האם אפשר גם לאהוב בנים וגם את הקב"ה? פרק למנויות.ים על חרדיות קווירית עכשווית פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם יהדות, יהודים וקוויריות האם אפשר גם לאהוב בנים וגם את הקב"ה? פרק למנויות.ים על חרדיות קווירית עכשווית שתפו: תולדות המיניות 31 באוגוסט 2023 יהדות, יהודים וקוויריות תולדות המיניות 00:00 / 01:04 למה הומופוביה מזוהה עם חרדיות בפוליטיקה הישראלית של היום, ומאיפה בא השיק הטווינקי של החסידים? הקולקציה החסידית של גוטייה: https://www.tabletmag.com/sections/arts-letters/articles/chai-fashion תולדות המיניות 10.1 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מיכל מאירס משרטטת תמונת ניצחון בתחום הרווחה, ומסבירה למה מערכת רווחה מופרטת, מיובשת וסקטוריאלית פשוט לא מספיקה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מדינת רווחה אוניברסלית באמת היא היסוד לחברה בת קיימא מיכל מאירס משרטטת תמונת ניצחון בתחום הרווחה, ומסבירה למה מערכת רווחה מופרטת, מיובשת וסקטוריאלית פשוט לא מספיקה שתפו: מיכל מאירס 1 במאי 2023 מדינת רווחה אוניברסלית באמת היא היסוד לחברה בת קיימא מיכל מאירס 00:00 / 01:04 צילום: נוגה דקלבאום לפעמים צריך להגיד את המובן מאליו - מדינת רווחה היא היסוד לחברה חזקה ובת קיימא. במיוחד בחברה כמו שלנו, אשר יש בה מגוון רחב של אוכלוסיות, סגנונות חיים ופערים כלכליים, יש צורך במדינת רווחה חזקה. כזו שתהווה תשתית לחיים משותפים, לחברה יציבה ומאוחדת ולתרבות של סולידריות. מדינה אשר בה לכל אדם יש את הזכות לחיות בכבוד, תחת קורת גג מכבדת ללא חשש להיות מגורש לרחוב, אוכל מזין במקרר, נגישות לשירותי בריאות איכותיים - (כולל בריאות הנפש), חינוך טוב לילדיו, חשמל ומים ללא חשש מניתוק, עבודה המספקת פרנסה מכבדת ואפילו זמן וכסף לבילויים ופנאי. בעבר, בתקופות בהן ניסו להפריד בין אנשים ולשסותם אלו באלו, צצו כפטריות אחרי הגשם חוקים והחלטות ממשלה שהכווינו כספים, תקציבים, שירותים וזכויות לאוכלוסיות ספציפיות, במקום לכלל האוכלוסייה. מהלכים אלו חתרו תחת עקרונות מדינת הרווחה. אבל כפי שפגעו במדינת הרווחה בעשורים הקודמים, הצלחנו לתקן אותה. איך השגנו את זה? הכל התחיל במדיניות ממשלתית ובהקצאת תקציבים - ובלי שיטת המאצ'ינג, אשר פוגעת בעיקר ברשויות המקומיות שיש להן פחות משאבים, אבל בעצם בכולנו. התקציבים מובטחים על ידי חוק שירותי רווחה חדש, שהחליף את חוק הסעד. החוק מסדיר את חובות המדינה בתחום השירותים החברתיים, באילו שירותים לא ניתן לפגוע או לקצץ ומייצב את תקציבים הנדרשים לכך. מדינת הרווחה שלנו פועלת על בסיס כמה עקרונות מרכזיים: העיקרון הראשון הוא הבטחת שירותים חברתיים אוניברסליים, כמה שיותר נגישים, פתוחים לכולם, נדיבים ולא מערימים מגבלות או מחסומים בכדי לקבל אותם. הוכח בעבר כי קצבאות סלקטיביות, כלומר כאלה אשר יש לבצע פעולות רבות בכדי לקבל אותן, זוכות למיצוי באחוזים נמוכים יותר ולא מגיעות לכל מי שזקוק להן. זה נכון לא רק לקצבאות. פעם, רבים ממי שנזקקו לשירותים התקשו לצרוך אותם, ולעיתים בכלל לא ידעו על קיומם. שירותים חברתיים נדרשים כעת להיות נגישים, פתוחים ומזמינים. הפסקת ההפרטה – שירותי רווחה אינם עסק רווחי. הם דורשים הוצאת משאבים והקצאתם לטובת מי שצריך אותם, מתוך ההבנה שהם מחזקים את החוסן החברתי וייתכן ואף חוסכים כסף למדינה בטווח הארוך. מרגע שהם הופכים לשירות שמטרתו רווח, קשה להימנע מפגיעה כלשהי – בין אם באיכות השירות, בשכר העובדים, בתקינה או במגוון השירותים הניתנים. עצרנו את ההפרטה של השירותים החברתיים וכעת הם מסופקים על ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים והרשויות המקומיות. ישנם שירותים שבמהותם כוללים שליטה נרחבת על חייהם של אנשים. למשל, מעונות סגורים (כגון חסות הנוער), מחלקות אשפוז למתמודדים עם מחלות נפש, בתים סיעודיים לקשישים חסרי ישע ועוד. אלו הם שירותים רגישים, שהמדינה לוקחת עליהם אחריות ישירה, מפקחת עליהם ומוודאת שמי שמועסקים בהם אכן מתאימים. כעת ברור שהרווח הכספי לא צריך להיות שיקול בהם. תקינה ושכר – "כלי העבודה" בשירותים החברתיים הם העובדות והעובדים עצמם. רבים מהם אלו עובדות ועובדים סוציאליים, אך לא רק. כפי שבבית חולים ברור לנו שיש להשקיע במכשור מתקדם ושבמפעל יש לתחזק את המכונות – כך גם בשירותי הרווחה – יש לדאוג לעובדות ולעובדים. להשקיע בהכשרות, בתמיכה רגשית ומקצועית וכן בשכר שמאפשר התמדה במקצוע לאורך שנים ומכבד את העובדים בו. לפני מספר שנים איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים נאבק ואף השיג רפורמה במבנה השכר, שהיא בבסיס לשיפור בשכר מאז השינוי היסודי במבנה מערכת הרווחה. כעת, אנו שמים דגש גם על תקינה. כפי שבבית ספר לא הגיוני שתהיה מורה אחת על 80 תלמידים, כך הגדרנו תקינה גם בשירותים חברתיים. פעם, עו"ס במחלקה לשירותים חברתיים טיפלה במאות משפחות. מצב זה הגביר את השחיקה ופגע ביכולת להעניק שירות איכותי. בימינו אין זה אפשרי יותר - מוגדרת נוסחה ברורה להיקף העבודה שתחת אחריותה של כל עו"ס. שירותים מניעתיים ולא רק בחירום – תגברנו את השירותים המניעתיים והשקענו בטיפולים ארוכי טווח. במקרי חירום, ההתלבטות לגבי מתן שירותים קטנה יותר. במקרה של התעללות בילדים, אלימות או בזמן אירוע בטחוני – ברור לכולם הצורך במענה מיידי של עו"ס ואנשי טיפול נוספים. אך ישנם גם שירותים אשר עוסקים בתהליכים ארוכי טווח ויכולים למנוע את אירועי הקצה. למשל, מרכזי טיפול למשפחה, לילדים עם מוגבלויות, מרפאות בריאות הנפש, שירותי שיקום לעבריינים ועוד. שירותים אלו הלכו וצומצמו בתהליך ארוך של פגיעה. כשלא היה טיפול מניעתי נגיש, שתמך ביחידים ומשפחות ברגעי קושי, ראינו עלייה במקרי הקצה. לא נראה יותר מקרים כמו זה של מגיפת הקורונה, בה, דווקא כשאנשים נאלצו להיות סגורים בביתם, כמו "בסיר לחץ", חשבה המדינה שזה הגיוני לסגור את שירותי הרווחה. מאז שמדינת הרווחה שלנו פועלת על פי העקרונות הללו, טוב יותר לכולנו - לעובדות שמובילות את המערכת אבל במיוחד לנו, שזקוקים לשירותים חברתיים איכותיים ונרחבים. ב-2023 נאבקנו על הדמוקרטיה והבטחנו את קיומה, אבל לא עצרנו - הבטחנו ועיגנו בחקיקה ובתקציבים את מדינת הרווחה שלנו, כך שתהיה אוניברסלית ויציבה. מיכל מאירס דמיינה את ישראל של 2030 במסגרת פרויקט "תמונת ניצחון". עריכה: סתו גרסטל. מיכל מאירס 3 פרק מספר מיכל מאירס היא עובדת סוציאלית וחברת איגוד העובדים הסוציאליים. למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

השמאל נטש את ארגוני העובדים, ולאורך שנים דחף אותם לזרועות הימין. ובכל זאת, שתיקתם מול ממשלת האסון היא הרסנית, ולבסוף תפגע בהם פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם ארגוני העובדים ויתרו על החברה בישראל השמאל נטש את ארגוני העובדים, ולאורך שנים דחף אותם לזרועות הימין. ובכל זאת, שתיקתם מול ממשלת האסון היא הרסנית, ולבסוף תפגע בהם שתפו: אסף בונדי 19 באוגוסט 2025 ארגוני העובדים ויתרו על החברה בישראל אסף בונדי 00:00 / 01:04 ביום ראשון האחרון (17.8), נערכה ברחבי הארץ שביתת מחאה למען סיום המלחמה בעזה והחזרת החטופים. ארגוני העובדים בישראל לא היו ברחובות ולא הובילו את השביתה, והיעדרותם ממנה זכתה לביקורת קשה מצד מתנגדי הממשלה והשמאל. בראשית ימיה של ההפיכה המשטרית והעימות על יסודות הדמוקרטיה הליברלית בישראל, כתבתי בגנותם של אלו המבקרים את ארגוני העובדים על חוסר מעורבותם במאבק נגד הממשלה. מאז עברו מים רבים בירקון, והימים ההם נראים רחוקים כמו עידן המלחמה הקרה, בו התווכחנו אם העבודה תנצח את ההון או להיפך. ההפיכה המשטרית אמנם עדיין איתנו, אך היא הפכה היום באופן מובהק לרכיב אחד מיני רבים, בתוך מה שנראה כהקרסה מכוונת של החברה הישראלית. למעשה, בחסות טבח השבעה באוקטובר ופשעי המלחמה הבלתי נגמרים בעזה, ממשלת ישראל ה-37 הפכה לגורם חסר מעצורים. היא הופכת את ישראל למדינה מצורעת, ומצרעת עימה את החברה כולה, ששותפה – בעל כורחה או בהתלהבות מזעזעת – באותם פשעים. אל מול זה, ההתנגדות למדיניות הממשלה מעולם לא הייתה רפה יותר. מפלגות האופוזיציה מציגות אלטרנטיבות כחושות ועמומות, ללא קריאה ברורה לפעולות ממשיות של אזרחים – דוגמת סירוב קולקטיבי לשירות במלחמה הפושעת או התארגנות לשביתה כללית עד הפלת הממשלה. גם התנועה החברתית שמובילות משפחות החטופים, נאבקת נגד הניסיון לבצע פוליטיזציה של המאבק לעצירת המלחמה והשבתם שבמהותו הוא בלתי נפרד מהמאבק להפלת הממשלה. היכן ארגוני העובדים? כשצופים בחברה הישראלית ובמערכת הפוליטית כולה, ניתן לדמיין אופוזיציה אפקטיבית יותר בארגוני העובדים; מטרתם המרכזית היא השמירה על וההרחבה של הדמוקרטיה, באמצעות העצמת העובדים והעובדות ומאבק על חלוקת הכוח וההון בחברה. אולם אלו כמו נדמו לגמרי, שותקים ברובם אל מול הרס העם הפלסטיני וההרס של ישראל יחד אתו. שתיקתם אינה צריכה להפתיע אותנו. היא תוצר התהליך של פירוק ארגוני העובדים מכוחם, שהחל הרבה לפני המשבר הנוכחי, עם המהפכה הנאו-ליברלית שפשטה על ישראל מאז שנות השמונים, והובילה להפרטות נרחבות, פירוק מנגנוני מדינת הרווחה, וצמצום דרמטי של כוחם של ארגוני העובדים. תהליך זה לא היה תוצר של כוחות שוק בלבד, אלא של מדיניות מכוונת, אשר באופן אירוני יושמה על ידי הימין הקיצוני שבשלטון וגם על ידי אלו שהיום נמצאים באופוזיציה אליו. בכל הנוגע לארגוני העובדים, נראה שאין בישראל קואליציה ואופוזיציה, כמעט כל המפלגות הפוליטיות לוקחות חלק בפירוק כוחם ועצמאותם מזה ארבעה עשורים. על אף התנגדויות מסוימות, יכולת הפעולה הפוליטית של ארגוני העובדים מעבר למאבק על תנאי עבודה בסיסיים סורסה במידה ניכרת. אמנם, בשנים האחרונות חלה התקדמות מסוימת. ארגונים כמו "כוח לעובדים", שהוקם ב-2007 על ידי פעילים חברתיים שחתרו לשנות את מציאות ההתארגנות, והביאו לגל חדש של התארגנויות עובדים. גם ארגוני העובדים המסורתיים – בראשם ההסתדרות הכללית והסתדרות לאומית – הפכו לתנועות התארגנות שהצליחו לייצר שינוי בשוק העבודה בישראל. אולם למרות הפוטנציאל הקיים, ארגוני העובדים נכשלו בניצול הרגע הפוליטי הנוכחי בצורה מובהקת ומדהימה. הפוטנציאל והמגבלות תחת הממשלה הנוכחית ההסתדרות הכריזה על שתי שביתות כלליות: במרץ 2023, בתגובה לפיטורי שר הבטחון גלנט וההפיכה המשטרית, ובספטמבר 2024 בעקבות רצח שישה חטופים בעזה. השביתות הללו הן דוגמה מושלמת לפוטנציאל הכוח הטמון בעבודה המאורגנת, אך גם למגבלותיה החמורות. עצירת חלקים נרחבים מהכלכלה הישראלית הראתה את כוחה של העבודה המאורגנת לזעזע את המערכת; אולם השביתה בוטלה תוך שעות ספורות לאחר צו של בית הדין לעבודה. יתרה מזאת, התגובה הימנית לשביתה, שכללה האשמות כי ההסתדרות מייצגת את האינטרסים של חמאס, הראתה כמה חזקים הכוחות שפועלים לדכא את ארגוני העובדים ואת עצמאותם מול הממשלה. למעשה, שתי השביתות כשלו – כמהלך הזדהות וכן כתקווה לשינוי של המציאות – בעיקר בגלל שחלקים גדולים בתוך ארגוני העובדים,ובעיקר בתוך ההסתדרות, התנגדו לקיומן. חלקים אלו בארגוני העובדים התחברו לאורך העשורים האחרונים לימין הישראלי, על רקע הסיוע שהבטיח ואף העניק להם במאבק למען תנאי ההעסקה של ציבורי חבריהם, בתעשייה האווירית ובחברות ממשלתיות ופרטיות אחרות. התחברות זו התבטאה באופן מעשי במִפקד עובדים לשורות הליכוד, במטרה מוצהרת להשפיע על רשימת הליכוד ועל מדיניותה כלפי העבודה המאורגנת. שיתוף הפעולה הזה הניב הישגים כלכליים ניכרים, עבור ועדי עובדים גדולים אך גם עבור ארגון העובדים הגדול במסגרתו פעלו. אולם עם ההישגים הללו בא מחיר כבד: נאמנות לממשלות שקידמו במקביל את המשך הכיבוש, הפרטת נכסים ציבוריים, והעמקת ההדרה החברתית של קבוצות שוליות, תוך מתן לגיטימציה למדיניות אנטי-דמוקרטית שסותרת את האינטרסים ההיסטוריים של תנועת העבודה. על כן אין להתפלא על הלגיטימציה הנמוכה בשורות ארגוני העובדים לשבות נגד ממשלת הימין – בימי ההפיכה המשטרית כמו גם בימים אלה. על כן, הבחירה הזו של ארגוני העובדים אינה ״טעות״ או ״נפילה״ של ארגוני העובדים, כפי שמציעים מספר כותבים ופעילים, כמו גיא מונדלק ש רואיין ב"כלכליסט", ועמית גורביץ' ש כתב ב"שיחה מקומית". למעשה מדובר בתוצר מכוון של המתקפות המתנהלות נגדם לאורך העשורים האחרונים – מתקפות נגד היכולת של ארגוני העובדים לשמור על זכויות חבריהם, נגד כוונתם לקדם את האינטרסים של מעמד העובדים כולו ואף נגד מעורבותם במאבק למען הרחבת מדינת הרווחה. השמאל נטש את ארגוני העובדים חשוב להבין שתמיכת איגודי העובדים בליכוד נבעה מהיעדר חלופה אמיתית באופוזיציה: האופוזיציה הליברלית, שמובילה היום את המחאה נגד הממשלה, היא דווקא זו שהובילה את המתקפה הקשה ביותר על ארגוני העובדים בהיסטוריה הישראלית. מפלגות כמו יש עתיד או ישראל ביתנו, ואפילו חלקים ממפלגת העבודה, אימצו את המהפכה הניאו-ליברלית בכל עוזה – קידמו הפרטות, חתכו בזכויות עובדים, ופעלו בעקביות לצמצום כוחם של ארגוני העובדים. גם כיום, כשהאופוזיציה דורשת מארגוני העובדים להצטרף למאבק נגד הממשלה, היא ממשיכה להתנגד לכל רפורמה חברתית-כלכלית מהותית, ואינה מציעה אלטרנטיבה אמיתית למדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית. בהקשר זה, הברית עם הליכוד, למרות מחירה הכבד, נתפסת על ידי איגודי העובדים כאסטרטגיית ההישרדות היחידה הזמינה להם, במציאות פוליטית שבה השמאל נטש אותם והליברלים תוקפים אותם. מצב זה הוא שהביא את ארגוני העובדים לשתף פעולה לא אחת עם מפלגות ימין קיצוני ובהתאם גם עם הממשלה הנוכחית, ממשלת הביזה והאסון. התופעה של שיתוף פעולה בין ארגוני עובדים לימין הקיצוני איננה ייחודית לישראל – בארצות שונות ניתן לראות כיצד עובדים עוברים לתמוך במפלגות ימין פופוליסטיות. תהליך זה מתרחש על רקע הניאו-ליברליזציה ופירוק מנגנוני מדינת הרווחה, ומוביל את ארגוני העובדים לתמוך בכוחות אנטי-דמוקרטיים שמבטיחים לקדם את האינטרסים של ציבור העובדים. בישראל, יש לתהליך הזה מחירים נוספים. השביתה כצורך קיומי את פשעי המלחמה המתרחשים בעזה צריך להבין כהמשך ישיר של ההפיכה המשטרית, ובהתאם - כביטוי לניסיונות הנואלים של הממשלה ה-37 של ישראל להנציח את שלטונה, על ידי ריצוי חלקיה השונים. אולם, פעולות הממשלה בעזה מרחיקות לכת הרבה מעבר לחיסול הדמוקרטיה הליברלית, שעמד בלב ההפיכה המשטרית. לטענת רבים הפשעים בעזה עומדים בהגדרה המקובלת לרצח עם, והשלכותיהם מסיביות בישראל ומחוצה לה. לכן, כבר לא מדובר על המאבק נגד שבירת המוסדות של הדמוקרטיה הליברלית, אלא על מאבק למען הסיכוי שיום אחד תהיה בישראל חברה דמוקרטית שפויה. במאבק כזה, השביתה היא כלי יסודי, ראשון במעלה ועליון בפוטנציאל הכוח שלו. ההיסטוריה מלמדת שזכות השביתה היא תוצר מאבקיהם של ארגוני העובדים, שניצחו בעזרתה מאבקים פוליטיים חשובים לאורך ההיסטוריה. במערב אירופה של ראשית המאה העשרים היו ארגוני העובדים אלה שנאבקו לשמירה על הדמוקרטיה ולהרחבתה; בצפון אפריקה של ראשית המאה העשרים ואחת ארגוני העובדים הובילו את המאבק להרחבתה של הדמוקרטיה, ובמקרה של תוניס אף זכו על כך בנובל לשלום. ארגוני עובדים אינם רק כלי לשיפור תנאי עבודה, ולאורך 150 השנים האחרונות הם מהווים נשא מרכזי של הדמוקרטי, ייחודי בחשיבותו ובכוחו. באמצעותם הורחבה זכות הבחירה וההשתתפות בעיצוב הסדר החברתי, הכלכלי והפוליטי במדינות רבות ברחבי העולם. אמנם, מזה עשרות שנים ארגוני העובדים בישראל נסוגו מתפקיד זה בפוליטיקה הישראלית. אולם אל מול הידרדרות הפרויקט הלאומי הציוני לכיוון פשיסטי, ארגוני העובדים צריכים לשקול מחדש את מקומם בהיסטוריה המקומית. למרות זאת, ביום ראשון ארגוני העובדים בישראל לא היו ברחובות ולא הובילו את השביתה. מתוך הקשר שלהם עם מפלגות הימין המובילות את פשעי המלחמה בעזה ובגדה המערבית, ואת ההתקפות המתמשכות נגד הדמוקרטיה הישראלית, נראה שארגונים אלו עשו בחירה להימנע מעורבות פוליטית שכזו. למעשה מדובר בבחירה ותיקה וחמורה יותר – בחירה מודעת שנעשתה שוב ושוב לאורך שלוש השנים האחרונות, להימנע מפוליטיזציה של המאבקים החברתיים השונים ומחיבור שלהם לבסיס מעמדי ברור, קוהרנטי. יש להדגיש: הבחירה להימנע מפוליטיזציה היא עצמה פוליטית במהותה, ודאי כאשר אנחנו דנים בעולמם של ארגוני עובדים, שאי-שוויון ויחסי כוח הם הסיבה לקיומם. בהתאם, ההפרדה המלאכותית בין המאבק הכלכלי והמאבק הפוליטי, שהפכה ללחם חוקם של ארגוני עובדים רבים (גם אם לא כולם) היא שורש הבעיה. בתנאים הנוכחיים, כאשר הממשלה מקדמת במקביל פירוק מערכת המשפט, הרס מדינת הרווחה, והמשך הכיבוש והמלחמה, אי אפשר להפריד בין המאבק על תנאי עבודה טובים יותר לבין המאבק על דמוקרטיה. הניסיון לבצע הפרדה כזו מוביל להחלשה הדדית של שני המאבקים. דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בתגובה המוגבלת של ההסתדרות למדיניות הכלכלית של הממשלה הנוכחית. נכון, כשנה וחצי לא חוסך יו״ר ההסתדרות את ביקורתו מהממשלה וראשה, ואף קורא השכם והערב להקדמת הבחירות. עם זאת, למרות שהמלחמה בעזה והחרפת הסכסוך האזורי מובילים לירידה חדה ברמת החיים ולהחמרת המצב הכלכלי של שכבות רחבות, ההסתדרות נמנעת מביקורת עקרונית על המדיניות הכוללת, ואף סייעה לממשלה לשמר את קיומה באמצעות ויתורים מפליגים על שכר העובדים שאיפשרו את העברת התקציב. יו״ר ההסתדרות, כמו גם מנהיגי עובדים רבים אחרים, יכלו לעשות אחרת. הם יכלו לפעול בהתאם לחוות דעת רבות שחוברו לאורך השנים האחרונות, ואף הגיעו אליהם, באופן ישיר או עקיף, ולנסח בגלוי ובאופן יסודי ומעמיק את האופן בו פוגעת ממשלה זו בציבור העובדים. הם יכלו להצביע באופן ברור על האופן בו הרס הדמוקרטיה שומט את הקרקע מתחת לארגוני העובדים ולקיומם. הם גם יכלו להסביר לציבור העובדים – באופן הדרגתי, רציני ומעמיק – את ההשלכות של ערימת הפשעים שמתבצעת בעזה על כל הנ״ל. מהלכים אלו, מורכבים ככל שיהיו, היו יכולים לבנות את היכולת להיאבק למען החברה הישראלית ונגד פירוקה השיטתי והמואץ. המאבק הכפול בהתאם לניתוח שהצעתי לעיל, זהו אכן מהלך מורכב וארוך. בעיקר, זהו מהלך שייתקל בהתנגדות כוחנית וחסרת פשרות, שתעמיד בסיכון גדול את בסיס הכוח הפרגמטי שבנו ראשי ההסתדרות, לאורך השנים האחרונות, כמו גם זה שבנו ארגוני עובדים אחרים. החשש מהמלחמה על יסודות החברה הוא ברור וגדול והסיכוי שיגבה מחירים גבוה. אולם להבנתי, החברה הישראלית וכן הערכים האוניברסליים שעומדים בבסיסה של כל חברה שפויה, דוגמת הומניזם, חופש ושוויון, שווים את הסיכון. לכן, ולאור העובדה שהזמן – של החטופים, של תושבי עזה ושל כל מי שרוצה לחיות כמו בנאדם בין הירדן לים – באמת אוזל, צריך לקחת את הסיכון בחכמה, אך בעיקר במהירות. ברור שהקריאה לשבות – מחר, מחרתיים ובכל יום עד נפילתה של ממשלת הדמים של נתניהו – היא מהקריאות הציבוריות הראויות ביותר, ואולי מהיחידות שנותרו במאבק על החברה הישראלית. לצד זאת חשוב לזכור שלא תיתכן שביתה אפקטיבית בלי ארגוני העובדים, ובהתאם היא לא תיתכן בלי מאבק על כוחם ועצמאותם. יש לנהל מאבק כפול: מחד, מאבק מידי על הפלת הממשלה וסיום המלחמה, ומאידך, מאבק ארוך טווח על שחזור כוחם של ארגוני העובדים ויכולתם לפעול פוליטית. זה כולל מאבק על הרחבת זכות השביתה, הגנה על זכות ההתארגנות, ועיצוב חלופה חברתית-כלכלית לניאו-ליברליזם השולט. התנועה לשחזור כוחה של העבודה המאורגנת איננה רק עניינם של העובדים; היא חיונית לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית,כיוון שבלי כוח של עובדים מאורגנים, החברה הישראלית תמשיך להיסחף לכיוון סמכותני. השאלה היא האם איגודי העובדים והציבור השמאלי והליברלי בישראל כאחד, יבינו את משמעות הדבר וינצלו את הרגע לפעולה משולבת ומעמיקה, או שיוסיפו להביט מהצד כשהיסודות של חברה דמוקרטית ממשיכים להתפרק סביבם. הזמן לפעולה אוזל, והמחיר של אדישות נוספת עלול להיות בלתי הפיך. אסף בונדי הוא סוציולוג. חוקר יחסי עבודה וכלכלה פוליטית. ספרו האחרון, ״הלקסיקון של הברוטליות״ (2025. עם אדם רז), פורסם בהוצאת פרדס. עריכה: מעין גלילי אסף בונדי 105 פרק מספר אסף בונדי הוא סוציולוג. חוקר יחסי עבודה וכלכלה פוליטית. ספרו האחרון, ״הלקסיקון של הברוטליות״ (2025. עם אדם רז), פורסם בהוצאת פרדס. למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

הממשלה מפקירה ומשקרת והחטופים מתים. יובל ריבלין קורא לנו לפעול עכשיו, כדי שהרשימה לא תתארך פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הרגע שלהם כבר עבר הממשלה מפקירה ומשקרת והחטופים מתים. ביקשו מהפעילים ומהמשפחות לא לעשות יותר מדי רעש, אבל יובל ריבלין קורא לנו לפעול עכשיו, כדי שהרשימה לא תתארך שתפו: יובל ריבלין 31 באוגוסט 2024 הרגע שלהם כבר עבר יובל ריבלין 00:00 / 01:04 התמונה אדיבות הפועל ירושלים בכדורגל אתמול, כששמעתי את השמועות על הרש וכרמל הייתי באצטדיון טדי במשחק פתיחת העונה של הפועל ירושלים. למרות שאני והרש היינו רק מכרים שאומרים שלום שלום בסירה, אצטדיון טדי זה מקום שאני והרש היינו בו יחד ככל הנראה מאות פעמים , שרים את אותם השירים, דומעים יחד מעצב באותם הגולים ושואגים משמחה באותם הנצחונות. כשהגיעו אליי השמועות אתמול הרש לא היה ביציע, אבל אני לבשתי חולצה עם הפנים שלו וקריאה להחזיר אותו הביתה. כמעט כולם לבשו את החולצה הזאת. כל החברים של הרש וכל קהילת הפועל ירושלים, האמנו יחד בלב שלם שעוד נחזור לשיר ולבכות ולשאוג יחד עם הרש ביציע, כי הרש היה בחיים! את כרמל לא הכרתי אף פעם, אבל כשנחטפה ב-7.10 היא הייתה סטודנטית באוניברסיטה העברית, ואני הייתי יו״ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, וידעתי מיד שכרמל מצטרפת להרש כחטופה שאני הכי קרוב אליה. לא לקח הרבה זמן עד שהכרתי את שי, בת דודה של כרמל, והתחלנו לפעול כדי לעשות מה שאפשר כדי שתחזור. כרמל הייתה בחיים! לפני שלושה חודשים הובלנו יחד עם שי שביתת סטודנטים למען עסקה שתחזיר את החטופים והחטופות. אנשים כעסו עלינו, אמרו לנו שאנחנו פוגעים בסטודנטים בשנה גם ככה קשה, אמרו לנו שזה לא הזמן הנכון. אני מתכוון גם לבכירים - אנשים בהנהלת האוניברסיטה או בכירים במשק סיפרו לי שזה לא הזמן להפעיל את הכוח עכשיו, שזה לא הרגע הנכון והם יפעילו את הכוח שלהם כשיבוא הרגע. נראה שמבחינתם הרגע הזה עוד לא הגיע. כמו גנץ, איזנקוט והחברים שלהם שנתנו לממשלה עוד זמן ועוד זמן ונתן לנו להתרגל עוד יותר ועוד יותר לשגרה. כל הזמן אמר שעוד לא הגיע הרגע כי עושים דברים חשובים. כנראה יותר חשובים מהחיים. הרש מת, כרמל מתה, הרגע שלהם כבר עבר. הלחץ הצבאי לא החזיר אותם הביתה, הלחץ הצבאי הרג אותם! החלטות הקבינט על ציר פילדלפי לא לחצו את חמאס לעסקה אלא רק הרחיקו אותנו מחיים נורמליים למען כביש, ואל תבלבלו לי את השכל על החשיבות האסטרטגית הצבאית שלו שלא הייתה קיימת עד שהייתה לו גם חשיבות פוליטית. היינו נאיביים, סירבנו להאמין שאשכרה הפקירו את החטופים והחטופות, אבל זה מה שקרה. ראש הממשלה והשרים זרו חול בעיניים של העם - הבטיחו חיסול דמיוני של חמאס, ואחר כך נזכרו בכל מיני צירים שלא ידענו שקיימים ולא היה איכפת לנו מהם ופתאום הפכו למקומות קדושים. יותר קדושים מהחיים. הם היו צריכים לזרות חול כדי להסתיר מאיתנו את האמת שכולנו יודעים, וגם הם יודעים והיא שבמלחמה אנשים מתים. כל הזמן וללא הפסקה. ישראלים פלסטינים חטופים חפים מפשע, כל הזמן וללא הפסקה. אין בטחון במלחמה. הדבר היחיד שיכול להפסיק את מעגל הדמים זה שלום, ושלום מתחיל בעסקה. מי שמסתיר את האמת הזאת מהעם, ומפקיר אותנו ואת החטופים שלנו למות, צריך לשבת בכלא. כאילו לא מספיק המאסר שמגיע להם על השביעי באוקטובר, הם במשך שנה משקרים לנו ובמקום להחזיר את הקרובים שלנו הביתה הם אשכרה גרמו להם למות. אנחנו חיים תחת אנשים שסולם הערכים שלהם מתחיל בשטח, אחרי זה עוד שטח, אחרי זה התפקיד הפוליטי שלהם, הכח שיש להם, ובקצה התחתון החיים שלנו. החיים של הפלסטינים הם בכלל לא שיקול אצלם, גם לא אחרון. שלום הוא אפילו לא אופציה, כי כאמור, שטח. מגיע לנו הרבה יותר מזה. מגיע לנו הנהגה שתדאג לנו, שתוביל אותנו לשלום שמסיים את מעגל הדמים, לחיים טובים ושקטים ולא לטראומה בלתי נגמרת. ומגיע לנו צדק, לא עם חמאס, עם הממשלה. מגיע לנו שישפטו כולם, אחד אחרי השני, ושהם ישלמו על המעשים שלהם. אבל מגיע לא אומר שיקרה, על מגיע צריך להלחם. אחרי ששוחרר הסרטון של הרש שצולם בשבי, הפגנתי יחד עם אוהדי הפועל ירושלים, החברים של הרש. זאת הייתה אחת ההפגנות עם הכי הרבה זעם וחיכוך עם המשטרה והמשטרה, הרבה מאוד הפרעה לסדר הציבורי. כמו עם השביתה, גם פה אמרו לנו שהגזמנו, שכולם רוצים שיחזרו אז אפשר יותר רגוע. שיקרו לנו שוב. עכשיו צריך להלחם הכי חזק שיש, לצאת לרחובות ולא להפסיק עד שהמלחמה נגמרת, שהחטופים חוזרים, שהממשלה מתחלפת ואנחנו מקבלים את הצדק ואת החיים שמגיעים לנו. הרש מת כרמל מתה אלכס מת עדן מתה אורי מת אלמוג מת עכשיו זה הזמן לפעול כדי שהרשימה לא תתארך. אוהד הפועל ירושלים, לשעבר יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות בעברית, ופעיל ב"סטודנטים דורשים עסקה". עריכה: מעין גלילי יובל ריבלין 49 פרק מספר יובל ריבלין הוא אוהד הפועל ירושלים, לשעבר יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות בעברית, ופעיל ב"סטודנטים למען עסקה". למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

האובססיביות של משרד האוצר ל"חוזים אישיים" מסתירה את הכשלים שהוא עצמו יצר במערכת החינוך פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם האם משרד האוצר מצא את פתרון הקסם לבעיות מערכת החינוך? האובססיביות של משרד האוצר ל"חוזים אישיים" מסתירה את הכשלים שהוא עצמו יצר במערכת החינוך שתפו: ארנון פלג 12 ביולי 2024 האם משרד האוצר מצא את פתרון הקסם לבעיות מערכת החינוך? ארנון פלג 00:00 / 01:04 התמונה באדיבות בויקיפדיה, המשתמש "היידן" תחת רשיון CC BY-SA 4.0 כבר שנתיים שמורי התיכונים בישראל מועסקים ללא הסכם השכר. לקראת פתיחת שנת הלימודים האחרונה, בעת המשא ומתן בין ארגון המורים ומשרד האוצר, הגיעו לכאורה הצדדים להסכמות עקרוניות שאיפשרו את פתיחת שנת הלימודים, אולם כמה חודשים אחר כך, התברר שהצדדים לא מסכימים זה עם זה לגבי מה היו אותן הסכמות עקרוניות. שורש המחלוקת, על פי ארגון המורים, הוא שמשרד האוצר מנסה, לאחר מעשה, להוסיף לתוך ההסכם אחוז מסוים של 'חוזים אישיים', מה שמצדם הוא בבחינת צלם בהיכל. משרד האוצר מצידו, טוען שארגון המורים כבר הסכים לדרישתו זו, אבל לא הצליח להראות שום מסמך שיצדד בכך. כך או כך, לאורך השנה, ארגון המורים נקט שוב ושוב בעיצומים, אשר פגעו בעיקר בתלמידים ואילו משרד האוצר מצידו לא נשאר חייב וקנס את המורים על העיצומים שלהם. נכון לרגע זה, שני הצדדים מבוצרים היטב בעמדותיהם, ואם לא יצליחו להגיע להסכמות, נראה כי שנת הלימודים הקרובה תיפתח בשביתה בבתי הספר התיכוניים. מה הם, אם כן, אותם חוזים אישיים במרכז המחלוקת? כמו בהסכם שנחתם לאחרונה עם הסתדרות המורים (המייצג בעיקר עובדי הוראה בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים), גם כאן דורש משרד האוצר מארגון המורים להסכים לאחוז מסוים של מורים שיועסקו בחוזים אישיים – מחוץ למסגרת איגוד העובדים. החוזים האישיים, על פי משרד האוצר, יסייעו למשוך מורים טובים למערכת שכן הם יאפשרו העסקה בשכר גבוה יותר וגם בשעות גמישות יותר. לצד זאת, העסקת מורים בחוזים אישיים גם תגדיל את כוחם והשפעתם של המנהלים, שיוכלו לפטר ולהעסיק ביתר קלות. עם טענות אלו של משרד האוצר יש מספר בעיות, והראשונה ביניהן היא העובדה שלא נראה שהם מגובות באיזשהו מחקר או בסיס ידע, אלא מבוססות בעיקר על השאיפות האידיאולוגיות של פקידי האוצר ואולי גם של שר האוצר. לא זו בלבד שמשרד האוצר לא ידע להציג בדיוני וועדות הכנסת איזשהו מחקר שיראה שחוזים אישיים למורים תורמים לציוני התלמידים או לפרמטר חינוכי כלשהו אחר, אלא שגם לא ברור שמחקר עדכני כזה בכלל קיים , ומנכ"ל משרד החינוך בעצמו טוען שהוא לא רואה כיצד הם עשויים לקדם את מערכת החינוך. תחת זאת, קיימות לא מעט עדויות לנזק שצורת העסקה כזו עושה למורות, וכן למערכת כולה, בעיקר כאשר היא עלולה להוביל, כפי שחושש ארגון ומורים ובצדק, לריסוק של האיגוד ומשם להפרטה מלאה של מערכת החינוך. אם משרד האוצר מעוניין אגב, לתגמל מורים מצטיינים מבלי לפגוע בזכויות שלהם, כבר יש לו כלי כזה, שנקרא "הסכם אישי" ובו העובד מקבל שכר נוסף מעבר למה שמקנה לו ההסכם הקיבוצי, מבלי שזכויותיו נפגעות. אמנם השימוש בכלי זה במערכת החינוך הוא מצומצם אבל ניתן להרחיב אותו. ההתעקשות של משרד האוצר דווקא על 'חוזים אישיים', מאששת את החששות של ארגון המורים שהמטרה האמיתית היא ריסוק העבודה המאורגנת. חשוב לציין בהקשר זה, שבמידה ומשרד האוצר מעוניין לאסוף מידע על מערכת חינוך שמתנהלת באופן פרטי וללא הסכמים קיבוציים למורים, הוא מוזמן להעיף מבט במערכת החינוך החרדית או לפחות לעיין בדו"ח מבקר המדינה בנושא משנת 2020, ממנו עולה בצורה חד משמעית כיצד מודל ההעסקה הזה פוגע הן במורים והן בתלמידים. לאחר מכן, יתכבד משרד האוצר ויסביר מדוע לדעתו בחינוך הממלכתי התוצאות יהיו אחרות. בשלב זה, חשוב לעצור, לקחת צעד אחורה ולהתבונן לרגע על מערכת החינוך האמיתית, ולא התיאורטית, שבתוכה מתקיים הדיון הזה. ניתן היה לחשוב, על סמך הלהט הקדוש בו משרד האוצר מנסה לקדם את החוזים האישיים, שהם הדבר היחיד שעומד בין מערכת החינוך הישראלית להצלחה מסחררת, ושיש אלפי ואולי עשרות אלפי מורים צעירים, מוכשרים, ומלאי מוטיבציה שמשתוקקים ללמד בה והדבר היחיד שמונע זאת מהם הוא היעדר חוזים אישיים. מחשבה כזו תהיה שגויה. מערכת החינוך בישראל היא מערכת מורעבת ומפורקת, שסובלת מהזנחה מופקרת וארוכת שנים כמעט בכל פרמטר שניתן לחשוב עליו. זו הסיבה שמורים לא מעוניינים להיקלט לתוכה, או מתקשים להשאר בה. על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה שהוצגו השנה בכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה, עדיין קיים פער אדיר בין ההשקעה בתלמיד בישראל ובין ממוצע ה-OECD, והפער הזה גדול בהרבה בחינוך העל יסודי, בהשוואה לחינוך היסודי. שכרה הממוצע של מורה בישראל, הן ביסודי והן בעל יסודי, נמוך מזה של המקבילה שלה ב-OECD, והיא גם מלמדת יותר שעות, בכיתות עם יותר תלמידים. מילת המפתח שדרכה צריך לקרוא את הנתונים הללו היא "ממוצע" שכן כידוע לכולנו הפער הזה היה משמעותי בהרבה לו היינו משווים את ישראל לאיחוד האירופי ולא לממוצע ה-OECD. באותו אופן, ברור שהממוצע בישראל מסתיר מאחוריו פערים אדירים הקיימים בין חלקים שונים של מערכת החינוך שמחולקת באופן לא שוויוני לא רק בין ערבים ויהודים ודתיים וחילונים, אלא גם בין מערכת החינוך הפרטית והציבורית. כמובן שיש בישראל גם בתי ספר ממלכתיים מצוינים. אך בתי ספר רבים, בעיקר אלו שלא יכולים ליהנות מתמיכה משמעותית של הרשות המקומית שלהן בנוסף לתקציב שמספק משרד החינוך, נמצאים במצב מזעזע - כיתות צפופות מאוד עם תשתיות ישנות ולעיתים גם מסוכנות, ציוד לימוד שבור ורעוע, מורים שאין להם פינת עבודה ושלעיתים קרובות גם חשופים לאלימות ברמות משתנות מצד התלמידים והוריהם. על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת , על אף שהמחסור במורים חמור פחות משהיה לפני שנתיים, הוא עדיין חמור - נכון לשנת 2023 היו חסרים במערכת 2,441 מורים, ובהם 403 בחינוך המיוחד. בשנת 2022 54% ממנהלי בתי הספר דיווחו על מחסור של יותר מ-10% מן המורים לקראת פתיחת שנת הלימודים התשפ"ג. אולי הנתון המדאיג ביותר שעולה ממחקר זה של הכנסת הוא שבשנת 2022 58% מהמנהלים דיווחו כי כדי להתמודד עם המחסור הם שיבצו מורים ללא הכשרה מתאימה להוראה בכיתה. הנתון האחרון, עלול להצביע על כך שהמחסור במורים בעצם גדול הרבה יותר ממה שהמספרים היבשים משקפים, בהנחה שהיינו רוצים להגיע למצב בו כל המורים שמלמדים בבתי ספר הם בעלי הכשרה מתאימה . בתוך כך, ניתן גם לראות מגמת עלייה ברורה ומדאיגה לאורך שנים, בקרב מורים שפורשים בסמוך לכניסתם למערכת. 10.8% מהמורים שנכנסו למערכת בשנת 2018, לדוגמה, עזבו בתוך שנה בלבד. על פי הסקר, הסיבה המרכזית לפרישתם של המורים היא שכר, אבל לצידה גם סיבות כמו מעמד המורה, עומס, שחיקה וקושי בעבודת המורה, ותנאי ההעסקה של מורים. איזה מין חינוך מקבלים תלמיד או תלמידה שנמצאים במערכת כזו? איזו תהליך חינוכי יכול להעניק מורה שחוק מעבודה שמתקשה לפרנס את עצמו ונאלץ ללמד בבית ספר מט לנפול? האם כל זה הולך להיפתר בזכות העסקת שישה או שבעה אחוז מהמורים בחוזים אישיים? האם לא ברור לכל מי שלוקח חלק במערכת החינוך שהיא זקוקה בדחיפות להשקעה של מיליארדי שקלים רק כדי להגיע למצב סביר? זה ברור לחלוטין שמשרד האוצר לא עשה שום עבודת מטה מקצועית כדי להבין מה הם החוסרים והאתגרים האדירים שעמם מתמודדת מערכת החינוך, או לבחון כיצד המדיניות שלו עצמו לאורך עשורים הביאה אותה לחרפת רעב - על משרד החינוך והיעדרותו המוחלטת מהמשא ומתן בכלל אין מה לדבר - אבל מה שמטריף את הדעת הוא התעוזה שיש לו לתקוף את המקצועיות של המורים ולטעון שההגנות האחרונות שנותרו על תנאי ההעסקה שלהם הוא הסיבה שהמערכת לא מתפקדת. זהו בדיוק הכשל שנמצא בבסיס כל האירוע. האנשים שמנהלים את מערכת החינוך שלנו כיום אינם אנשי חינוך שמבקשים לשפר את המערכת אלא אנשי אוצר שמבקשים לקצץ ולהפריט אותה, ויהיה המחיר אשר יהיה. מערכת החינוך הישראלית זקוקה להשקעה אדירה של משאבים לצורך בנייתה מחדש כמערכת מפוארת שבמרכזה התהליך החינוכי ורווחת התלמידים, המורים וההורים. שינוי עומק כזה יכול לקרות רק על ידי שיתוף פעולה כן ואמיתי בין כל הגורמים במערכת שיש להם אינטרס אמיתי בהצלחתה. לכל הפחות, אם משרד האוצר מתעקש שהוא הגוף שצריך להוביל את מערכת החינוך, יתכבד וייתן לארגון המורים להוביל את בניית תקציב המדינה הבא. ארנון פלג הוא כלכלן וחבר מערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". עריכה: תום אלפיה. ארנון פלג 42 פרק מספר ארנון פלג הוא חבר מערכת הפודקאסט "קריאת השכמה" מבית רוזה מדיה. למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

על הקשר המפתיע בין איגוד עובדי הנמלים בקליפורניה, המפלגה הקומוניסטית, ואחד הארגונים הלהט"בים הראשונים בהיסטוריה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 12: הארי היי וקומוניזם על הקשר המפתיע בין איגוד עובדי הנמלים בקליפורניה, המפלגה הקומוניסטית, ואחד הארגונים הלהט"בים הראשונים בהיסטוריה שתפו: תולדות המיניות 21 בספטמבר 2023 פרק 12: הארי היי וקומוניזם תולדות המיניות 00:00 / 01:04 בפרק השנים עשר של "תולדות המיניות" נדבר על אחד האבות הקדמונים של המאבק לשחרור הלהט"בים, הארי היי. על האיש ששמע את "קריאת הסירנה של המהפכה" במזח בסן פרנסיסקו, היה דמות מפתח במפלגה הקומוניסטית האמריקאית בשיא המלחמה הקרה, ויזם את אחד הארגונים ההומואיים הראשונים בהיסטוריה. הפודקאסט הוא חלק ממערך התקשורת רוזה מדיה: ⁠ https://www.rosamedia.org/⁠ הצטרפו כמנויים/ות: ⁠ https://www.rosamedia.org/subscribe⁠ עקבו אחרינו בוואטסאפ: ⁠ https://chat.whatsapp.com/DfJ6GrtPbBXLpPeHJQdbgE⁠ תולדות המיניות בפייסבוק: ⁠ https://www.facebook.com/toldot.haminiyut תולדות המיניות 12 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

יעל ואסף מסכמים את 2021, הטוב, הרע, המכוער והשונה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מעתיקים סיכומים שתפו: קריאת השכמה 7 בינואר 2022 מעתיקים סיכומים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 347 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

יוצאות לקמפיין עם הפוליטיקאי הלהט״ב הכי מפורסם אי פעם, האיש והשפם, הארווי מילק פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 37: הארווי מילק ופוליטיקה מקומית שתפו: תולדות המיניות 10 באוקטובר 2024 פרק 37: הארווי מילק ופוליטיקה מקומית תולדות המיניות 00:00 / 01:04 בפרק ה־37 שלנו אנחנו עולים על ג׳ינס מתרחב ויוצאים לסן פרנסיסקו של שנות ה-70, להילחם בלהטבופוביה ואלימות משטרתית, להגן על זכויות מורים להט״בים ולנתץ את תקרת הזכוכית של הפוליטיקה המקומית. על לידת הממסד הלהט״בי, על הפוליטיקה של שתיית בירה, ועל אנשים נדירים שמצליחים לשנות את דעתם הפוליטית. 🗓️🌹 קישור לרכישת לוח השנה הסוציאליסטי של רוזה מדיה: https://shorturl.at/4PrHc קישור לארוע שלנו בפסטיבל אייקון: https://tickets.sf-f.org.il/icon2024/event/%d7%94%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%92%d7%94/ (את הכרטיסים עצמם רוכשים בהרשמה בעמוד הראשי: https://tickets.sf-f.org.il/icon2024/ ) תולדות המיניות 37 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 124- דילמת האסיר معضلة الأسير שתפו: 9 בנובמבר 2020 124- דילמת האסיר معضلة الأسير קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 124 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 066- (Teaser) כרמלית كرمليت שתפו: 17 ביולי 2020 066- (Teaser) כרמלית كرمليت קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 66 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ראיון עם יניב ג'ונם, שממליץ למי שרוצה לסיים את המלחמה ולהפיל את הממשלה לחשוב ברצינות על אסטרטגיה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אז איך מפילים ממשלה? ראיון עם יניב ג'ונם, שהקים את "הספרייה האקטיביסטית", וממליץ למי שרוצה לסיים את המלחמה ולהפיל את הממשלה לחשוב ברצינות על אסטרטגיה שתפו: תום אלפיה 21 בנובמבר 2024 אז איך מפילים ממשלה? תום אלפיה 00:00 / 01:04 בשנתיים האחרונות המוני אזרחים מפגינים בלי סוף מסיבות מגוונות: החזרת החטופים, הפלת הממשלה, התנגדות להפיכה המשפטית, או סיום המלחמה. לאחר תקופה כה ארוכה של פעילות ציבורית עקבית, ממושכת, ועיקשת, לא נראה שהמפגינים משיגים את מטרותיהם. להיפך - 101 חטופים עדיין בעזה, הממשלה שורדת היטב, ההפיכה המשטרית מתקדמת, והמלחמה לא תיעצר בקרוב. מייאש מאוד להיות מפגין בישראל היום. מפגינים רבים שואלים את עצמם איך מחריפים את המאבק? או מה עוד אפשר לעשות מלבד הפגנות כדי להשיג את המטרות הכל-כך צודקות הללו? כדי לענות על השאלות הללו שוחחנו עם יניב ג'ונם, אקטיביסט שמאל אשר מקים בימים אלה את "הספריה האקטיביסטית" כגוף ידע דמוקרטי שעוסק במאבקים בלתי אלימים, שמטרתה לעזור לפעילים בישראל להרחיב את ארגז הכלים לשינוי המציאות מעבר להפגנות. יניב, ספר על עצמך. אני גר בירושלים מ-2011 ומגיע מרקע של שמאל ליברלי. ב-2014 עם הפריצה של צוק איתן, השתתפתי יחד עם רבים אחרים בהפגנות נגד המלחמה. התחלתי לעקוב אחרי אלימות שמופעלת כלפי מפגינים בכיכר ציון, בעיקר מצד ארגון להב"ה. מצאתי את עצמי מגיע לפעילויות של מאבק בכיבוש במזרח ירושלים, בגדה, וכדומה. אחרי תקופה בפעילות הזו, כאשר ידעתי שהמאבק בכיבוש מתקיים כבר שנים ארוכות כל כך, הרגשתי שיש משהו מוזר בכך שהפעילות מתקיימת כל כך הרבה זמן והמצב רק מחמיר. שאלתי את עצמי איך עושים מאבק בלתי אלים, והתחלתי לקרוא מחקרים בנושא. הבנתי שיש המון ידע תיאורטי ופרקטי שלא נעשה בו מספיק שימוש, ואם נעשה בו שימוש הוא היה מאוד אינטואיטיבי – למשל, אנחנו לא אלימים אז אנחנו עומדים מול המתנחלים לא באים עם מקלות, לא נרים ידיים אלא רק נחסום רכבים. אלה באמת שיטות של מאבק בלתי אלים, אבל אם למתנחלים לא אכפת לדרוס אותך, ולמשטרה לא אכפת שהמתנחלים דורסים אותך, ולאף אחד במדינה לא אכפת שהמתנחלים דורסים אותך, משהו במאבק שלך מתפספס. בסביבות 2018 עלה לי הרעיון של הקמת ספריה. הבנתי שאנחנו צריכים ללמוד על מאבק בלתי אלים. שאנחנו צריכים לתכנן את הקמפיינים שלנו לפי איזשהו רציונל, שיהיו מטרות, שנוכל להתקדם לפי איזושהי תכנית. גם אם הצלחנו לעזור לרועים פלסטיניים בבקעת הירדן עם הפרנסה שלהם במקרה מסוים, בסופו של יום, במציאות, הממשלה נהייתה ימנית יותר, ההתנחלויות מתרחבות, וכו'. לאחר ההפיכה המשפטית וה7.10, הבנתי שחייבים להתקדם עם הקמת הספריה. ההתמקדות היא לעזור לציבור הישראלי לרכוש כלים למאבק בלתי אלים. גם כלים פרקטיים מאוד קונקרטיים לאדם בודד – למשל הכלי של אי-הסלמה: מגיע שוטר או ביביסט ומתחיל להתפרע, איך אתה כאינדיבידואל או הקבוצה דואגים שהאירוע מסתיים במינימום אלימות האפשרי. ובצד השני, כלים של איך לבנות קבוצה שתוכל להתממשק עם קבוצות אחרות שפועלות במקומות אחרים. ומי קהל היעד של הספריה? המטרה היא שמי שנקראים "מנהיגי המחאה" ישתמשו בכלים האלה או שהקהל הוא אזרחים מודאגים שרוצים להבין איך הם יכולים לשנות משהו בישראל? אם אתה אזרח מודאג שרוצה לדעת איך עושים מאבק בלתי אלים – אהלן וסהלן. האם זה מי שהספריה תנסה למשוך? לא בהכרח. מההתחלה נראה לי שהכיוון תמיד היה יותר לקבוצות קיימות – אמרת 'מנהיגי ומובילי המחאה', אז הייתי אומר מנהיגים ומובילים בכלל. למשל, ליד הבית שלי יש הפגנה של 20-30 איש כל שבוע. מישהו מארגן את זה. הייתי שמח אם האנשים האלה שמארגנים את ההפגנה השבועית היו יודעים שיש מוסד ידע שיכול לעזור להם בבעיות שלהם. יכול להיות שהם שואלים את עצמם מה עושים עם הסיטואציה שיורדים לכביש ומרביצים לנו, או מביאים עלינו משטרה ואנשים עוזבים את הקבוצה. או אולי הם שואלים את עצמם איך אנחנו יכולים להביא עוד אנשים להפגנה השבועית. שאלות של גיוס, התארגנות, חלוקת תפקידים – כל הסוגיות האלה אמורות לקבל מענה דרך הספריה למי שהבעיות הללו כבר מטרידות אותו. כמובן גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית. אם אנחנו חוזרים להקשר של המחאות הגדולות נגד הממשלה והמלחמה, ולמען החזרת החטופים, יש תחושה קשה של ייאוש. בתור מישהו שעוסק במאבק בלתי אלים – מה לדעתך אפשר לעשות כדי להחריף את המאבק, או מהם העקרונות שאמורים להנחות את המפגינים להמשך? גישה אחת לענות על כך היא של אחד המייסדים של ארגון אוטפור בסרביה שהקים את ארגון CANVAS שעוסק במאבקים בלתי אלימים. לפי הגישה הזו שלושת היסודות של מאבק בלתי-אלים הם אסטרטגיה, התארגנות, ואי-אלימות. אסטרטגיה, כלומר שיש תמונה ברורה של מה רוצים להשיג ואיך מגיעים למטרה. התארגנות, כלומר שיש אנשים שיוכלו ליישם את התכנית. ואי-אלימות, פירושו היכולת הארגונית לשמור על משמעת של אי-אלימות מצד החברים בקבוצה. אז השאלה של מה עושים הלאה היא בעצם נגזרת של האסטרטגיה. יש מקרים שבהם חסימת כבישים תהיה כלי סופר יעיל. אם למשל הממשלה מנסה להעביר דברים ממקום אחד לשני, לחסום כביש יכול להיות תשובה מצוינת כי זו הפרעה לממשלה. אם אתה רוצה לגייס אנשים למחאה שלך, לא בטוח שלחסום כבישים וליצור פקקי תנועה היא הדרך הנכונה להשיג את היעד הזה. צריך לשבת קבוצה של אנשים, לדבר ולהחליט מה האסטרטגיה, מה רוצים להשיג ואיך. כן אפשר להגיד שהקבוצות המקומיות שמפגינות בערים, יישובים, וצמתים, שעושות מבצעי תליית שלטים, חוסמות כבישים מקומיים, פועלות מול חברי קואליציה וכו', כל אלו הן פעולות יזומות של קבוצות מקומיות שהן הבסיס של בניית הכוח. איך מקדמים את זה יותר? דבר ראשון, לעשות מבצעים נועזים יותר - לא בהכרח בסיכון שהחברים לוקחים על עצמם, אלא ביכולות הקבוצתיות שהקבוצה מציגה. לעשות פעולות מורכבות יותר. לדוגמה: להביא 50-100 מפגינים להפגין במרכז העיר זו לא בעיה גדולה. אבל להביא את אותם 50-100 אנשים למבצע לילי של תליית שלטים שימלאו את העיר כולה - זו כבר אופרציה אחרת, אחת שמראה על יכולות התארגנות גבוהות יותר. קבוצות שמסגלות לעצמן יכולות אלו, בפועל, בונות לעצמן כוח. היכולות האלה של קבוצות מקומיות ישרתו אותן בכאן ועכשיו של הפעילות שלהן אך גם בטווח ארוך יאפשרו להן לקחת חלק ולהוביל מהלכים בתוך תנועת מאבק מבוזרת, מבלי שיצטרכו ״להוריד להם הוראות״ מלמעלה. הן ידעו לבנות תוכנית מקומית משל עצמן ויוכלו לבצע אותה. כמה דוגמאות הן: מבצעי תליית שלטים והכנה משותפת, פעולות מחאה קבועות, שיימינג נגד משתפ"ים של המשטר ברמה המקומית, ודוכנים לגיוס חברים/ות נוספים לפעילות. פעולות של קבוצות מקומיות צריכות להתמקד במרחב המקומי שלהן כי שם השפעתם הגדולה ביותר. השלב הבא יכול להיות בניית כוח בקבוצות איזוריות, שמורכבות מכמה קבוצות מקומיות. קבוצה אזורית יכולה להוציא לפועל פעולות שצריך בשבילן כמה קבוצות מקומיות. בתור התחלה, כל דבר שקבוצה מקומית עושה, קבוצה אזורית יכולה לעשות בכמה סדרי גודל: הפגנות, חסימות כבישים, מצור, מייצגים וכו'. מעבר לכך, קבוצה אזורית יכולה לבנות תוכניות ולהוביל דברים שלא ניתן לעשות ברמה מקומית כמו למשל חסימות כבישים בכמה מוקדים במקביל, או חסימה בגלים - אחרי שמפנים גל אחד מגיע גל שני. בנוסף לזה, קבוצות אזוריות יכולות לנקוט בפעולות יותר רציניות שדורשות הכנה, תכנון וארגון של משתתפים רבים, למשל: חרמות על עסקים של מקורב לשלטון, שביתות הורים ותלמידים כנגד רשות מקומית שמשתפת פעולה עם השלטון, חרם חברתי על משת״פים של המשטר כמו מנכ"לים של משרדי ממשלה, מפקדי משטרה בנגביריסטים, וכו'. פעולות כאלה דורשות עקביות וספציפיות, וזה משהו שרק כוח אדם של קבוצה אזורית יכול לספק. למשל ״להפסיק לשתף פעולה עם שלטון נתניהו״ תהיה דרישה הרבה פחות יעילה מדרישה כמו ״לחלק תקציבי חינוך באופן שקוף ושוויוני״ מול רשות מקורבת שעושה תיעדוף פסול למוסדות מקורבים לקואליציה או ״מענישה״ מוסדות המזוהים עם התנגדות לה. קבוצות אזוריות יכולות לתחזק פעילות כזו לאורך זמן מפני שיש להן כוח אדם גדול שיכול להתחלף ולא דורש מאותם מעט פעילים להיות ״במשרה מלאה״. כתבת בעבר על מחאות בלתי אלימות באיזורים אחרים בעולם – בהודו, בסרביה, ובארה"ב – יש לדעתך משהו שאנחנו היום יכולים ללמוד ממחאות בלתי אלימות במקומות אלה? יש בהחלט. התפיסה הבסיסית של מאבק בלתי אלים היא שכוח הוא לא משהו שיש למי שנמצא בראש והוא יורד למטה. אלא כוח הוא תוצר של מבנה. אם מחר כולם מחליטים שהם לא מקשיבים יותר לממשלה אז אין לממשלה כוח. חשוב להבין את זה. למשל, אם האזרחים מחליטים שהם לא מקשיבים לממשלה, והממשלה אומרת – אוקיי, אז אנחנו שולחים עליכם את המשטרה. ואז גם המשטרה לא מקשיבה לממשלה, אז היא אומרת – אוקיי אז אנחנו שולחים עליכם את הצבא, ואז הצבא גם מסרב להקשיב לממשלה, וכו'. כלומר, הכוח של הממשלה נח על המבנה של שיתוף פעולה. הדבר הבסיסי הוא למצוא את אותם שיתופי הפעולה שלנו עם הממשלה, שאנחנו נוקטים בהם ביום-יום ואיך אנחנו יכולים למשוך אותם ולהימנע מהם. פה הספציפיות של האסטרטגיה נכנסת לתמונה – במקומות מסוימים זה מרד מיסים, באחרים זה פשוט להישאר בבית ולא ללכת לעבודה או שביתות מאורגנות. בעולם היו מגוון שיטות. בסרביה למשל, הפחם היה שליש מסך מקורות האנרגיה באותה תקופה. כשיש לך כורי פחם שמפסיקים לעבוד הממשלה מתחילה להילחץ כי האנרגיה פחות זמינה. דוגמה אחרת היא מהאפרטהייד בדרום אפריקה: בפורט אליזבת' השחורים החליטו שהם לא קונים יותר במרכז העיר היות והעסקים של הלבנים התבססו על כח הקניה של השחורים. דוגמה דומה הייתה בארה"ב בשנות ה-60 בתנועה לזכויות האזרח לסיום הסגרגציה. הם הבינו שאת הKKK הם לא הולכים לשכנע, אבל שיש כוח גדול של בורגנות ממעמד הביניים, בעיקר סוחרים, שלאו דווקא תומכים אידיאולוגית בסגרגציה אבל הם נהנים מהמצב הקיים. אז הם פעלו להפסיק לקנות בחנויות אלה. אלה הדברים שיש לקחת בחשבון במאבק בלתי אלים: אתה חושב איפה אתה משתף פעולה עם המבנה של הכוח. בין אם זה מול המדינה, הרשות המקומית, או מקום העבודה. בישראל של היום, אחד ממוקדי הכוח הגדולים זה הצבא. שם, דרך המילואים, אנחנו מתגייסים למען הכוח. ולא סתם כל פעם שיש מכתב של מילואימניקים, של טייסים, של תיכוניסטים, זה מגיע לחדשות, כי זה המקום הכי משמעותי אני חושב, שישראלים נותנים את הכוח למבנה שהממשלה בונה עליו. וזה לא רק ביחס למלחמה הנוכחית, אלא גם ביחס לכיבוש. ואנשים מתחילים להבין שזה מוקד הכוח העיקרי. מתי יגידו אנחנו מפסיקים לשרת את הדבר הזה? לא יודע. חשוב לומר שזה גם לא מוקד הכוח היחיד. יכול להיות שגם אם זה הדבר הכי משמעותי, יכול להיות שהציבור הישראלי לא שם, ויכול להיות שנוכל למצוא מוקד כוח משמעותי אחר שניתן להפיל. כלומר, חשוב לזהות לא רק את מוקד הכוח הכי גדול ומשמעותי, אלא גם ריאלית, להבין מה ניתן לדרוש מהציבור. הספריה האקטיביסטית עוד בתהליכי הקמה, אך ניתן למצוא בה כבר עכשיו חומרים רלוונטיים למעוניינים לקרוא, לשמוע, או לצפות בחומר נוסף. ניתן לגשת אליה כאן . תום אלפיה הוא חבר מערכת מגזין "רוזה מדיה". עריכה: מעין גלילי. תום אלפיה 59 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מיטל רוסו מקו לעובד באה לצלול איתנו לתוך עולמן של העובדות שרובנו מעדיפים להתעלם מהן - מהגרות עבודה בתחום הסיעוד. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מקרה סיעודי שתפו: קריאת השכמה 24 בדצמבר 2021 מקרה סיעודי קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 339 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו