שתפו:
19.6.24
כל המחדלים של אסון השבעה באוקטובר נמצאים כבר במחדל השבי של אברה מנגיסטו
גיל אליאס (בן 48, אב לשניים – לינוי-טיגסט ונתנאל) עומד לצידה של משפחת מנגיסטו במאבק לשחרור בנה משבי חמאס זה עשור, מאז שאברה – מתמודד נפש בן 28 – חצה את גדר המערכת לרצועת עזה בשנת 2014, נפל בשבי חמאס ולא שב. אליאס הוא שכן של משפחת מנגיסטו. הקשר האישי הוא רק אחד המניעים להתגייסותו למאבק הכואב והממושך לשחרורו של אברה.
אליאס מספר: "אני גר בשכנות למשפחת מנגיסטו. באותו רחוב, באותה שכונה באשקלון. אימא שלו גדלה איתי באתיופיה, חיינו באותו כפר. זה העניין האישי. בנוסף, יש את העניין הקהילתי - מה קורה כשנער מקהילת ביתא ישראל מגיע לסיטואציה כזאת. פתאום יש השתקה, מוציאים צו איסור פרסום. אם לפני כן גלעד שליט היה הבן של כולם, אברה הוא לא הבן של כולם. התחננו, ביקשנו מראש הממשלה שלפחות יהיה הבן המאומץ שלו, שיעשה פעולות בסיסיות בשביל להחזיר אותו. זה לא קרה, זה מעלה הרבה תהיות".
מה חשבתם שממשלת ישראל יכלה לעשות ולא עשתה למען שחרורו של אברה?
"היו הזדמנויות לאורך השנים. למשל, בהסכם הגז עם מצרים, היה אפשר להכניס להסכם את אברה וזה היה קורה. הדרישות של חמאס לא היו בשמיים לעומת המחדל(המחדל שבגינו אברה נשבה, ש.פ). בתמורה להשבתם של כל ארבעת הנעדרים, הדר גולדין ואורון שאול הי"ד, הישאם א-סייד ואברה מנגיסטו, הם ביקשו 40 או 60 מחבלים, מה שאנחנו קוראים מחבלים. ילדים עד גיל 18, סכינאים שנעצרו אז. בהתחלה הם דרשו גם לשחרר את משוחררי גלעד שליט שנעצרו במבצע שובו אחים. כל ארגוני הזכויות ראו בישראל כמי שהפרה את הסכם השחרור של גלעד שליט, וזה היה חלק מהדרישות של חמאס". הפעיל החברתי יואל מהרשק, שהיה מעורב במשא ומתן לשחרור אברה מנגיסטו, הזכיר את ההצעה החמאסית מ2018 בראיון שנערך בינואר.
"היום אנחנו רואים את כל הערוצים שהיה אפשר להפעיל. מדינת ישראל הכניסה לרצועה מזוודות של דולרים. המדינה הייתה בקשרים עם קטאר ועם מצרים, והיא ידעה בדיוק איפה אברה היה מוחזק, אצל איזו משפחה. היו זמנים שהוא היה מטייל בחצר של אותה משפחה".
מה קורה עם אברה עכשיו?
"עד הכניסה לחאן יונס ידענו שהוא בחיים, במצב בריאותי על הפנים. ב-16 בינואר 2023 חמאס פרסם סרטון שבו רואים אותו בבירור, הוא מדבר. היינו צריכים להגיד שקשה לזהות אותו כדי לא להעלות את המחיר. במהלך המלחמה, המשפחה שהחזיקה בו נהרגה. ככל הידוע לנו, אברה עדיין חי. גם עכשיו לא קיבלנו הודעה שהוא לא בחיים, אבל המצב הנפשי והבריאותי שלו הידרדר מאוד. זה כמו פצע פתוח, שאם לא מטפלים בו הוא מחמיר".
אליאס עלה לישראל מאתיופיה במסע רגלי דרך סודאן, שנמשך עשרה חודשים. הוא יצא מאתיופיה בגיל תשע עם הוריו וחמשת אחיו. שלושה מהאחים נספו במסע, שבמהלכו בני המשפחה נשבו על ידי שודדים ונפדו בתשלום כופר מכספי המשפחה ובסיוע חבריהם לשיירה. "היה לנו חלום להגיע לירוסלם, להיות עם כל האחים שלנו, עם כל עם ישראל. האמנו אמונה משיחית כזאת, שברגע שנגיע לירוסלם נחווה סוג של גן עדן, ניגאל מכל החטאים. ופתאום אנחנו מגיעים. בהתחלה הכול נראה לנו גן עדן וקולטים אותנו יפה. לוקח זמן להבין שבעצם זה לא כמו שחשבנו, ואצלי בעיקר אחרי גיל 15-14 מתחילות כל השאלות".
מה התחושות שלך מול החברה הישראלית בהקשר של המאבק?
"בהתחלה הציגו את הסיפור כבעיה של משפחת מנגיסטו. כל המערכות צופפו שורות כדי להפוך את זה לבעיה של המשפחה, כולל התקשורת ובית המשפט, שהוציא צו איסור פרסום. אחר כך הציגו את אברה כאדם ששבע מהחיים וטוב לו והחליט ללכת לעזה כאילו באין מפריע, ופחות התייחסו למצב הנפשי שלו ולמחדל הצבאי החמור שהיה שם. אנחנו מדברים על בחור שהוא מתמודד נפש, שחוצה לעזה עם כל הגדר וכל המערכת שכולם היו גאים בה. פתאום הוא חוצה את הגדר, כאילו היא לא הייתה. אז לא דיברו על המחדל הצבאי החמור. בשבעה באוקטובר ראינו את זה מהצד השני, כשחצו את הגדר וטבחו בנו.
"בהתחלה אמרו לנו, 'הייתם צריכים לשמור עליו, זו בעיה שלכם'. אנשים לא הבינו את המשמעות. בשביל מה הקמנו צבא? בשביל לשמור על אנשים כמו מנגיסטו, שהוא מתמודד נפש, כמו הילדים של משפחת ביבס, הזקנים והזקנות מהעוטף. כשאברה חצה את הגדר, הצבא לא הצליח להגן עליו והאזרחים לא הצליחו להבין את הבעיה. שנים הסתובבתי עם חולצה 'אברה הוא מבחן האזרחות שלנו' ובמבחן הזה נכשלנו".
מה בולט בעיניך בדמיון בין המקרה של אברה לשבעה באוקטובר?
"גם במקרה של אברה היו תצפיתניות שהתריעו. ב-2017 למדתי באוניברסיטה הפתוחה, לבשתי את החולצה 'אברה עדיין חי'. יום אחד מישהו שישב מאחוריי אמר לי, 'אני לא יכול איתך. הייתי בפילבוקס כשאברה חצה'. סיפר לי שהוא שמע הכול, היה עד לכל המחדל, לברדק שהיה בגבול, להתעלמות מההתראות. בשבעה באוקטובר זה אותם תהליכים, אותם מחדלים.
"הממסד ידע אז ויודע היום שלו יש את כל הזמן שבעולם. במערכות אנשים מתחלפים והחטופים נשארים בשבי. ב-2018, כשגדי אייזנקוט היה רמטכ"ל, הייתה כבר עסקה סגורה לשחרור אברה. משום מה לכל מיני פוליטיקאים זה לא התאים והם ביקשו להגלות את המחבלים שישוחררו לאירופה. איזו מדינה באירופה תהיה מוכנה לקלוט אותם? בסוף נכנס כוכבי ואמר, 'אני רוצה ללמוד את כל הסיפור'. וככה זה התמסמס. ועבר זמן. ואז, ביום בו כוכבי השתחרר והרצי הלוי נכנס לתפקיד, חמאס פרסמו את הסרטון של אברה בשבי, ותוך כדי נכנסנו לשבעה באוקטובר".
מאבק משפחות החטופים מעורר תקווה מחודשת לשחרורו של אברה?
"בשבעה באוקטובר הגעתי למטה החטופים. להיות עם 240 משפחות שהולכות לסבול ולשלם ביוקר, לא רק מזה שהיקירים שלהם שם, אלא גם מהיחס של הפוליטיקאים והעסקנים למיניהם. יעשו להם את מה שהם עשו לנו בעשור של מאבק - האכילו אותנו בדיבורים ובמס שפתיים, עשו לנו מניפולציות רגשיות. אין לתאר, זה גיהינום אחד גדול. ופתאום לראות עוד 240 משפחות שמגיעות לדבר הזה. בהתחלה לא הלכתי עם החולצה של אברה, ורק אחרי שלושה שבועות כן הגעתי עם החולצה, הצטרפתי למטה וקיבלתי את האישור מהאחים של אברה לייצג אותם שם במטה. אני שם מאז.
"בהתחלה, בתוך כל הכאוס והצער, כאילו נוצרה איזו תקווה שאברה והישאם א-סייד יחזרו. כשדיברו על עסקאות בסבב הראשון, שני, שלישי, כשדיברו על זקנים, חולים. הם עדיין לא היו ברשימה, אבל היו המון אנשים שעבדו בשביל שהדבר הזה כן יקרה. לקח זמן, זה קרה אחרי שחזרו קרוב ל-80 חטופים, ואז הוסיפו אותם.
"מבחינת העם והקהל, חל שינוי. פתחתי דוכן, עמדתי עם החולצה של אברה ואנשים חיבקו ואמרו, 'אנחנו ממש מצטערים שלא התייחסנו ולא היינו איתכם ולא הבנו מה עברתם כל התקופה הזו'. הייתה הזדהות, והיה חיבוק והייתה הבנה שבעצם הפקרנו אתכם. אנחנו בעולם קפיטליסטי, כל הזמן אנחנו במרדפים של איך לסיים את היום, את החודש את השנה, יוצא שאנחנו פחות רגישים לדברים כאלה. אחרי שבעה באוקטובר יש לי משפחה ענקית, משפחת החטופים, ומשאלת לב שיחזרו כל החטופים במהרה, מי שחי לשיקום ומי שנפטר לקבורה".
עריכה: מעין גלילי
"הכשל של הגדר הפרוצה בגבול עזה, התעלמות המפקדים מאזהרות התצפיתניות, אי תפקוד של הצבא לאורך הגבול, הפקרת חטופים וציפוף השורות של המערכת נגד בני משפחה. הכול כבר קרה במקרה של אברה מנגיסטו, אבל אף אחד לא הקשיב ואף אחד לא למד"
19 ביוני 2024
פרק מספר:
39
ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה ומנהלת שותפה בתוכנית לימוד משותף של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית