קשה לדבר בימינו, לא? זה מוזר, זמינות לנו כל כך הרבה פלטפורמות תקשורת - וואטסאפ וטוויטר, פייסבוק וטיקטוק, חדשות 12 ועיתון הארץ, אינסטגרם וזום - אבל כל כך קשה לתקשר בכנות ובבהירות עם אנשים סביבנו. כל מילה מתפרשת לא נכון, מסרים חשובים טובעים תחת ים של אינפורמציה, השקר נעשה קל ומשכנע מאי פעם.

זה לא במקרה. כל אמצעי התקשורת שמנינו נוצרו כדי לשרת קבוצה מאוד קטנה של אנשים שלמדו כבר מזמן שהם מרוויחים מאיתנו יותר כשאנחנו לא מבינים טוב את מציאות חיינו ואחד את השנייה. אלף מניפולציות מופעלות בכמעט כל מסך שמספר לנו סיפורים שחוקים על המקום בו אנחנו חיות: העם קרוע בין ימנים לשמאלנים, החרדים רוצים לחיות על חשבון החילונים, כדי שיהודים יחיו בביטחון פלסטינים חייבים לחיות תחת משטר אימה. אנחנו נותרות מתוסכלות, כועסות וחסרות אונים אל מול הרושם שאמצעי התקשורת לא נועדו לשרת אותנו. שמישהו אחר מרוויח מהסיפורים שמופיעים בהם. 

אבל אנחנו לא מיואשות. אנחנו משיקות היום את מגזין רוזה כבמה לזרם פוליטי חדש בישראל. זרם הכולל עובדים ועובדות, פלסטיניות ויהודים, חילונים ודתיות; זרם שחותר לפרק את החלוקות המסורתיות, ובונה כח על מנת לשנות את העולם הציבורי כך שישרת את רוב תושבי הארץ. הזרם הזה צריך קול, ובמה לנהל עליה שיחות - בעברית ובערבית. על מנת לפרק את החלוקות הקשיחות הללו, עלינו ללמוד להכיר את נקודת המבט, את אוצר-המילים, ואת סיפורי החיים של אנשים שלא נמנו על הקבוצה שלנו באופן מסורתי. החלפת נקודות מבט, חוויות, ומסקנות הוא תהליך הכרחי להצלחת הזרם החדש הזה, ומגזין רוזה נועד לאפשר בדיוק את זה. בעולם שבו רוב אמצעי התקשורת מוטים לטובת מיעוט קטן וחזק, אנחנו ברוזה מבטיחים להיות מוטים לטובת רוב יושבי ויושבות הארץ. 

האחד במאי שחל היום, חג העובדים והעובדות ברחבי העולם, מזכיר לנו מה השגנו באמצעות מאבק נחוש ומאורגן למען שינוי מציאות חיינו. קשה לדמיין חיים בלי הגבלה על אורך שעות העבודה, בלי שכר מינימום, בלי איסור על עבודת ילדים, חינוך חינם או ביטוח בריאות ממלכתי. אבל אלה שחיו בעולם השונה כל כך, לפני נצחונות העובדים, דווקא יכלו לדמיין את החיים עם כל אלה. הם הצליחו לדמיין עולם טוב יותר, ואז בעזרת דמיון, עבודה קשה ובמות תקשורתיות לדבר באמצעותן הצליחו גם ליצור אותו, צעד אחר צעד, ניצחון אחר ניצחון. 

כעת עלינו החובה לדמיין, כי מגיע לנו יותר מהפירורים ששלטון ההון מפזר ומצפה מאיתנו להאבק עליהם. לכן בתור פרויקט ראשון למגזין ביקשנו משורה של כותבות ופעילים מהזרם הפוליטי החדש שנבנה בישראל לדמיין איתנו, לשרטט תמונת ניצחון. הנחנו אותם לשוות לנגד עיניהם את שנת 2030, אחרי שהציבור הישראלי הצליח לקבל חזרה לידיו את השליטה בגורלו, לנצח ולהחזיק כוח ממשי. ביקשנו מהם לספר מה יעשה הציבור עם הכוח שבידיו, איך יתקן את העוולות ויפתור את המצוקות שמאפיינות את חיינו במדינה עד כה. והם דמיינו - מיכל מאירס דמיינה מערכת רווחה לכולנו, שזוכה להשקעה הציבורית שאנחנו זקוקים לה. ארנון פלג דמיין מערכת כלכלית דמוקרטית, שמקנה חשיבות לחיים שלנו ולא לרווחים דמיוניים. תמר אוחנה, יעל וולפנזון ותם פרומוביץ' דמיינו ישראל בה לעובדים יש כוח והם נהנים מדמוקרטיה במקום עבודתם - ובימים ובשבועות הקרובים נפרסם עוד ועוד נצחונות. תמונות הניצחון האלה לא כה פרועות. בכוחנו להפוך אותן למציאות. אבל בשביל זה אנחנו חייבים לשתף פעולה, לקרוע לגזרים את החלוקות המסורתיות של החברה שלנו ולפעול ביחד נגד מי שנהנים לראות אותנו חלשים ומופרדים. כדי לשתף פעולה אנחנו חייבות לדבר אחת עם השני על מציאות חיינו הקשה ועל הדרכים לשנותה. מערכת מגזין רוזה מקווה שפה, במגזין, נוכל לדבר.

בואו דברו איתנו.