מזה שש שנים, מאז המהפכה בנובמבר 2024, ועליית הממשלה הנוכחית – מדינת ישראל משתנה לטובה. עוד נכונה לנו דרך ארוכה וקשה עד לצדק חברתי מלא, מיגור של העוני והמצוקה החומרית וכלכלה דמוקרטית באמת, אבל מדי יום אנחנו מתקרבים לשם עוד, וכבר היום אפשר לומר שאנו חיים במציאות טובה בהרבה ממה ששרר כאן לפני שש שנים.

איך עשינו זאת? ראשית, על ידי שינוי עמוק של התפישה שלנו לגבי "ערך" – בעבר דווקא מי שהערך של העבודה שלו עבור החברה היה שלילי, הוא זה שזכה לעושר והצלחה. ניצול של עובדים, הונאה של הלקוחות, השמדה והחרבה של משאבי הטבע, זכו לתגמול וליוקרה, בעוד שבעבר אותם אנשים שהעבודה שלהם תורמת ומוסיפה ערך לחברה כולה - מורים, עובדי רווחה, אחיות, נהגי תחבורה ציבורית ועוד - עבדו בשכר מבזה ותנאים משפילים. כך, השתרשה גם תפיסה מעוותת ואלימה בנוגע לתפקידה של המדינה ובנוגע למה הוא "ערך" אמיתי, וכיצד יוצרים אותו. 

החוקה הכלכלית החדשה שפורסמה בחלוף חודשיים מעליית הממשלה, הציבה ערכים חדשים ביסוד המערכת הפוליטית והכלכלית. דברים כמו בריאות, חינוך, רווחה או קורת-גג, שהיו עד אותו רגע מוצרים או הון שניתן לסחור בו, הפכו לזכויות אנושיות בסיסיות, שחייבו את כולנו לחשוב מחוץ למסגרת הצרה שאפשרה לנו התפישה הקודמת, ולמצוא פתרונות אמיתיים ומקיפים, לטובת כלל הציבור. הציבור, באמצעות הממשלה לקח בעלות מחודשת על המשאבים של המדינה, ששירתו עד אותו רגע בעיקר קומץ של עשירים מופלגים, והקצה אותם מחדש בצורה שאפשרה לכל האנשים במדינה לחיות בכבוד.

חוקי העבודה החדשים, שחררו אנשים מהניצול והדיכוי שהם חוו כעובדים. באמצעות התארגנויות עובדים דמוקרטיות, שלקחו בעלות על מקומות העבודה עצמם, על ההון שהם ניהלו ועל הרווח והערך שהם יצרו, הצלחנו לא רק לחלק באופן צודק יותר את אותו הערך, אלא גם לשנות באופן יסודי את התפישה של העבודה עצמה.

רשת הביטחון החברתית שנפרשה, כזו שלא נתנה לאנשים להתדרדר לעוני ומצוקה, אפשרה לכולנו להפסיק לחיות על מנת לעבוד – לסחוט את עצמנו פיסית, נפשית ומנטלית רק כדי להגדיל את שורת הרווח עבור המעסיק, ולהתחיל לעבוד כדי לחיות. עם שכר צודק יותר, וחיי פנאי חדשים שזכו להם, הרווחה הציבורית גדלה, והביאה גם לשגשוג וצמיחה של יוזמות חדשות, שהיטיבו עם החברה כולה.

האחריות המחודשת שלקחה המדינה על המערכת הפיננסית והבנקאית, הצמיחה מערכת של הון שעובד בשבילנו, ולא אנחנו בשבילו. היום, הבנקאות וקרנות ההון הגדולות נמצאות בבעלות הציבור הרחב, ומוחזקות על ידי הממשלה, איגודי העובדים וקואפרטיבים שיתופיים, שפורשים תשתית כספית של השקעות וכספים שהוקצו למטרות מועילות, במקום לספקולציות ורדיפת בצע. המהפכה הפיננסית לא רק שחררה אותנו מהפחד התמידי לקריסות מערכתיות ולאבדן של כל רכושנו בגלל הימורים פרועים של יחידים, היא גם יצרה מערכת דמוקרטית שהקצתה משאבים חסרי תקדים למטרות מועילות ובתוכן גם מחקר מדעי וטכנולוגי ויצירה תרבותית שעד אז נחנקו בהיעדר תקציב.

אבל חשוב מכל אלו, הוא שבשנים האחרונות אנו מוכיחים את הכוח והערך הגלום בדמוקרטיזציה אמיתית של הכלכלה. לא עוד חיינו ועתידנו מעוצבים על ידי קבוצה סגורה של בעלי הון, ומומחים או מקצוענים שעובדים עבורם, אלא הם פתוחים לדיון דמוקרטי וציבורי רחב. הבנייה וההעצמה של מוסדות וגופים דמוקרטיים שמקבלים החלטות כלכליות, פיננסיות, תכנוניות וכמובן ערכיות ועקרוניות, היא המהפכה הכלכלית האמיתית. הציבור הישראלי כולו, מבין היום שהכוח לעצב את גורלו נמצא בידיו, ויש לו לא רק את הזכות, אלא גם את הכלים לדמיין ולחלום על הטוב שבעולמות, ואז להתארגן ולהיאבק כדי לבנות אותו.

ארנון פלג דמיין את ישראל 2030 במסגרת פרויקט "תמונת ניצחון". עריכה: יעל דרייר-שילה.