פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 189- (Teaser) סינגפור سنغافورة שתפו: 26 בפברואר 2021 189- (Teaser) סינגפור سنغافورة קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 189 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד שוטרים הם לפעמים למנויים בלבד איזה חוק הייתם מפרים באופן אסטרגי? למנויים בלבד אין יאוש בעולם כלל? למנויים בלבד שובו של הג'פרי אפשטיין לא התאבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

يتناول هذا البودكاست قصص الشارع الفلسطيني في اسرائيل كما لم تسمعوها من قبل. عن الألم الأمل، الحب والنضال. بودكاست ليلكي קריאת השכמה פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. ניהול וסכסוך סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. תולדות המיניות הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. סגולה פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. بودكاست ليلكي يتناول هذا البودكاست قصص الشارع الفلسطيني في اسرائيل كما لم تسمعوها من قبل. عن الألم الأمل، الحب والنضال. הערוצים שלנו בעברית

איתמר אבנרי איתמר אבנרי הוא חבר המזכירות של תנועת עומדים ביחד. ארנון פלג ארנון פלג הוא חבר מערכת הפודקאסט "קריאת השכמה" מבית רוזה מדיה. דני גיגי Dani Gigi דני גיגי הוא מנכ"ל פורום הדיור הציבורי, ארגון-גג של קבוצות אזרחיות הפועלות לשיקום הדיור הציבורי ככלי מרכזי בצמצום העוני הרב-דורי. דני פילק Dani Filc פרופסור דני פילק הוא רופא ומרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וחבר מזכירות תנועת "עומדים ביחד". יאלי השש Yali Hashash ד"ר יאלי השש היא היסטוריונית ופעילה פמיניסטית, וראש התוכנית ללימודי מגדר וקרימינולוגיה במכללת אור יהודה יואב הראבן Yoav Hareven יואב הראבן חי, עובד, לומד ופעיל בירושלים. חבר הנהגת תנועת עומדים ביחד יעל וולפנזון יעל וולפנזון היא ראשת ענף רווחה וחינוך ורווחה בארגון "כוח לעובדים". מאיר שבתי Meir Shabtai מאיר שבתי הוא חסיד ברסלב, חבר בבני אברהם, חבר בעומדים ביחד בירושלים, מתנדב בנוכחות מגינה בבקעת הירדן דרך מסתכלים לכיבוש בעינים, גֵר בירושלים מאירה הנסון מאירה הנסון היא פעילה במעגל האקלים של תנועת עומדים ביחד וביוזמת גרין ניו דיל לישראל מייסם ג'לג'ולי Maisam Jaljuli מייסם ג'לג'ולי היא יו"רית שותפה של עמותת סיכוי-אופוק ויו"רית נעמ"ת במרחב המשולש הדרומי. מיכל מאירס מיכל מאירס היא עובדת סוציאלית וחברת איגוד העובדים הסוציאליים. מערכת מגזין רוזה מגזין רוזה הוא במה לתוכן סוציאליסטי ועממי, ומארח קולות לניתוח המציאות ושינוייה הכותבים שלנו

يتناول هذا البودكاست قصص الشارع الفلسطيني في اسرائيل كما لم تسمعوها من قبل. عن الألم الأمل، الحب والنضال. بودكاست ليلكي

המאבק לשיפור תנאי ההעסקה של נהגי התחבורה הציבורית בעיצומו, והאפשרות של שביתה מזכירה לכולנו למה זה האינטרס של כולנו. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם כל הכח לנהגים שתפו: קריאת השכמה 20 בפברואר 2022 כל הכח לנהגים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 369 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד שוטרים הם לפעמים למנויים בלבד איזה חוק הייתם מפרים באופן אסטרגי? למנויים בלבד אין יאוש בעולם כלל? למנויים בלבד שובו של הג'פרי אפשטיין לא התאבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ד"ר שולה מולא היא אשת חינוך ואקטיביסטית, מייסדת שותפה ופעילה ב"אמהות על המשמר" - התארגנות אמהות למאבק באלימות משטרתית כלפי בני נוער וצעירים אתיופים שולה מולא ד"ר שולה מולא היא אשת חינוך ואקטיביסטית, מייסדת שותפה ופעילה ב"אמהות על המשמר" - התארגנות אמהות למאבק באלימות משטרתית כלפי בני נוער וצעירים אתיופים פרק: 14 | 19.6.23 | לצאת מהבור שלך ד"ר שולה מולא וד"ר שני פייס מתארות איך מפגש אנושי הוא חלק קריטי בשינוי המציאות בישראל

שלושה דיירים נפטרו במעון לאנשים עם מוגבלויות, כתוצאה מהזנחה קיצונית. אם ההפרטה הורגת, למה אנחנו ממשיכים לשלם לחברות שמפעילות את המעונות? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם משרד הרווחים שתפו: קריאת השכמה 17 במאי 2022 משרד הרווחים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 קובי גדעון ! קריאת השכמה 405 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד שוטרים הם לפעמים למנויים בלבד איזה חוק הייתם מפרים באופן אסטרגי? למנויים בלבד אין יאוש בעולם כלל? למנויים בלבד שובו של הג'פרי אפשטיין לא התאבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

השמאל נטש את ארגוני העובדים, ולאורך שנים דחף אותם לזרועות הימין. ובכל זאת, שתיקתם מול ממשלת האסון היא הרסנית, ולבסוף תפגע בהם פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם ארגוני העובדים ויתרו על החברה בישראל השמאל נטש את ארגוני העובדים, ולאורך שנים דחף אותם לזרועות הימין. ובכל זאת, שתיקתם מול ממשלת האסון היא הרסנית, ולבסוף תפגע בהם שתפו: אסף בונדי 19 באוגוסט 2025 ארגוני העובדים ויתרו על החברה בישראל אסף בונדי 00:00 / 01:04 ביום ראשון האחרון (17.8), נערכה ברחבי הארץ שביתת מחאה למען סיום המלחמה בעזה והחזרת החטופים. ארגוני העובדים בישראל לא היו ברחובות ולא הובילו את השביתה, והיעדרותם ממנה זכתה לביקורת קשה מצד מתנגדי הממשלה והשמאל. בראשית ימיה של ההפיכה המשטרית והעימות על יסודות הדמוקרטיה הליברלית בישראל, כתבתי בגנותם של אלו המבקרים את ארגוני העובדים על חוסר מעורבותם במאבק נגד הממשלה. מאז עברו מים רבים בירקון, והימים ההם נראים רחוקים כמו עידן המלחמה הקרה, בו התווכחנו אם העבודה תנצח את ההון או להיפך. ההפיכה המשטרית אמנם עדיין איתנו, אך היא הפכה היום באופן מובהק לרכיב אחד מיני רבים, בתוך מה שנראה כהקרסה מכוונת של החברה הישראלית. למעשה, בחסות טבח השבעה באוקטובר ופשעי המלחמה הבלתי נגמרים בעזה, ממשלת ישראל ה-37 הפכה לגורם חסר מעצורים. היא הופכת את ישראל למדינה מצורעת, ומצרעת עימה את החברה כולה, ששותפה – בעל כורחה או בהתלהבות מזעזעת – באותם פשעים. אל מול זה, ההתנגדות למדיניות הממשלה מעולם לא הייתה רפה יותר. מפלגות האופוזיציה מציגות אלטרנטיבות כחושות ועמומות, ללא קריאה ברורה לפעולות ממשיות של אזרחים – דוגמת סירוב קולקטיבי לשירות במלחמה הפושעת או התארגנות לשביתה כללית עד הפלת הממשלה. גם התנועה החברתית שמובילות משפחות החטופים, נאבקת נגד הניסיון לבצע פוליטיזציה של המאבק לעצירת המלחמה והשבתם שבמהותו הוא בלתי נפרד מהמאבק להפלת הממשלה. היכן ארגוני העובדים? כשצופים בחברה הישראלית ובמערכת הפוליטית כולה, ניתן לדמיין אופוזיציה אפקטיבית יותר בארגוני העובדים; מטרתם המרכזית היא השמירה על וההרחבה של הדמוקרטיה, באמצעות העצמת העובדים והעובדות ומאבק על חלוקת הכוח וההון בחברה. אולם אלו כמו נדמו לגמרי, שותקים ברובם אל מול הרס העם הפלסטיני וההרס של ישראל יחד אתו. שתיקתם אינה צריכה להפתיע אותנו. היא תוצר התהליך של פירוק ארגוני העובדים מכוחם, שהחל הרבה לפני המשבר הנוכחי, עם המהפכה הנאו-ליברלית שפשטה על ישראל מאז שנות השמונים, והובילה להפרטות נרחבות, פירוק מנגנוני מדינת הרווחה, וצמצום דרמטי של כוחם של ארגוני העובדים. תהליך זה לא היה תוצר של כוחות שוק בלבד, אלא של מדיניות מכוונת, אשר באופן אירוני יושמה על ידי הימין הקיצוני שבשלטון וגם על ידי אלו שהיום נמצאים באופוזיציה אליו. בכל הנוגע לארגוני העובדים, נראה שאין בישראל קואליציה ואופוזיציה, כמעט כל המפלגות הפוליטיות לוקחות חלק בפירוק כוחם ועצמאותם מזה ארבעה עשורים. על אף התנגדויות מסוימות, יכולת הפעולה הפוליטית של ארגוני העובדים מעבר למאבק על תנאי עבודה בסיסיים סורסה במידה ניכרת. אמנם, בשנים האחרונות חלה התקדמות מסוימת. ארגונים כמו "כוח לעובדים", שהוקם ב-2007 על ידי פעילים חברתיים שחתרו לשנות את מציאות ההתארגנות, והביאו לגל חדש של התארגנויות עובדים. גם ארגוני העובדים המסורתיים – בראשם ההסתדרות הכללית והסתדרות לאומית – הפכו לתנועות התארגנות שהצליחו לייצר שינוי בשוק העבודה בישראל. אולם למרות הפוטנציאל הקיים, ארגוני העובדים נכשלו בניצול הרגע הפוליטי הנוכחי בצורה מובהקת ומדהימה. הפוטנציאל והמגבלות תחת הממשלה הנוכחית ההסתדרות הכריזה על שתי שביתות כלליות: במרץ 2023, בתגובה לפיטורי שר הבטחון גלנט וההפיכה המשטרית, ובספטמבר 2024 בעקבות רצח שישה חטופים בעזה. השביתות הללו הן דוגמה מושלמת לפוטנציאל הכוח הטמון בעבודה המאורגנת, אך גם למגבלותיה החמורות. עצירת חלקים נרחבים מהכלכלה הישראלית הראתה את כוחה של העבודה המאורגנת לזעזע את המערכת; אולם השביתה בוטלה תוך שעות ספורות לאחר צו של בית הדין לעבודה. יתרה מזאת, התגובה הימנית לשביתה, שכללה האשמות כי ההסתדרות מייצגת את האינטרסים של חמאס, הראתה כמה חזקים הכוחות שפועלים לדכא את ארגוני העובדים ואת עצמאותם מול הממשלה. למעשה, שתי השביתות כשלו – כמהלך הזדהות וכן כתקווה לשינוי של המציאות – בעיקר בגלל שחלקים גדולים בתוך ארגוני העובדים,ובעיקר בתוך ההסתדרות, התנגדו לקיומן. חלקים אלו בארגוני העובדים התחברו לאורך העשורים האחרונים לימין הישראלי, על רקע הסיוע שהבטיח ואף העניק להם במאבק למען תנאי ההעסקה של ציבורי חבריהם, בתעשייה האווירית ובחברות ממשלתיות ופרטיות אחרות. התחברות זו התבטאה באופן מעשי במִפקד עובדים לשורות הליכוד, במטרה מוצהרת להשפיע על רשימת הליכוד ועל מדיניותה כלפי העבודה המאורגנת. שיתוף הפעולה הזה הניב הישגים כלכליים ניכרים, עבור ועדי עובדים גדולים אך גם עבור ארגון העובדים הגדול במסגרתו פעלו. אולם עם ההישגים הללו בא מחיר כבד: נאמנות לממשלות שקידמו במקביל את המשך הכיבוש, הפרטת נכסים ציבוריים, והעמקת ההדרה החברתית של קבוצות שוליות, תוך מתן לגיטימציה למדיניות אנטי-דמוקרטית שסותרת את האינטרסים ההיסטוריים של תנועת העבודה. על כן אין להתפלא על הלגיטימציה הנמוכה בשורות ארגוני העובדים לשבות נגד ממשלת הימין – בימי ההפיכה המשטרית כמו גם בימים אלה. על כן, הבחירה הזו של ארגוני העובדים אינה ״טעות״ או ״נפילה״ של ארגוני העובדים, כפי שמציעים מספר כותבים ופעילים, כמו גיא מונדלק ש רואיין ב"כלכליסט", ועמית גורביץ' ש כתב ב"שיחה מקומית". למעשה מדובר בתוצר מכוון של המתקפות המתנהלות נגדם לאורך העשורים האחרונים – מתקפות נגד היכולת של ארגוני העובדים לשמור על זכויות חבריהם, נגד כוונתם לקדם את האינטרסים של מעמד העובדים כולו ואף נגד מעורבותם במאבק למען הרחבת מדינת הרווחה. השמאל נטש את ארגוני העובדים חשוב להבין שתמיכת איגודי העובדים בליכוד נבעה מהיעדר חלופה אמיתית באופוזיציה: האופוזיציה הליברלית, שמובילה היום את המחאה נגד הממשלה, היא דווקא זו שהובילה את המתקפה הקשה ביותר על ארגוני העובדים בהיסטוריה הישראלית. מפלגות כמו יש עתיד או ישראל ביתנו, ואפילו חלקים ממפלגת העבודה, אימצו את המהפכה הניאו-ליברלית בכל עוזה – קידמו הפרטות, חתכו בזכויות עובדים, ופעלו בעקביות לצמצום כוחם של ארגוני העובדים. גם כיום, כשהאופוזיציה דורשת מארגוני העובדים להצטרף למאבק נגד הממשלה, היא ממשיכה להתנגד לכל רפורמה חברתית-כלכלית מהותית, ואינה מציעה אלטרנטיבה אמיתית למדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית. בהקשר זה, הברית עם הליכוד, למרות מחירה הכבד, נתפסת על ידי איגודי העובדים כאסטרטגיית ההישרדות היחידה הזמינה להם, במציאות פוליטית שבה השמאל נטש אותם והליברלים תוקפים אותם. מצב זה הוא שהביא את ארגוני העובדים לשתף פעולה לא אחת עם מפלגות ימין קיצוני ובהתאם גם עם הממשלה הנוכחית, ממשלת הביזה והאסון. התופעה של שיתוף פעולה בין ארגוני עובדים לימין הקיצוני איננה ייחודית לישראל – בארצות שונות ניתן לראות כיצד עובדים עוברים לתמוך במפלגות ימין פופוליסטיות. תהליך זה מתרחש על רקע הניאו-ליברליזציה ופירוק מנגנוני מדינת הרווחה, ומוביל את ארגוני העובדים לתמוך בכוחות אנטי-דמוקרטיים שמבטיחים לקדם את האינטרסים של ציבור העובדים. בישראל, יש לתהליך הזה מחירים נוספים. השביתה כצורך קיומי את פשעי המלחמה המתרחשים בעזה צריך להבין כהמשך ישיר של ההפיכה המשטרית, ובהתאם - כביטוי לניסיונות הנואלים של הממשלה ה-37 של ישראל להנציח את שלטונה, על ידי ריצוי חלקיה השונים. אולם, פעולות הממשלה בעזה מרחיקות לכת הרבה מעבר לחיסול הדמוקרטיה הליברלית, שעמד בלב ההפיכה המשטרית. לטענת רבים הפשעים בעזה עומדים בהגדרה המקובלת לרצח עם, והשלכותיהם מסיביות בישראל ומחוצה לה. לכן, כבר לא מדובר על המאבק נגד שבירת המוסדות של הדמוקרטיה הליברלית, אלא על מאבק למען הסיכוי שיום אחד תהיה בישראל חברה דמוקרטית שפויה. במאבק כזה, השביתה היא כלי יסודי, ראשון במעלה ועליון בפוטנציאל הכוח שלו. ההיסטוריה מלמדת שזכות השביתה היא תוצר מאבקיהם של ארגוני העובדים, שניצחו בעזרתה מאבקים פוליטיים חשובים לאורך ההיסטוריה. במערב אירופה של ראשית המאה העשרים היו ארגוני העובדים אלה שנאבקו לשמירה על הדמוקרטיה ולהרחבתה; בצפון אפריקה של ראשית המאה העשרים ואחת ארגוני העובדים הובילו את המאבק להרחבתה של הדמוקרטיה, ובמקרה של תוניס אף זכו על כך בנובל לשלום. ארגוני עובדים אינם רק כלי לשיפור תנאי עבודה, ולאורך 150 השנים האחרונות הם מהווים נשא מרכזי של הדמוקרטי, ייחודי בחשיבותו ובכוחו. באמצעותם הורחבה זכות הבחירה וההשתתפות בעיצוב הסדר החברתי, הכלכלי והפוליטי במדינות רבות ברחבי העולם. אמנם, מזה עשרות שנים ארגוני העובדים בישראל נסוגו מתפקיד זה בפוליטיקה הישראלית. אולם אל מול הידרדרות הפרויקט הלאומי הציוני לכיוון פשיסטי, ארגוני העובדים צריכים לשקול מחדש את מקומם בהיסטוריה המקומית. למרות זאת, ביום ראשון ארגוני העובדים בישראל לא היו ברחובות ולא הובילו את השביתה. מתוך הקשר שלהם עם מפלגות הימין המובילות את פשעי המלחמה בעזה ובגדה המערבית, ואת ההתקפות המתמשכות נגד הדמוקרטיה הישראלית, נראה שארגונים אלו עשו בחירה להימנע מעורבות פוליטית שכזו. למעשה מדובר בבחירה ותיקה וחמורה יותר – בחירה מודעת שנעשתה שוב ושוב לאורך שלוש השנים האחרונות, להימנע מפוליטיזציה של המאבקים החברתיים השונים ומחיבור שלהם לבסיס מעמדי ברור, קוהרנטי. יש להדגיש: הבחירה להימנע מפוליטיזציה היא עצמה פוליטית במהותה, ודאי כאשר אנחנו דנים בעולמם של ארגוני עובדים, שאי-שוויון ויחסי כוח הם הסיבה לקיומם. בהתאם, ההפרדה המלאכותית בין המאבק הכלכלי והמאבק הפוליטי, שהפכה ללחם חוקם של ארגוני עובדים רבים (גם אם לא כולם) היא שורש הבעיה. בתנאים הנוכחיים, כאשר הממשלה מקדמת במקביל פירוק מערכת המשפט, הרס מדינת הרווחה, והמשך הכיבוש והמלחמה, אי אפשר להפריד בין המאבק על תנאי עבודה טובים יותר לבין המאבק על דמוקרטיה. הניסיון לבצע הפרדה כזו מוביל להחלשה הדדית של שני המאבקים. דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בתגובה המוגבלת של ההסתדרות למדיניות הכלכלית של הממשלה הנוכחית. נכון, כשנה וחצי לא חוסך יו״ר ההסתדרות את ביקורתו מהממשלה וראשה, ואף קורא השכם והערב להקדמת הבחירות. עם זאת, למרות שהמלחמה בעזה והחרפת הסכסוך האזורי מובילים לירידה חדה ברמת החיים ולהחמרת המצב הכלכלי של שכבות רחבות, ההסתדרות נמנעת מביקורת עקרונית על המדיניות הכוללת, ואף סייעה לממשלה לשמר את קיומה באמצעות ויתורים מפליגים על שכר העובדים שאיפשרו את העברת התקציב. יו״ר ההסתדרות, כמו גם מנהיגי עובדים רבים אחרים, יכלו לעשות אחרת. הם יכלו לפעול בהתאם לחוות דעת רבות שחוברו לאורך השנים האחרונות, ואף הגיעו אליהם, באופן ישיר או עקיף, ולנסח בגלוי ובאופן יסודי ומעמיק את האופן בו פוגעת ממשלה זו בציבור העובדים. הם יכלו להצביע באופן ברור על האופן בו הרס הדמוקרטיה שומט את הקרקע מתחת לארגוני העובדים ולקיומם. הם גם יכלו להסביר לציבור העובדים – באופן הדרגתי, רציני ומעמיק – את ההשלכות של ערימת הפשעים שמתבצעת בעזה על כל הנ״ל. מהלכים אלו, מורכבים ככל שיהיו, היו יכולים לבנות את היכולת להיאבק למען החברה הישראלית ונגד פירוקה השיטתי והמואץ. המאבק הכפול בהתאם לניתוח שהצעתי לעיל, זהו אכן מהלך מורכב וארוך. בעיקר, זהו מהלך שייתקל בהתנגדות כוחנית וחסרת פשרות, שתעמיד בסיכון גדול את בסיס הכוח הפרגמטי שבנו ראשי ההסתדרות, לאורך השנים האחרונות, כמו גם זה שבנו ארגוני עובדים אחרים. החשש מהמלחמה על יסודות החברה הוא ברור וגדול והסיכוי שיגבה מחירים גבוה. אולם להבנתי, החברה הישראלית וכן הערכים האוניברסליים שעומדים בבסיסה של כל חברה שפויה, דוגמת הומניזם, חופש ושוויון, שווים את הסיכון. לכן, ולאור העובדה שהזמן – של החטופים, של תושבי עזה ושל כל מי שרוצה לחיות כמו בנאדם בין הירדן לים – באמת אוזל, צריך לקחת את הסיכון בחכמה, אך בעיקר במהירות. ברור שהקריאה לשבות – מחר, מחרתיים ובכל יום עד נפילתה של ממשלת הדמים של נתניהו – היא מהקריאות הציבוריות הראויות ביותר, ואולי מהיחידות שנותרו במאבק על החברה הישראלית. לצד זאת חשוב לזכור שלא תיתכן שביתה אפקטיבית בלי ארגוני העובדים, ובהתאם היא לא תיתכן בלי מאבק על כוחם ועצמאותם. יש לנהל מאבק כפול: מחד, מאבק מידי על הפלת הממשלה וסיום המלחמה, ומאידך, מאבק ארוך טווח על שחזור כוחם של ארגוני העובדים ויכולתם לפעול פוליטית. זה כולל מאבק על הרחבת זכות השביתה, הגנה על זכות ההתארגנות, ועיצוב חלופה חברתית-כלכלית לניאו-ליברליזם השולט. התנועה לשחזור כוחה של העבודה המאורגנת איננה רק עניינם של העובדים; היא חיונית לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית,כיוון שבלי כוח של עובדים מאורגנים, החברה הישראלית תמשיך להיסחף לכיוון סמכותני. השאלה היא האם איגודי העובדים והציבור השמאלי והליברלי בישראל כאחד, יבינו את משמעות הדבר וינצלו את הרגע לפעולה משולבת ומעמיקה, או שיוסיפו להביט מהצד כשהיסודות של חברה דמוקרטית ממשיכים להתפרק סביבם. הזמן לפעולה אוזל, והמחיר של אדישות נוספת עלול להיות בלתי הפיך. אסף בונדי הוא סוציולוג. חוקר יחסי עבודה וכלכלה פוליטית. ספרו האחרון, ״הלקסיקון של הברוטליות״ (2025. עם אדם רז), פורסם בהוצאת פרדס. עריכה: מעין גלילי אסף בונדי 105 פרק מספר אסף בונדי הוא סוציולוג. חוקר יחסי עבודה וכלכלה פוליטית. ספרו האחרון, ״הלקסיקון של הברוטליות״ (2025. עם אדם רז), פורסם בהוצאת פרדס. למנויים בלבד "מי הילדים האלה? מאיפה הם?" למנויים בלבד הזמן מתמוסס לנו בין הידיים למנויים בלבד "יש לשמאלנים הפרעה נפשית ועודף כסף" למנויים בלבד שוכרים, הרימו את הראש הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

כך הממשלה מביאה לשיא את התהליך הארוך של נישול הבדואים מאדמותיהם. כתבה ראשונה בסדרה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מורה נבוכים לעקירת הכפרים הבלתי מוכרים בנגב כך הממשלה מביאה לשיא את התהליך הארוך של נישול הבדואים מאדמותיהם. כתבה ראשונה בסדרה שתפו: מערכת מגזין רוזה 31 בדצמבר 2024 מורה נבוכים לעקירת הכפרים הבלתי מוכרים בנגב מערכת מגזין רוזה 00:00 / 01:04 החלפת האוכלוסיות בעיצומה. בזמן שתשומת הלב הציבורית נשואה לתוכניות לחידוש ההתנחלות בצפונה של רצועת עזה המוחרבת, נישול תושבי הנגב הבדואים והחלפתם במתיישבים יהודים מתקדם בקצב מהיר. לפני כחודש וחצי, ב-14 בנובמבר 2024, בא לקיצו המאבק המפורסם של הכפר אום אל-חיראן. תושביו, בני שבט אבו אל-קיעאן, נאלצו להרוס בעצמם את בתיהם לאחר שבית המשפט פסק שהם פולשים בביתם. על חורבות הכפר יוקם היישוב היהודי דרור (לשעבר חירן). לאחר שארבעה כפרים כבר נהרסו ופונו בחודשים האחרונים, עוד עשרה צפויים להיהרס. כ-10,000 אזרחים בדואים ייאלצו להרוס את בתיהם ולהתפנות. במקומם יוקמו במרחב 23 יישובים יהודים, 14 מהם ייבנו ממש על אדמות היישובים הבדואים המפונים. בנגב חיים כ-300,000 בדואים, מתוכם כ-100,000 מתגוררים ביישובים לא מוכרים. "כפר לא מוכר" הוא יישוב שהמדינה לא הכירה בו בהליכי התכנון המקובלים. ב-1965, כשעבר חוק התכנון והבנייה, הוא הוחל רטרואקטיבית על כל היישובים בישראל, מלבד הכפרים הבדואים. המשמעות של כפר בלתי מוכר היא שכל בנייה בו אינה חוקית, ואין בו כל שירות ציבורי מטעם המדינה, כולל מים, חשמל, תשתיות תחבורה ומוסדות חינוך. שטחם של הכפרים הלא מוכרים מהווה כ-2.7% משטח הנגב (כ-350,000 דונם). שטח תביעות הבעלות במחלוקת מהווה כ-4.9% משטח הנגב (כ-640,000 דונם). בלב המחלוקת בין הבדואים למדינה נמצאת שאלת הבעלות על הקרקע. טענתם של הבדואים כי הם בעלי הקרקע נתמכת על ידי מחקר נרחב. פרופ' אורן יפתחאל, מרצה לגאוגרפיה ותכנון עירוני באוניברסיטת בן-גוריון, מצביע על מסמכים מסוגים שונים שתומכים בתביעת הבעלות של הבדואים, כולל מפת המפקד העות'מאני של 1856, שמציגה כמאה חוות בדואיות חקלאיות, שביססו את חייהם על כלכלה כפולה – נוודות לצורכי רעיית צאן סביב יישובי קבע בהם קיימו חקלאות קבועה. בנוסף לכך, יפתחאל מצא בארכיונים עשרות מסמכים מתחילת המאה ה-20 המעידים על חקלאות קבע במגוון נקודות בנגב ורישום בעלות בדואית על קרקעות על ידי ארגונים ציוניים. בין אלו אפשר למצוא תיעוד של החברה להכשרת היישוב של בעלות שבט אל-עוקבי על 26,000 דונם, שכוללים גם את הכפר אל-עראקיב, שפונה בהחלטת בית המשפט העליון ב-2015. יתרה מכך, התנועה הציונית קנתה מהבדואים יותר מ-100,000 דונם בנגב הצפוני, ששימשו להקמת הקיבוצים חצרים, גבולות, רביבים ומשמר הנגב, עסקה שמעידה על הכרה על בעלות בדואית על השטח. לנוכח כל אלה, איך המדינה מצדיקה את טענתה שהבדואים אינם בעלי הקרקעות בכפרים שבהם הם חיים? בשנת 1984 בית המשפט העליון דן בשאלת הבעלות במסגרת פסק הדין בעניין אל-הואשלה . בית המשפט דחה את תביעת הבעלות של הבדואים להכיר בבעלותם בכמה חלקות ולרשום את האדמות על שמם. המדינה טענה שמדובר באדמות "מוואת", כלומר קרקעות שלא היו מעובדות בזמן המפקד העות'מאני של 1858. לדבריו של יפתחאל "זה נבנה בצורה די דומה לרוב המשטרים הקולוניאליסטיים. הם קובעים תאריך מסוים של רישום הקרקע התקין. מי קובע את התאריך? אימפריות, לא הבדואים". כך, עדויות בעל פה ומסמכים סותרים נמחקו. בהתאם לשיטת התקדימים הנהוגה במשפט הישראלי ונובעת מהמשפט הבריטי, החל מפסיקת אל-הואשלה ואילך, כל תביעות הבעלות הבדואיות בכפרים הלא מוכרים נדחות בשם אותה טענה. קצב החרבת היישובים בחסות המלחמה גבר לאין שיעור יותר מבעבר, אבל מדיניות הנישול של הבדואים קודמת לה בעשורים רבים. המציאות החברתית-כלכלית הקשה בנגב ומכת האלימות והפשיעה בחברה הבדואית – תופעות שנובעות מהזנחה ואפליה רבות שנים – מספקות הצדקה לפגיעה בבדואים. בחינת מציאות החיים של הבדואים בנגב מציגה תמונה קשה של עוני והדרה. כל היישובים המוכרים, אותן עיירות שתושבי הכפרים הלא מוכרים נאלצים לעבור אליהן, נכללים באשכול הכלכלי-חברתי הנמוך ביותר, אשכול 1. סיבה עיקרית לכך היא העדר תעסוקה: אחד מכל שלושה צעירים בדואים הוא חסר מעש. בדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בחודש יוני עלה כי לשכת תעסוקה אחת בלבד אמורה לשרת את כל 312,000 התושבים בכלל היישובים הבדואיים, באמצעות מספר עובדים דומה לזה שנותן מענה ל-5,000 התושבים של מצפה רמון. מצב החינוך בחברה הבדואית קשה אף הוא.. מספר התלמידים בכיתה הוא הגבוה בארץ, בדומה לשיעור הנשירה (3.5% לפי המספרים המדווחים ב2021 - המספר האמיתי, ככל הנראה, גבוה בהרבה). בנוסף, שיעור הזכאות לבגרות של בנים בדואים הוא הנמוך בארץ (שלושה מתוך עשרה זכאים לבגרות). כצפוי, עוני וגישה מוגבלת להשכלה משפיעים על עלייה בפשיעה. מצב האלימות והפשיעה בחברה הבדואית מחריף בעקביות. הקמת היחידה המיוחדת במשטרה למאבק בפשיעה הבדואית ב-2012 באה יד ביד עם עלייה במספר האסירים הבדואים ב-500%. בשנים האחרונות, אירועי ירי מתרחשים ביישובים הבדואים מדי לילה, וכמו בכלל החברה הערבית, מספר הנרצחים גואה והאכיפה מידלדלת. ב-2023, המשטרה דיווחה כי במרחב הנגב חסרים 234 שוטרים, ושיעור האיוש מהתקן הוא 84% בלבד. בתחנת שגב שלום מגיע האיוש ל-77% בלבד. חולשתה של החברה הבדואית מנוצלת על ידי המדינה כדי להציג את תוכניות הנישול כתוכניות להבאת קידמה לנגב. לדוגמה, בחודש שעבר הוצגה עלייה של 400% במימוש צוי הריסה נגד בניה שהוגדרה בלתי חוקית בנגב במסגרת מפגש ועדת השרים לענייני החברה הבדואית. הוועדה התכנסה כדי לאשר את עדכון ״תוכנית המיקודים״ של שר התפוצות עמיחי שיקלי, האמון גם על רשות הבדואים. "תוכנית המיקודים" מושתתת על פינוי כפרים לא מוכרים בכפייה, "מיקוד" תושביהם בישובים מוכרים, והקמת יישובים יהודיים בקרקע המפונה.הוועדה אישרה את הרחבת התוכנית לאזורים נוספים באמתלה של חיזוק המשילות בנגב. הודעת היח"צ של ראש הממשלה בעקבות הדיון מהללת את התוכנית ומייחסת לה תרומה ל"מאבק בתופעת הפוליגמיה". "אני מבקש להדגיש את החשיבות העליונה של המאבק בתופעת הפוליגמיה ומנחה את גורמי הממשלה והאכיפה לרכז מאמצים על מנת להיאבק בתופעה", אמר נתניהו. אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אמרה: "הקמת יישובי מבואת ערד [היהודיים] היא אחת מתוכניות הדגל של משרד ההתיישבות… ובהנחייתי האצנו מאוד את קידומה". שיקלי, סטרוק, נתניהו ושאר שרי ממשלת הימין מתחרים על הקרדיט על נישול הכפרים הבדואים, וההשלכות הקסטרופליות מורגשות ברחבי הנגב. עו"ד מרואן אבו-פריח, מנהל סניף עדאלה בנגב, עוסק בתחום הכפרים הלא מוכרים זה כעשור. "התוכנית של מדינת ישראל תמיד הייתה לפנות את הכפרים הלא מוכרים ולרכז את התושבים שלהם בעיירות. אבל לראשונה כאן בנגב הממשלה הורסת ללא פתרון. יותר מ-1,000 איש שבתיהם נהרסו השנה נשארו ללא קורת גג. במאי הרסו 75 בתי מגורים באום בוטין, ואדי אל ח'ליל, על תוואי כביש שש. השאירו אותם בלי קורת גג. באל ע'ול ליד ערערה הרסו בתים והותירו אנשים ללא קורת גג. גם באזור רמת בקע, 250 איש נשארו ללא קורת גג. לא מעניין אותם. הגישה היא חד צדדית. הממשלה באמצעות רשות הבדואים ורשות מקרקעי ישראל מגיעה לאזור מסוים, עושה סקר, כמה בתים יש בו, כמה תושבים ובאה בהצעה, אתם צריכים לעבור למקום מסוים. בלי הליך מקדים של הידברות, בלי שהתושבים יהיו שותפים להחלטה על המקום שיעברו אליו. אם תושב אומר לא, הם מגיעים עם צווי הריסה או בתביעות פינוי [...] אם אתה לא מסכים, אין בעיה, אנחנו הורסים ואולי לא תקבל כלום כי אתה צריך לשלם לנו עלויות הריסה, שיכולות להגיע לשני מיליון ויותר. לכל שוטר, לכל טנדר יש מחיר. זה רק מתרחב ומתרחב, זה מתגאה בהריסות, וזה מתגאה באכיפה. בתי המשפט אומרים היום שאין פה סוגייה משפטית, אלא שאלה של מדיניות. כלומר פסק הדין ידוע מראש - יהיה פינוי, השאלה היא רק מתי, מקסימום נותנים עיכוב". באופן הזה, נישול הבדואים - אוכלוסייה ילידית שחיה בנגב מאות שנים - שמתאפשר בעקבות הקביעה המשפטית שאדמותיהם אינן בבעלותם, מואץ בכוחנות וללא מעצורים תחת הממשלה הנוכחית. יש לכך השפעה חריפה על כלל החברה הבדואית, ובפרט על נשים בדואיות, וזאת בזמן ששרי הממשלה מתגאים במאבק שלהם בפוליגמיה, לכאורה לטובתן של נשים בדואיות. על פי עמותת המשפטניות איתך-מעכי , מחקרים ודוחות מהשנים האחרונות מלמדים על הפגיעה הקשה בנשים כתוצאה מהרס ביתן ומהחיים תחת איום בהריסתו. נשים בדואיות מתקשות יותר מגברים למצוא הסדרי דיור חלופיים אחרי שביתן נהרס, בשל הגבלות חברתיות על שהיית נשים ולינה מחוץ לבתיהן. הריסת הבית כשאישה בהיריון או לאחר לידה מוסיפה לקושי. אובדן הבית מוביל לרוב להחמרה במצב הכלכלי, מה שעלול להגביר את תלותן הכלכלית של נשים בגברים במשפחתן. ונשים מתמודדות גם עם ההשפעה הטראומטית של הרס הבית על ילדיהן, כמטפלות העיקריות בהם. העומס מועצם בהיעדר מענה רגשי ממוסד לילדים שביתם נהרס. גם עצם האיום בהריסת הבית, ולא רק ההריסה בפועל, פוגע בנשים פגיעה נפשית ופיזית. נשים שביתן מיועד להריסה חוות מתח וחרדה, ולעיתים קרובות סובלות מדיכאון. עו"ד דבי גילד-חיו, מקדמת המדיניות והחקיקה באגודה לזכויות האזרח בישראל, סיכמה את הדברים: "מדיניות הממשלה בנגב יוצרת מנגנונים שלמים על בסיס אתני, בכל תחומי חיים, שכל הסנקציות והמנגנונים שלה הם לא מיטיבים אלא דרקוניים, כולל ענישה והפרת זכויות". באקלים הציבורי הנוכחי, המאופיין באדישות לטיהור האתני בעזה, ברגשות נקם בעקבות שבעה באוקטובר ובהתשת המוחים נגד הממשלה, האם גורלם של היישובים הבדואים הלא מוכרים נגזר? בכתבה הבאה בסדרה נסקור את מוקדיו הנוכחיים של מאבק הבדואים נגד עקירתם - כולל הצלחות מסויימות בהן הוא זוכה. עריכה: ענת זלצברג סייעה בתחקיר לכתבה: שני פייס מערכת מגזין רוזה 63 פרק מספר מגזין רוזה הוא במה לתוכן סוציאליסטי ועממי, ומארח קולות לניתוח המציאות ושינוייה למנויים בלבד "מי הילדים האלה? מאיפה הם?" למנויים בלבד הזמן מתמוסס לנו בין הידיים למנויים בלבד "יש לשמאלנים הפרעה נפשית ועודף כסף" למנויים בלבד שוכרים, הרימו את הראש הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

"קריאת השכמה מתרגשת מהעברת התקציב" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם "יש תקציב" שתפו: קריאת השכמה 7 בנובמבר 2021 "יש תקציב" קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 312 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד שוטרים הם לפעמים למנויים בלבד איזה חוק הייתם מפרים באופן אסטרגי? למנויים בלבד אין יאוש בעולם כלל? למנויים בלבד שובו של הג'פרי אפשטיין לא התאבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מה כל כך מפחיד במילים פיקוח מחירים? אופיר זעירא וארנון פלג באות לפתור את יוקר המחיה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שווה לכל כיס שתפו: קריאת השכמה 23 בדצמבר 2024 שווה לכל כיס קריאת השכמה 00:00 / 01:04 מה כל כך מפחיד במילים פיקוח מחירים? אופיר זעירא וארנון פלג באות לפתור את יוקר המחיה. קריאת השכמה 686 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד שוטרים הם לפעמים למנויים בלבד איזה חוק הייתם מפרים באופן אסטרגי? למנויים בלבד אין יאוש בעולם כלל? למנויים בלבד שובו של הג'פרי אפשטיין לא התאבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 179- بين المطرقة والسندان שתפו: 9 בפברואר 2021 179- بين المطرقة والسندان קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 179 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד שוטרים הם לפעמים למנויים בלבד איזה חוק הייתם מפרים באופן אסטרגי? למנויים בלבד אין יאוש בעולם כלל? למנויים בלבד שובו של הג'פרי אפשטיין לא התאבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו