עד לפני כ-4 שנים מצבה של מערכת הבריאות היה בכי רע. אישה שהגיעה לטיפול בבית חולים התקבלה לטיפול על-ידי אחות מותשת ועייפה, שצריכה להתרוצץ בין מטופל למטופל ולחשוש מביצוע טעויות קטלניות בגלל מחסור בכח-אדם; בפריפריה, תורים לבדיקות הדמיה ולרפואה מקצועית התארכו עד כדי חודשים; מטופלות ביישובים ערביים רבים התמודדו עם תורים ארוכים לרופא המשפחה כי מספר המטופלים לכל רופא גבוה בהרבה מאשר ביישובים יהודים. זו לא מערכת הבריאות שמגיעה לנו. 

אבל, עם השבעת הממשלה החדשה, לפני כ-4 שנים, התחלנו לראות שינוי לטובה: תורים לפעולות פולשניות ולרפואה יועצת התקצרו משמעותית; נוספו תקנים רבים לאחיות, רופאות, וכח-עזר לבתי חולים ומרפאות; וצומצמו באופן ניכר הפערים בין יהודים וערבים ובין מרכז לפריפריה. כיצד זה קרה?

ראשית, הממשלה הפעילה תוכנית לאומית לצמצום אי השוויון במדינה. צמצום אי-שוויון בבריאות נעשה תוך התבססות על חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הקובע שהוא "מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית". התכנית שאפה לצמצם פערים במדדי בריאות - תוחלת חיים, תמותת תינוקות, תחלואה - בין יהודים וערבים, מרכז ופריפריה, עשירים ועניים. 

על מנת להשיג שוויון בנגישות לשירותי בריאות, הממשלה ביטלה את ההשתתפות העצמית על תרופות מרשם. כמו כן, הממשלה החליטה על הפרדה מוחלטת בין מערכת הבריאות הציבורית והפרטית תוך חיזוק המערכת הציבורית. מתוך הבנה שהמערכת הפרטית, שהיא גורם לאי-שוויון, מקבלת אנשי רפואה וסיעוד מבלי להשקיע דבר בהכשרתם, ויותר גרוע – בוחרת את המקרים והתחומים הכי רווחיים ומשאירה את האחרים למערכת הציבורית, נחקקו מספר חוקים להסדיר את היחסים בין המערכות. ראשית, נאסר על בתי חולים ציבוריים לשווק שרותים פרטיים. שנית, נאסר על קופות החולים לשווק ביטוחים פרטיים ("משלימים") ולהחזיק בתי חולים למטרות רווח. שלישית, כמו ששופט אינו יכול לעבוד כעורך דין פרטי, נאסר על רופאים העובדים במערכת הציבורית לעבוד במערכת הפרטית במקביל.

מעבר לתכנית להגברת השוויון, הממשלה גם הפעילה תוכנית רב-שנתית להגדלת כוח האדם במקצועות הרפואה. תוכנית זו כוללת הרחבה מסיבית של מודל ה"פול-טיימר" שבו רופאה עובדת רק במערכת הציבורית; עלייה ניכרת בשכרם ושיפור מעמדם של עובדי מקצועות הסיעוד וכוח העזר הרפואי, ושל בעלי המקצועות הפרא-רפואיים; הרחבת סמכויות עובדי הסיעוד; והרחבה משמעותית של מספר הסטודנטים לרפואה על ידי הקמת בית ספר לרפואה המבוסס על רפואה בקהילה. תכנית זו אפשרה קיצור תורנויות המתמחות והקטנת מספר החולים לכל אחות, דבר ששיפר משמעותית את תנאי העבודה שלהן, מונע את שחיקתן, ואיפשר למטופלים גישה לטיפול איכותי.

שלישית, הממשלה שינתה מהיסוד את היחס כלפי ייצור של תרופות. עד לפני כמה שנים, חברות התרופות השתמשו בפטנטים לקבוע מחירים אדירים על תרופותיהן וכן השקיעו רק בתרופות למחלות "רווחיות" עבורן. הממשלה החדשה הצטרפה ליוזמה בינלאומית לפיתוח וייצור תרופות חדשות על בסיס קוד פתוח ולאפשר ייצור תרופות במימון ציבורי ללא פטנט. לשם כך, הממשלה אימצה גישה של בעלות ציבורית משותפת לניהול בנק הנתונים הרפואיים של הציבור. בנק זה הוא ציבורי במלוא מובן המילה: המידע שייך לציבור כי הוא כולל נתונים של הציבור והוא מומן והופק על ידי מוסדות בריאות ציבוריים. לכן, פיתוח תרופות על בסיס מאגרי הנתונים הללו ייעשו על-ידי חברות תרופות פרטיות תוך תשלום על השימוש במאגרים, או על-ידי מיזם ציבורי לפיתוח תרופות שישותף על בסיס קוד פתוח עם הקהילה המדעית במדינות אחרות, שישתפו אותנו במחקרים שלהם.

הצעדים הללו העלו אותנו לדרך של תיקון מערכת הבריאות: בזכות הוספת אחיות, רופאות וכח עזר, הצוותים הרפואיים יכולים לספק טיפול מקצועי יותר ובתנאי עבודה ראויים; חיזוק מערכת הבריאות הציבורית הגביר את השוויון בנגישות לשירותים רפואיים, וחייהם של אזרחים ערבים, עניים ואלה שחיים בפריפריה כבר לא שווים פחות משל היתר. עם הממשלה החדשה, יצאנו לדרך של יצירת מערכת בריאות שדואגת לכולנו. 

דני פילק דמיין את ישראל 2030 במסגרת פרויקט "תמונת ניצחון".

עריכה: תום אלפיה