחנו מרשים לעצמנו להזיז מיליוני עזתים מצפון הרצועה לדרומה, רק כדי להזיז אותם צפונה כמה חודשים לאחר מכן, שלא לדבר על ההיבריס של "הניצחון המוחלט" על החמאס, שמהותו לפורר את מרקם החיים העזתי ולגבש אותו מחדש תחת שלטון ישראלי או של קואליציה סונית מתונה. אבל היסטוריה של 80 שנה מראה לנו שהשאיפה היהודית הזו מתוסכלת שוב ושוב ושוב. שאין אפשרות לעצב את העולם כאילו היה חמר בידינו. שיצירת עולם שבו מתקיימת לה "מדינת היהודים" על חשבון העם הפלסטיני ואדמותיו היא שאיפה שמתפוצצת לנו בפנים כבר 80 שנה. ההיסטוריה שלנו מלמדת שהפלסטינים תמיד חיו כאן לצידנו ותמיד יחיו לצידנו, וכל פתרון לקונפליקט הארור והמדמם הזה חייב להיות כרוך בהכרה שהפלסטינים חיים איתנו פה. במובן הזה, מעולם לא הקמנו פה את "מדינת היהודים" ולעולם גם לא נקים אותה, מפני שתחזוק מדינת היהודים נעשה על חשבון המציאות. על חשבון העובדה המאוד אמיתית שפלסטינים חיים כאן, שיש להם שורשים כאן, ושהם לא מוכנים להיכנע לדרישה היהודית להיות "עם ככל העמים" כל עוד הדבר הזה נעשה על חשבונם. הדרישה של יהודים לחיות בביטחון - דרישה כה בסיסית וחשובה - עומדת בקונפליקט עם הדרישה לקיים מדינה ליהודים בלבד. הניסיון לקיים גם את זה וגם את זה הביא אותנו פעם אחר פעם, במשך דורות, לאותו פתרון - יותר שליטה צבאית, עוד כיבוש, עוד נישול פלסטינים מאדמותיהם, עוד מלחמה, עוד אלימות. אבל הפתרון הזה רק הביא אותנו לקטסטרופה שבה אנחנו נמצאים היום. יש הרבה לקחים שניתן ללמוד מ-80 שנות היסטוריה של סכסוך מדמם; השאלה היא האם אנחנו אמיצים מספיק כדי ללמוד אותם. תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: שני פיס תום אלפיה 73 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

בגבעת המטוס ניסו לסבסד דיור ליהודים בלבד, כדי לקדם את הסיפוח. מה היה לתושבי בית צפפא להגיד על זה? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם גבעת מטוס ללא טייס שתפו: קריאת השכמה 2 בדצמבר 2021 גבעת מטוס ללא טייס קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 326 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

תכנית אקטואליה שבועית בשידור חי. מכסה מזווית סוציאליסטית את אירועי השבוע בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית. משודרת בווידאו ביוטיוב ובכל הרשתות. שעות נוספות תכנית אקטואליה שבועית בשידור חי. מכסה מזווית סוציאליסטית את אירועי השבוע בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית. משודרת בווידאו ביוטיוב ובכל הרשתות. برنامج إخباري أسبوعي ببث مباشر. يغطي أحداث الأسبوع المتعلقة بالسياسة والاقتصاد الإسرائيلي، من وجهة نظر اشتراكية. ستبث كفيديو عبر يوتيوب وباقي الشبكات. למנויים בלבד פרק: 6 | 2.10.22 | 1:11:53 ברזיל לקראת הכרעה דרמטית בבחירות אסי גרברז בלייב עם הסקרים האחרונים, התחזיות וכל הפרשנויות על הבחירות בברזיל. האם הם בדרך לניצחון סוציאליסטי? למנויים בלבד פרק: 5 | 26.8.21 | 42:32 מהדורה חגיגית לפתיחת שנת הלימודים שעות נוספות מארחות מורות ותלמידים למהדורה חגיגית לקראת פתיחת שנת הלימודים, מה מתווה הקורונה ואילו רפורמות מחכות לנו בסיבוב. למנויים בלבד פרק: 5.1 | 25.8.21 | 29:26 עלמה ורענן פותחות על מצב החינוך שיחה עם עלמה גיסיס ורענן שמש-פורשנר על מערכת החינוך, על מתווה הקורונה לפתיחת שנת הלימודים ועל ממשלה שלא סופרת ילדים, מורות ובני אדם באופן כללי. למנויים בלבד פרק: 4.3 | 24.8.21 | 31:14 שולה קשת על פינוי התחנה המרכזית הראיון המלא עם שולה קשת על פינוי התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. למנויים בלבד פרק: 4.2 | 24.8.21 | 6:16 דרום תל אביב נגד הגירוש מה הקשר בין פינוי התחנה המרכזית לגירוש מבקשי המקלט מדרום תל אביב? למנויים בלבד פרק: 4.1 | 24.8.21 | 7:18 היום שאחרי התחנה המרכזית בתל אביב איפה עומד החוזה על התחנה המרכזית בתל אביב, ומה יקרה רגע אחרי הפינוי המתוכנן? למנויים בלבד פרק: 4 | 23.8.21 | 47:40 מה קורה עם התחנה המרכזית בתל אביב? שידור מיוחד על התחנה המרכזית בתל אביב והמאבק לפינוייה! למנויים בלבד פרק: 3.3 | 12.8.21 | 11:32 ליברמן לא יודע איך נראה אוטובוס שר האוצר מתכנן להעלות לנו את מחירי התחבורה הציבורית, יש מחסור חמור בנהגים כי התנאים שלהם ברצפה, מתי תהיה לנו תחבורה ציבורית בחינם ומה הקשר למאבק הנהגים? למנויים בלבד פרק: 3.2 | 11.8.21 | 6:32 מה הוביל את לבנון לתחתית? אין חשמל, אין אוכל והעוני גואה. על המדיניות הכלכלית של ממשלת לבנון שהביאה את המדינה לקריסה מוחלטת. למנויים בלבד פרק: 3 | 11.8.21 | 35:49 שעות נוספות על לבנון, הריסות בתים ותחבורה על החברה הקורסת בלבנון, מדיניות הריסות הבתים המחריפה בגדה המערבית, התייקרות התחבורה הציבורית והקשר למאבק הנהגים. למנויים בלבד פרק: 2.2 | 4.8.21 | 24:56 תקציב הבריאות - משמח או מכעיס? מה האמת מאחורי השבחים על תקציב הבריאות המסתמן? למנויים בלבד פרק: 2.1 | 4.8.21 | 20:35 מה באמת עושה הממשלה עם משבר האקלים? מה האמת מאחורי מאות מיליוני השקלים שהוקצו למאבק במשבר האקלים? למנויים בלבד פרק: 2 | 4.8.21 | 47:14 שעות נוספות פותחות על התקציב מה האמת מאחורי מאות מיליוני השקלים שהוקצו למאבק במשבר האקלים ומאחורי השבחים על תקציב הבריאות? למנויים בלבד פרק: 1.3 | 21.7.21 | 20:48 ההפיכה בעיריית חיפה למנויים בלבד פרק: 1.2 | 21.7.21 | 8:18 איך הממשלה תפתור את משבר הדיור? למנויים בלבד פרק: 1.1 | 21.7.21 | 7:13 בין בן אנד ג'ריס לתקציב המדינה למנויים בלבד פרק: 1 | 21.7.21 | 40:49 שידור הבכורה: שעות נוספות שידור הבכורה של שעות נוספות - למה כולם מדברים על בן אנד ג'ריס, מה קורה בעיריית חיפה, לאן זה הולך ומה תכניות הממשלה בתחום הדיור? קריאת השכמה פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. ניהול וסכסוך סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. תולדות המיניות הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. סגולה פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. بودكاست ليلكي يتناول هذا البودكاست قصص الشارع الفلسطيني في اسرائيل كما لم تسمعوها من قبل. عن الألم الأمل، الحب والنضال. לפרקים נוספים של שעות נוספות הערוצים שלנו בעברית

מתחת לסיפורים על "השריף כהנא" מסתתר נסיון של תעשיית האבטחה הפרטית לפרוץ לשוק של רצועת עזה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם איך חברות שכירי חרב יצליחו להכנס לעזה? מתחת לסיפורים על "השריף כהנא" מסתתר נסיון של תעשיית האבטחה הפרטית לפרוץ לשוק של רצועת עזה שתפו: מעין גלילי 10 בנובמבר 2024 איך חברות שכירי חרב יצליחו להכנס לעזה? מעין גלילי 00:00 / 01:04 ב-19 באוקטובר פרסם ב-ynet איתמר אייכנר כתבה שטענה כי חברת הלוגיסטיקה והסיוע ההומניטרי GDC, בראשה עומד איש העסקים הישראלי-אמריקאי מוטי כהנא, "צפויה לאבטח את הכנסת הסיוע לעזה". אייכנר טען בכתבה כי "הקבינט צפוי לאשר תוכנית לחלוקת סיוע הומניטרי באמצעות חברת GDC". יומיים לאחר מכן, פרסם אייכנר גם ראיון עם כהנא, בו זה שטח את תכניתו ליצור בעזה "בועות הומניטריות" בהן החברה שלו תהווה "השריף החדש בשכונה". ב-28 באוקטובר פרסם בדה מרקר גור מגידו שהכתבה ב-ynet הייתה מטעה, למעשה כוזבת ממש. כהנא ומשרד הבטחון הכחישו שהתכנית שתוארה ב-ynet עומדת לצאת לפועל. כהנא אף ציין בשיחה עם דה מרקר שהוא "לא חושב שהפוליטיקאים בארץ יעשו את הדבר הנכון ויבחרו בנו, במיוחד משום שאני לא תומך בראש הממשלה מאז 2011". האם בכך מסתכם הסיפור? התקשורת הישראלית הפיצה פייק ניוז, ואין כוונה להפריט את חלוקת הסיוע ההומניטרי בעזה? לאחר שיחה שניהלנו ברוזה מדיה עם מוטי כהנא, יחד עם מבט מקרוב על הסיפורים השונים שהתפרסמו בתקשורת, מתקבל רושם מעט שונה. מסתבר, באופן לא מפתיע, שאכן מתקיים מאמץ לובי משמעותי מצד חברות המעוניינות בנתח מהפרטת הסיוע ההומניטרי והאבטחה שלו - גם אם אף עסקה עוד לא נחתמה. מצד שני, הסיפור המקורי שפורסם ב-ynet נראה שגוי אפילו יותר משפורסם בדה מרקר - ועולות שאלות על המניעים שעמדו מאחורי פרסומו. קשרים בין כהנא לממשלה מאז אפריל פורסמו הצעותיו של כהנא לקחת אחריות על חלוקת הסיוע ההומניטרי על ידי העיתונאים רועי קיס ויוסף ישראל. כהנא התייחס לפרסומים אלה פעמים רבות בחשבון הטוויטר שלו (הרשת החברתית המכונה X), והאשים את ראש הממשלה נתניהו בכך שאינו מקדם את הכנסת החברה שלו, ובכך מסכן את חיילי צה"ל שמחלקים בעצמם את הסיוע ההומניטרי. כהנא הרחיב בשיחה איתנו על אודות ההצעות שהעביר לחברי הקבינט. לדבריו, ב-8 באוקטובר 2023 הוא פנה לגורמים עם עבר בצבא, "שר בטחון לשעבר ומפקד מתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) לשעבר", שהכירו אותו מעבודתו בעבר עם מנהלת שכנות טובה, שעסקה בסיוע הומניטרי לנפגעי מלחמת האזרחים בסוריה, והציע להם לשלב את החברה שלו בתפעול הסיוע ההומניטרי לעזה. לפי כהנא הצעה ראשונית זו לא זכתה ליחס מהצבא ומהממשלה. לדבריו בחודשים הבאים הוא המשיך להעביר את הצעותיו למשרד ראש הממשלה באמצעות השר לעניינים אסטרטגיים, רון דרמר וראש המטה לביטחון לאומי, צחי הנגבי, למחלקת המדינה האמריקאית ולבית הלבן. במרץ כהנא טוען ששוחח עם בני גנץ, שהיה אז חבר קבינט, על קידום התכנית. באותו חודש פורסם בישראל היום שישראל שוקלת שימוש בחברות קבלן פרטיות להכנסת הסיוע בעזה, ואף פנתה לכמה קבלנים בנושא. גורמים במתפ"ש "חזרו" אל כהנא בתחילת 2024 והחלו בפגישות בהן תוכננה לעומק תכנית המעורבות של GDC בפעולות ישראל בעזה, "על מפות ותצלומי אוויר". העבודה המשותפת עם מתפ"ש על תכניות נמשכה לפי כהנא לאורך החודשים הבאים, ובדה מרקר ציינו כי בידיהם מידע שמאשר את קיומם של מגעים בין GDC למערכת הביטחון בחודשים האחרונים. יום לפני הפרסום ב-ynet ב-19 באוקטובר, שהכתיר את GDC בטרם עת כחברה שתוביל את הפיילוט בעזה, פרסם אייכנר שהקבינט יביא לאישור הכנסת חברות קבלן אמריקאיות לחלוקת סיוע הומניטרי בעזה. בשיחה איתנו כהנא סיפר שראה את הכתבה בתקשורת ושם נחשף למידע זה לראשונה, ואף הגיב לה בחשבון הטוויטר שלו. לפי כהנא, הוא שאל את אייכנר אילו חברות ראש הממשלה מתכוון להכניס לעזה - ואייכנר הוא זה שאמר לו ש"הבין" שהכוונה היא ל-GDC, בזמן שכהנא עצמו לא קיבל אישור לכך. באותם ימים, בכלי התקשורת פורסמו דיווחים שונים על תכניות דומות מבלי להזכיר את כהנא או את GDC. שלומי אלדר דיווח ברלוונט על תכנית שלדבריו "קיבלה אור ירוק מהבית הלבן", ונמצאת בדיונים עם היועץ לבטחון לאומי ג'ייק סאליבן. לפי אלדר, חברת אבטחה אמריקאית שאת שמה לא ניתן היה לפרסם הייתה אמורה ליצור "רצועות אבטחה סטריליות" בשכונת אל עטאטרה בבית חאנון, בצפון רצועת עזה. גם אריאל כהנא צייץ בחינת האפשרות להשתמש בחברות אמריקאיות לחלוקת סיוע בעזה ב18 באוקטובר, ובפודקאסט של דה מרקר מה-14 באוקטובר הזכירו סמי פרץ ואיתן אבריאל תכנית דומה. למרות שהפרסום של אייכנר על כהנא ו-GDC התגלה לבסוף כשגוי, מרצף דיווחים אלה בכלי תקשורת שונים עולה שסביר שתכניות כאלה אכן נידונו בממשלת ישראל ועסקו בהן גם בבית הלבן, וסביר מאוד שנוצר קשר עם חברות כמו זו של כהנא. כהנא נוהג לתאר את תכניותיו כמשרתות מטרות מדיניות והומניטריות. בראיון ל-ynet הוא התגאה: "אנחנו אלה שנכין את היום שאחרי בעזה", ובשיחה איתנו הוא הסביר שהיתרון של החברה שלו על צה"ל בתחום חלוקת סיוע הומניטרי יגרום לצמצום הפגיעה בחפים מפשע בעזה, לחסכון של כסף וכוח אדם עבור הצבא ולשיפור מעמדה של ישראל בעולם. "זה צבא ההגנה לישראל, לא צבא הסיוע הומניטרי - זה לא תפקידו לעשות את זה", כהנא אמר לנו. אך תהליך המגעים בין כהנא והחברה שלו לצבא, לפי הפרסומים בתקשורת וכפי שהוא תיארם בפנינו, מצטיירים כמאמץ לובי קלאסי. נראה של-GDC ולכהנא יש קשרים במערכת הצבאית ואינטרס מובהק בהפרטת הסיוע ההומניטרי לעזה - והם פועלים גם כדי לייצר לעצמם הזדמנות כלכלית. אסטרטגיות לובי של חברות אמריקאיות כוללות לעתים קרובות תרומות למועמדים פוליטיים - ואכן, כהנא ציין בפנינו כי תרם לקמפיין הבחירות של קמאלה האריס בפריימריז הדמוקרטיים ב-2020. כהנא גם הסביר לנו שלדעתו, הסיכוי שיקבל את התפקיד יהיה גבוה יותר אם האריס תנצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית - "אם היא תנצח, לנתניהו לא תהיה ברירה והוא יהיה חייב להתקדם עם התכנית". כהנא גם טען שהממשל האמריקאי הוא זה שחזר אליו במרץ האחרון והוביל להתקדמות המגעים עימו. מה באמת עומד מאחורי חברת GDC? הכתבה שפורסמה ב-ynet ב-19 באוקטובר טענה ש-GDC היא חברת אבטחה, שתקבל את תפקיד "אבטחת הסיוע ההומניטרי לעזה". עוד נטען שם כי בחברה מועסקים 14,000 בני אדם, כולל לוחמים לשעבר ביחידות עילית ממדינות שונות. טענות אלה לא עלו במקומות אחרים שכיסו את הסיפור הזה ופעילויות נוספות של כהנא, והשיחה שלנו עם כהנא הבהירה כי הן נעות בין מטעות לכוזבות. GDC איננה חברת אבטחה אלא חברת "לוגיסטיקה", ששוכרת קבלני משנה לתחומים שונים. גודלה האמיתי של החברה מבחינת כמות העובדים אינו ברור - באתר החברה מוצגים 9 "אנשי צוות", אך כהנא הבהיר שהם אינם מועסקים בחברה כרגע אלא יכולים להיות מועסקים בפרוייקטים שלה. בכתבה שפורסמה בדה מרקר נחשף כי תא"ל במיל' יוסי קופרווסר, שמצויין באתר החברה כדירקטור, אינו מנהל יחסים כלכליים כלשהם עם החברה ומסתייג מאופן הצגתו באתר. מהיכן הגיעה הטענה השקרית ב-ynet על עשרות אלפי שכירי החרב המיומנים שמעסיקה GDC? בשיחה איתנו כהנא ציין שהוא עובד עם קבוצה קבועה של חברות קבלן בתחום האבטחה, הפעילה בכל העולם ואת שמה לא היה מעוניין לציין, שהייתה מאבטחת את הפעילות של GDC בעזה אם זו הייתה מתממשת. ב פרסומים מהעבר על פעילותה של GDC באוקראינה בתחום הסיוע ההומניטרי, צויין שהחברה עובדת עם קבוצת קונסטליס, שמוזכרת גם באתר החברה כשותפה של GDC. קונסטליס אכן מתאימה לתיאורו של כהנא - "קבוצת חברות" הפועלת בתחום האבטחה בכל העולם. זוהי חברת אבטחה - שכירי חרב למעשה - שהיא גלגולה הנוכחי של חברת בלקווטר. בלקווטר ידועה לשמצה בתפקיד שמילאה במלחמת עיראק כקבלנית משנה של ארה"ב, ובפרט בטבח בכיכר ניסור בבגדד ב-2007, בו ירו מאבטחי בלקווטר לעבר אזרחים עיראקים, הרגו 17 ופצעו 20 נוספים. בעקבות הפגיעה בתדמיתה, החברה שינתה את שמה ונפרדה מאריק פרינס, מייסדה השנוי במחלוקת. בלקווטר עברה מיזוג עם חברת אבטחה נוספת, וביחד הן הפכו לקונסטליס, שנמצאת כיום בבעלות חברת ניהול ההשקעות האמריקאית אפולו. אם כך סביר להניח ששכירי החרב של קונסטליס - לשעבר בלקווטר - הם הכוח הצבאי שהיה אמור לקחת את האחריות על ה"בועות ההומניטריות" אם הייתה מתגשמת תכניתו של כהנא. מאחר שהתכנית שכהנא מקדם לא מסתכמת בדרך חדשנית להעברת סיוע הומניטרי, והוא מדבר במפורש על שימוש ב"קבלני אבטחה" - ניתן לראות במידה רבה את מאמצי הלובי שלו ליישם את תכניתו, כמאמצים להכנסת קונסטליס לרצועת עזה. כהנא אף ציין כי אותה קבוצת שכירי חרב שהוא שוכר כקבלנית עובדת גם עם חברה אחרת, מתחרה שלו שגם נמצאת בקשר עם הממשלה. "הבנתי שהם מדברים עם הישראלים עכשיו, שסמוטריץ' הביא אותם". אם אכן מדובר בקונסטליס, נראה שבאופן זה החברה נשארת מכוסה מכל הצדדים. היא עובדת עם חברות לוגיסטיקה שקשורות לגורמים שונים במערכת הפוליטית, ולמעשה עושים בשבילה לובי - כהנא שמזהה את עצמו עם המרכז-שמאל הישראלי והאמריקאי, ואותה חברה מתחרה שבקשר עם סמוטריץ'. כך שומרת קונסטליס על הזדמנויותיה העסקיות ועל קשריה הפוליטיים במנותק מתהפוכות השלטון. גרעין האמת שבכתבה השגויה שהתפרסמה ב-ynet הוא שאכן קיים נסיון, מצד כהנא ואחרים, לפתוח הזדמנויות עסקיות בתחומי ה"לוגיסטיקה והאבטחה" על בסיס ההרג והמשבר ההומניטרי הנורא שישראל יוצרת ומשמרת בעזה, שלא נראה שעומדים להסתיים. מסתבר גם שהממשלה והצבא משתפים פעולה עם נסיון זה, לפחות במידה מסויימת. קיים עיסוק חוזר ונשנה בהצעות הלובי של חברות האבטחה, וגורמים שונים מעבירים מידע לתקשורת אודותיהן, אולי בתור בלוני ניסוי לבחינת התגובה הציבורית. התפקיד שחברות מסוג זה משחקות הוא מסוכן - הן מרוויחות מריבוי מלחמות וממשברים הומניטריים והן נתונות לפיקוח רופף בהרבה מאשר צבאות - והקשר ביניהן לבין גורמים ממשלתיים, שהמקרה של כהנא ו-GDC מציג מספר דוגמאות לו, מפחיד במיוחד. "אם האריס תפסיד בבחירות", סיכם כהנא, "אני אעבוד במלחמה או באסון הטבע הבאים". עריכה: סתו גרסטל מעין גלילי 58 פרק מספר מעין גלילי הוא סטודנט להיסטוריה וכלכלה, פעיל בתא הסטודנטים של עומדים ביחד באוניברסיטה העברית וחבר במערכת הפודקאסט קריאת השכמה. למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ישראל מתגאה בדאגה לצרכים ההומניטריים של עזתים בעת מלחמה. בפועל, היא משתמשת בהם כאמצעי מלחמתי. דוברת אונר"א: "התייחסו לאנשים כמו לכלי שחמט" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם "לוחמה הומניטרית": כך צרכי העזתים הפכו לנשק בידי ישראל ישראל מתגאה בדאגה לצרכים ההומניטריים של עזתים בעת מלחמה. בפועל, היא משתמשת בהם כאמצעי מלחמתי. דוברת אונר"א: "התייחסו לאנשים כמו לכלי שחמט" שתפו: תום אלפיה 13 באוגוסט 2025 "לוחמה הומניטרית": כך צרכי העזתים הפכו לנשק בידי ישראל תום אלפיה 00:00 / 01:04 קרדיט לתמונה: אנאס מוחמד, שאטרסטוק מאז ה-7 לאוקטובר, מדינת ישראל עושה שימוש במגוון רחב של כלי נשק וצורות לוחמה בקמפיין בעזה. לאחת מצורות הלוחמה הללו, ששוכללה באופן מצמרר במהלך המלחמה, אני קורא לוחמה הומניטרית . הלוחמה ההומניטרית לא עושה שימוש בחיילים, טנקים, ומטוסים, אלא בצרכים האנושיים של הפלסטינים בעזה - הצורך במזון, בציוד בסיסי, ובמחסה - להשגת מטרות צבאיות. התוצאה הבלתי נמנעת של הפיכת הצרכים האנושיים של עזתים לכלי נשק במלחמה, היא פירור מרקם החיים בעזה והשמדת האפשרות לקיים בה חיים פלסטיניים. כתבה זו מנתחת שלושה כלי נשק חדשים שישראל פיתחה כחלק מהלוחמה ההומניטרית: יצירת "איזורים הומניטריים", "חלוקה" של מזון, ויצירת תנאים שיביאו ל"הגירה מרצון" של פלסטינים. כדי להבין את ההשלכות של לוחמה זו בשטח, שוחחתי עם ג'וליית תומא, מנכ"לית התקשורת בסוכנות האו"ם לפליטי פלסטין (אונר"א), אשר ביקרה בעזה מספר פעמים במהלך המלחמה ולפניה. הראיון נערך ב24.7 השנה. איזורים הומניטריים ב-13 לאוקטובר 2023, פחות משבוע מתחילת המלחמה, דובר צה"ל הודיע על "צעד הומניטרי", שדרש מ- 1.1 מיליון בני אדם להתפנות מבתיהם בתוך 24 שעות. לפי ההגיון הצה"לי, הצעד הזה הכרחי משום שחמאס הוא אויב חמקמק. בגלל שהוא נטמע בתוך אוכלוסיה אזרחית, ובגלל רשת עצומה של מנהרות מתחת לפני הקרקע, חמאס נמצא ממש בכל מקום. לכן, גם צה"ל מוכרח לפעול בכל מקום. המנגנון שפותח למלחמה כזו הוא עקירה כפויה של האוכלוסיה האזרחית, על מנת "להרחיק" אותה משדה הקרב באופן זמני, לאפשר לחיילי צה"ל להרוג חיילים של החמאס, להרוס "תשתיות טרור", ולהמשיך הלאה. אך המנגנון הזה, שלכאורה נועד להגן על חייהם של פלסטינים בלתי מעורבים, הפך בעצמו לכלי נשק שמופנה נגדם. דו"ח של ארגון גישה מתעד את צווי העקירה המרכזיים שהוציא צה"ל לאורך המלחמה. הצו הראשון, מאוקטובר 2023 פינה 1.1 מיליון תושבים מצפון עזה. צווים נוספים בין ינואר למאי 2024 פינו מאות אלפי בני אדם מח'אן יונס ומרפיח, וצווים מאוקטובר 2024 ששוב פינו 400,000 בני אדם מצפון הרצועה ברוח "תכנית האלופים". בסה"כ, מאוקטובר 2023 ועד ינואר 2025 צה"ל הוציא 105 הוראות פינוי לפלסטינים בעזה, כך ש-90% מהאוכלוסיה נעקרו לפחות פעם אחת בתקופה זו. תומא מתארת את המשמעות של עקירה עבור האוכלוסיה: "התייחסו לאנשים כמו לכלים במשחק שחמט – מזיזים אותם ממקום אחד לשני כל הזמן. יש אנשים שנאלצו לעקור 6 או 7 פעמים. בכל פעם שאדם נעקר הוא לוקח איתו מה שהוא יכול, אבל כל פעם מחדש הוא מתחיל מ-0. לכן האוכלוסיה כולה תלויה בסוכנויות של האו"ם למזון, למוצרי היגיינה לנשים, למים נקיים, חיתולים לתינוקות, וכו'. צווי העקירה הכפויים הללו גרמו לאוכלוסיה של 2 מיליון בני אדם להיות תלויה לחלוטין בצדקה". המשמעות של עקירה חוזרת ונשנית, במשך כמעט שנתיים, וללא שום אופק של יציבות היא הרס היכולת לקיים חיים קהילתיים. תומא מעידה כי לפני המלחמה, חלק עיקרי בפעילות אונר"א היה לספק חינוך לילדי עזה. אך "מאז אוקטובר 2023, הפסקנו לספק חינוך והפכנו את בתי הספר למקלטים. כשזה התאפשר, סיפקנו שירותי למידה מקוונים, אבל בגדול, מאז אוקטובר 2023 ילדי עזה לא מקבלים שום חינוך". היעדר כל מסגרת חינוכית לילדי עזה היא רק תוצאה הרסנית אחת של העקירות ההומניטריות. עדויות של פלסטינים מתארות כיצד עקירה חוזרת ונשנית גורמת לפיצול של התא המשפחתי והריסה שלו. למשל, סיפורו של מוחמד ש פורסם בוושינגטון פוסט: במשך שנה מאז אוקטובר 23, מוחמד ואישתו חיו בנפרד. הוא נמלט לדרום עזה בעוד שאישתו נותרה כלואה בצפון הרצועה ללא יכולת לצאת. בגלל העקירה, מוחמד הספיק להחמיץ גם את לידת בנו וגם ואת הלווייתו. הבן, נוח, מת ממחלת לב כשהיה בן 10 חודשים. הרס התא המשפחתי בשל עקירות חוזרות היא חוויה המונית בעזה. דו"ח בצלם מביא נתונים על תופעות נרחבות של התאלמנות נשים והתייתמות של ילדים. המרכז הפלסטיני לזכויות אדם פירסם באנגלית מעל 100 עדויות של עזתים שמתארים את החוויות שלהם במהלך המלחמה: כולם מתארים את הקושי של חווית העקירה מהבית, ורבים מעידים על פיצול התא המשפחתי וקריעתו. אך העקירה החזרתית היא רק צד אחד של הנשק הצה"לי שנקרא "איזורים הומניטריים". יחד עם הפיכת האוכלוסיה כולה לעקורה ותלושה, איזורים הומניטריים יוצרים את התנאים שמאפשרים לצה"ל להשמיד את הסביבה הבנויה של המקום שממנו נעקרו הפלסטינים. נכון ליולי 2025, צילומי לוויין מראים כי לפחות 70% מהמבנים בכל רצועת עזה הרוסים ולא מאפשרים מגורים, וכי ערים שלמות נמחקו מעל פני האדמה. מאז תחילת המלחמה עולות עדויות לכך שהרס מבנים הפך למטרה בפני עצמה. תחקירים שהתפרסמו בהארץ ו שיחה מקומית , חושפים שקבלנים של משרד הביטחון מקבלים תשלום עבור כל בניין שהם הורסים – 2500 ש"ח עבור בניין קטן ו-5000 עבור בניין גדול. התחקירים האלה ואחרים מצביעים על כך שהרס הסביבה הבנויה של עזה מתבצעת בשיטתיות ובאופן שלא היה אפשרי ללא העקירה הכפויה של הפלסטינים שוב ושוב, מאיזור הומניטרי אחד לשני. מצד אחד, נשק "האזורים ההומניטריים" מביא את כלל האוכלוסיה בעזה למצב של תלישות, של הרס התא המשפחתי, ושל תלות מוחלטת בארגוני סיוע ונדבה. מצד שני, הוא יוצר את התנאים המאפשרים את הרס הסביבה הבנויה ומונע את האפשרות של פלסטינים בעזה לחזור לביתם, או לבנות לעצמם בית חדש. כפי שנראה בהמשך, השמדת הסביבה הבנויה גם מייצרת הצדקות לנשק ההומניטרי האולטימטיבי - הגירה מרצון. השימוש הישראלי ב"איזורים הומניטריים" מפורר את מרקם החיים הפלסטיני בעזה. חלוקת סיוע הומניטרי "העבודה של אונר"א בעזה השתנתה בבת אחת ב-7 לאוקטובר", מעידה תומא. "אם לפני כן, עיקר העבודה הייתה תפעול רשתות של בתי ספר ומרפאות, וסיוע לנזקקים, כאשר החלה המלחמה כל בתי הספר נסגרו והפכו למקלטים, והסוכנות התרכזה בעיקר בהכנסה וחלוקה של מזון ודלק". כאשר מזון וציוד נכנסו לרצועה, סוכנויות האו"ם הצליחו לספק אותו לאנשים שזקוקים לו. אך לפי תומא, כמות הסיוע שנכנסה לא היתה מספיקה בשום שלב: "בשבועיים הראשונים של המלחמה לא נכנס שום סיוע לרצועה, ולאחר מכן רק 20-30-40 משאיות ביום. רק בינואר 2025 התחלנו לראות שינוי חיובי, עם כניסה יומית של 500-600 משאיות של סיוע". השינוי החיובי בינואר 2025 התרחש בשל חתימת ישראל וחמאס על הסכם לסיום המלחמה והחזרת כל החטופים בשלושה שלבים. אבל, ב-2 למרץ, ישראל הפרה את ההסכם כאשר מנעה את הכניסה של כל סיוע הומניטרי לרצועה, ולאחר מכן הקריסה אותו סופית. החל מה-2 למרץ ועד ה-27 למאי כמעט ולא נכנס מזון לרצועת עזה, מה שהביא להכרזה של סוכנויות האו"ם ב-12 למאי לפיה "כל תושבי הרצועה מצויים בסכנה אפשרית של רעב המוני". בזמן הזה של רעב הולך וגובר, מדינת ישראל פעלה מאחורי הקלעים להשבית את מנגנון חלוקת המזון של האו"ם שהתקיים בעזה עד אותם ימים. נתניהו טען בדיעבד שזה התרחש משום שחמאס משתלט על משאיות המזון והציוד, לוקח אותם לעצמו, ואז מוכר אותם ברווח. תומא דוחה את ההאשמות הללו: "לא קיבלנו בזמן אמת שום דיווח על ארגונים חמושים פלסטיניים שגונבים את הסחורה שהכנסנו לרצועה בזמן הפסקת האש. ההאשמות הללו צצו רק אחרי שהפסקת האש הופרה. אם זה באמת מה שקרה בשטח, ואם באמת היינו מקבלים דיווחים על כך בזמן אמת, אפשר היה לבחון ולטפל בהפרה הזו". ואכן, בהתאם לטענתה של תומא, לאחרונה התפרסמו ב ניו יורק טיימס ארבע עדויות של גורמים מתוך צה"ל שמודים כי לישראל מעולם לא היו הוכחות כי חמאס גונב מזון ממנגנון הסיוע של האו"ם. לשיטת נתניהו , מנגנוני האו"ם לחלוקת מזון וציוד מהווים "תשתית שלטונית" של החמאס שהמלחמה בעזה יצאה להשמיד. לפי ההגיון הזה, עם ההשבתה הכמעט מוחלטת של מנגנון החלוקה של האו"ם, ישראל גזלה מחמאס את התשתית השלטונית הזו; אך תוך כדי כך, היא גם גזלה מהאוכלוסיה הפלסטינית גישה למזון וציוד הומניטרי בסיסי. על מנת להחליף את מנגנון החלוקה של האו"ם, ישראל הקימה מנגנון חדש, בשיתוף עם מספר חברות אמריקאיות, שהפנים שלו הוא הקרן ההומניטרית לעזה (GHF). המעורבות הישראלית במנגנון זה אמנם מוכחשת באופן רשמי, אך מספר תחקירים (למשל של עיתון הארץ , או הפייננשל טיימס ), יחד עם הודאות בכך מטעם נתניהו וכן שגריר ישראל בארה"ב , חשפו את תפקידה המרכזי של ישראל בפרויקט. המנגנון הזה החל לפעול ב-27 למאי השנה. "הGHF" לפי תומא, "הוא הניסיון האחרון של ישראל לחלק סיוע לעזתים, אבל הוא הורג יותר בני אדם מאשר הוא מסייע להם. הקרן לא פועלת לפי שום עקרון הומניטרי. היא מפעילה שכירי חרב. היא משפילה את מבקשי הסיוע. בני אדם נדרשים ללכת קילומטרים על גבי קילומטרים כדי להגיע ל-4 מרכזי חלוקה ואולי אפילו לפחות מ-4. תשווה את זה ל-400 אתרי חלוקה יחד עם המטבחים הקהילתיים שאנחנו הפעלנו ברחבי הרצועה. בכל התקופה של חלוקת סיוע דרך מנגנוני האו"ם מעולם לא היו תקריות של הרג בני אדם שבאים לקבל סיוע. המערכת שהפעלנו הייתה מבוססת על כבוד. סיפקנו סיוע לבני אדם מבוגרים, נכים, פצועים. אנחנו יודעים לעשות את זה. אנחנו עושים את זה בכל העולם". מעבר לעובדה שמאות פלסטינים מורעבים, שבאים לאתרי הGHF כדי לקבל מזון נהרגים בתהליך, אין היתכנות שמנגנון כזה – עם כמות סיוע כה מצומצמת, ב-4 מרכזי חלוקה בלבד, כאשר כל אחד מהם פועל רק לרבע שעה כל יום , בשעות לא סדירות שלא מתוקשרות לאוכלוסיה – יצליח לספק את הצרכים של האוכלוסייה. ואכן, הוא לא מצליח. אין מספיק מזון בתוך רצועת עזה להזין את בני האדם שבה. תומא העידה כי בעת עריכת הראיון, הרעב גרוע משהיה אי פעם ברצועה. "הצוותים שלנו בשטח מורעבים. מתעלפים. ברצועת עזה עובדי הסיוע זקוקים לסיוע". לטענתה של תומא, הבעיה העיקרית היא כבר לא המחירים היקרים של מזון בשווקים (כפי שהתפרסם לאחרונה: 100 ש"ח לקילו קמח, או 300 ש"ח לחבילת חיתולים). "גם צוותים שלנו, גם צוותים שעובדים עם הBBC כפי שהתפרסם , שמקבלים משכורת, לא מצליחים למצוא מזון, אפילו עם כסף. אני חושבת שנגמרים המוצרים בשווקים". מדינת ישראל טענה כי מנגנוני חלוקת מזון של האו"ם מהווים "תשתית שלטונית" של החמאס, ובהתאם למטרת המלחמה היא פעלה להשמיד אותם. המנגנון האלטרנטיבי לחלוקת סיוע הומניטרי לא מתפקד, ולא יכול היה לתפקד בדיוק בגלל שהוא איננו תשתית שלטונית של שום גוף שהאוכלוסיה בוטחת בו, ושמסוגל לנוע בחופשיות ברצועה ולחלק מזון לבני אדם רעבים. בדרך להשמדת החמאס, מדינת ישראל מרעיבה למוות את האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. הגירה מרצון "הגירה מרצון" הוא הביטוי הקיצוני ביותר לאופן שבו ישראל הופכת את הצרכים האנושיים של פלסטינים לכלי נשק. לכאורה, הגירה מרצון "מאפשרת" לפלסטיני שיבחר בכך לעזוב את רצועת עזה ובכך להגן על חייו. בפועל, ישראל מייצרת את התנאים שמכריחים פלסטינים לעזוב את עזה. במאי האחרון, למשל, נתניהו הודה : "אנחנו הורסים עוד ועוד בתים, אין להם לאן לחזור. התוצאה היחידה המתבקשת תהיה רצון של העזתים להגר אל מחוץ לרצועה". הפנטזיה הישראלית על הגירה מרצון קיבלה פומביות ממש בשבוע הראשון של המלחמה, והמאמץ להגשימה מעולם לא עזב אותנו: ח"כים מיש עתיד והליכוד פרסמו כתבה בנובמבר 23, הצעת חוק הועלתה בדצמבר 23, ו פרסומים , שהתגלו כשקריים , על מעורבות טוני בלייר בתכנית להגירת פלסטינים לאפריקה הגיעו בינואר 24. בפברואר 2025 עלתה לכותרות תכנית טראמפ להעביר את 2 מיליון התושבים בעזה למצרים וירדן, שמיד גררה אחריה את הקמת "מנהלת הגירה מרצון" בתוך משרד הביטחון. מסמך של הGHF מפברואר 2025 חשף תכנית להקים מחנות המוגדרים "איזורי מעבר הומניטריים… בקנה מידה גדול", שיאפשרו לאוכלוסייה העזתית "להיערך לרילוקיישן". הגירה המונית של עזתים מעזה לא דורשת עקירה חוזרת ונשנית של האוכלוסיה והנעה שלה ממקום למקום, אלא דווקא ריכוז שלה במקום אחד, כצעד לפני ה"הגירה". לכן, כאשר שר הביטחון הכריז ביולי האחרון על תכנית להקמת "עיר הומניטרית" שתרכז את כלל הפלסטינים בעזה ללא אפשרות יציאה, הוא דאג גם לציין כי ישראל ממשיכה לפעול לעידוד "הגירה" של פלסטינים מעזה למדינה אחרת. תכניות לריכוז האוכלוסיה הפלסטינית נראות כמו צעד ראשון בדרך לגירוש שלה מרצועת עזה. אבל, האוכלוסיה הפלסטינית בעזה כבר עכשיו מרוכזת באיזור מאוד קטן. לפי דו"ח האו"ם מה-23 ליולי 2025, "יותר משני מיליון בני אדם בעזה נדחקים אל תוך פחות מ-45 קמ"ר, בעוד 88% מהשטח מצוי כעת באזורים בשליטה צבאית ישראלית או כאלה שהוחלו עליהם פקודות עקירה". 2 מיליון פלסטינים, שעוד לפני המלחמה חיו באחד האיזורים הצפופים עלי אדמות, עכשיו חיים על 12-13% מאותו תא שטח. על המפה, צמצום השטח שמותר לשהות של פלסטינים נראה כך : השטח בו מותר לפלסטינים לשהות לפי צה"ל, לפי נתוני האו"ם, נכון ל30.7.2025 צמצום איזור המחייה של פלסטינים בעזה לאיזור כה קטן – בין אם באמצעות הקמת "עיר הומניטרית" ובין באמצעות דחיקת האוכלוסיה דרך צווי עקירה – מהווה צעד ראשון בנשק ההומניטרי המכריע והסופי: גירוש האוכלוסיה הפלסטינית מעזה והשמדה סופית של הקיום הקהילתי הפלסטיני ברצועת עזה. מתקפה על מרקם החיים הצרכים האנושיים של פלסטינים בעזה הפכו לכלי נשק בידי של ישראל. לפי ההיגיון הישראלי, מנגנון חלוקת המזון של האו"ם הוא "תשתית שלטונית" של החמאס שיש להשמיד. הצורך של הפלסטינים במזון הביא להקמה של מנגנון חלוקה אלטרנטיבי, שלא מתפקד ולא יכול היה לתפקד, ובפועל, מרעיב את בני האדם בעזה. הצורך של הפלסטינים במחסה הביא את צה"ל לעקור את האוכלוסיה מביתה שוב ושוב; פעולה שהביאה את כלל האוכלוסיה לתלות מחלטת בצדקה ונדבה, הרסה את התא המשפחתי ואת הקהילה. העקירה החוזרת גם יצרה את התנאים עבור צה"ל להשמיד לחלוטין את הסביבה הבנויה אשר בתורה נתנה דרור לפנטזיות ישראליות על הגירה מרצון. פנטזיות אלה הביאו לריכוז האוכלוסיה הפלסטינית בשטח קטן, בדרך לגירוש שלה מרצועת עזה. התוצאה הבלתי נמנעת של השימוש הישראלי בנשקים הללו, היא פירור מרקם החיים הפלסטיני בעזה. כאשר עוד ועוד חוקרים וארגוני משפט וזכויות אדם מתייחסים לפעילות הישראלית בעזה בתור רצח עם, צצה שאלת "הכוונה" של פעילויות הישראליות בעזה. ההגדרה המשפטית של הפשע דורשת כוונה ברורה של מקבלי החלטות להשמיד קבוצה אנושית במלואה או חלק ממנה. לכן, באופן מיידי עולה הדיון בשאלת הכוונה: "האם מקבלי ההחלטות והדרג הצבאי בישראל יצאו למלחמה בכוונה להשמיד את הקבוצה הפלסטינית בעזה?". השאלה הזו אמנם מאוד חשובה עבור המשפטנים, אך עבור ציבור האזרחים שמנסים להבין את המציאות, שאלת הכוונה לא מהותית. האם הכוונה מאחורי הפעילות הישראלית היא רצון להשמיד את הקיבוץ הפלסטיני בעזה? אולי המניע הוא דווקא יצר הנקמה על הזוועות של ה-7 לאוקטובר? אולי בכלל כוונת מקבלי ההחלטות היא לחלץ את נתניהו מהמשפט שלו? ולבסוף, אולי הכוונה היא באמת השמדת החמאס ותו לא? ברגע הנוכחי, השאלות הללו לא רלוונטיות להבנת המציאות וממילא אין להן תשובה חד משמעית. אנחנו אף פעם לא יודעים בוודאות מהן הכוונות מאחורי מעשים של אנשים, שכן כוונה היא תמיד חמקמקה. לעומת זאת, מעשים והתוצאות שלהם אינם חמקמקים. אלה ניצבים מולנו, מתעקשים להראות את עצמם, לא משנה כמה יתפלפלו על הכוונה מאחוריהם. העובדה שהעיר רפיח נמחקה מעל פני האדמה ניצבת מולנו ללא אפשרות לערער עליה. כמו גם העובדה שישראל השביתה מנגנון חלוקת מזון שהצליח לחלק מזון לאוכלוסיה והחליפה אותו במנגנון שלא יכול היה לספק מספיק מזון כדי לקיים חיים בעזה. הכוונות יכולות להישאר בערפל. המעשים לא. עזה עומדת בחורבנה; אנשיה – עקורים ומורעבים. זו אינה פרשנות, אלא קביעה עובדתית. ומול עובדות כאלה, אין מקום לדיון על מניעים וכוונות, יש רק מקום להתנגד. תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: מעין גלילי תום אלפיה 103 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מאות פעוטות ישארו בלי מסגרת באחד בספטמבר - איך זה קרה? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם לא מפוקחים שתפו: קריאת השכמה 24 באוגוסט 2022 לא מפוקחים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 442 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

עובדי בניין נהרגים שוב ושוב בתאונות - מי מרוויח מהפקרת הבטיחות שלהם? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם נפילה חופשית? שתפו: קריאת השכמה 15 ביולי 2021 נפילה חופשית? קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 251 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

אסף וארנון בפרק ראשון בסדרת פרקים קצרה שתעסוק במיליארדר אילון מאסק - האיש, האגדה ומה שביניהם. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם טסלה חלק א' שתפו: קריאת השכמה 11 במאי 2023 טסלה חלק א' קריאת השכמה 00:00 / 01:04 אסף וארנון בפרק ראשון בסדרת פרקים קצרה שתעסוק במיליארדר אילון מאסק - האיש, האגדה ומה שביניהם. קריאת השכמה 531 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

שבוע לימודים מקוצר הוא שיפור מבורך במערכת החינוך, אבל הדרך לתיקון עוד ארוכה מאוד. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם יום שישי הגיע שתפו: קריאת השכמה 8 באוגוסט 2021 יום שישי הגיע קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 263 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו